מערכת בחירות חמישית בתוך 4 שנים זה לכל הדעות טרלול שישראל נסחפה אליו. חוסר היציבות הפוליטי מחייב פתרון שיוביל לממשלה שתחזיק תקופה ממושכת, מה שבעידן החרמות והקמפיינים שפוסלים באופן אישי מועמדים – נראה כמעט בגדר מדע בדיוני.
דווקא כלי התקשורת שיכולים לנתב את השיח לנושאים אחרים, בוחרים להעצים את הסחרור במקום להרגיע אותו. בבסיס החרמות עומדת בעיקר ההחלטה של מספר מפלגות שלא לשבת בשום אופן עם נתניהו בממשלה, אלא שזה עומד בראש המפלגה הגדולה וממשלה בלעדיו כפי שנוכחנו, היא אירוע לא ממש יציב.
ההחלטה לא לשבת עם נתניהו היא קמפיין פוליטי, אבל במהדורות החדשות זה הפך לנושא מרכזי. כל מרואיין שמגיע לענות על שאלות העיתונאים בפני המצלמות נדרש בראש ובראשונה להודיע אם ישב או לא תחת נתניהו. כל אמירה בנושא הזה ימהדהדת, הופכת לכותרת ראשית, לעדכונים, סערה של ממש.
אמש (ב') הגדילו לעשות כשחילופי דברים בטוויטר בין שרי המשפטים והפנים, גדעון סער ואיילת שקד העומדים כל אחד בראשות מפלגה, עסקו בנושא אחד: ישיבה עם נתניהו. סער האשים את שקד בכך שתכננה, מי שישמע, למנוע את הבחירות על ידי הקמת ממשלה חלופית בראשות נתניהו. היא השיבה לו שהוא עצמו ניהל מגעים לכך ומהלומות הטוויטר האלה דווחו חזור ודווח במהדורות החדשות, משל הם האשימו זה את זו בעבירה פלילית או מחדלים במשרדיהם. במהדורות הערב שודרו כתבות המסכמות את הסערה, שכללו כמובן את תוכן הציוצים וגם ציטוטים מראיונות אחרים בהם דברו השניים על נתניהו, בעד ונגד.
התקשורת לא מחוייבת לפעול להקמת ממשלה, גם לא להביא ליציבות פוליטית, אבל לעיתונאים יש אחריות. אם אתם מדווחים בנהי ומרמור על כך שאין ממשלה יציבה בישראל, למה לקחת חלק בקמפיין שמעודד את המציאות העגומה הזאת?
מילה לסיום לפוליטיקאים: מי שקיבל לידיו תפקיד שר לפני שנה, ראוי שיהיה לו מה לשווק לציבור; עשיה של ממש, הישגים ומהלכים שהוביל, מעבר לשאלה עם מי ישב או לא ישב.
