נאום היציאה מהארון של גלי בהרב-מיארה

גלי בהרב־מיארה קיבלה החלטה מודעת להיכנס לתפקיד חייה בחתימה ציבורית נמוכה. במאה הימים שחלפו מאז קפצה ראש לתפקיד, התמקדה היועצת המשפטית לממשלה בלתרגל צלילה בצינת המים, לזהות מבעוד מועד כרישים ותנינים, ולנווט במיץ החושך העכור בלי לחטוף מחלות מהסוג שפוקד צוללנים בקישון. מכיוון שכך, מיעטה להתבטא. נאומיה ההכרחיים בימי החגים הלאומיים היו מדודים, וכאילו נכתבו ממחולל נאומים שבאלגוריתם שלו קודדה פקודה אחת: לא להרגיז אף אחד.

והיה לה ממה לפחד. פעילי מחאה עם אישיות גבולית עדיין לא שולחים לה הביתה קליעים במעטפות, אולם גם היא מבינה שזה רק עניין של זמן עד שפרצופה יתנוסס על פוסטרים אדומים־שחורים עם כותרות מבהילות בגופן "דמדומים". על הרקע הזה כדאי להתעכב על הנאום שנשאה השבוע בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת. אם נשווה אותו לנאומים של קודמיה באותו מעמד, ייתכן שבהרב־מיארה החליטה לנצל את האירוע כדי לצאת מהארון.

התמה המרכזית בנאומי יועמ"שים במעמדים האלה היא חשיבות "השמירה על שלטון החוק". אם תשוו את נאומי היועמ"שים של העשור הקודם – מזוז, וינשטיין ומנדלבליט – הם דקלמו את אותה מנטרה: שלטון החוק בסכנה. האיומים המרכזיים עליו הם הפשע המאורגן והשחיתות הציבורית. מחובתנו לבצר את שלטון החוק.

בהרב־מיארה שילמה גם היא את מס החובה, והזכירה את "הפעילות הנחושה של מערכת אכיפת החוק במאבק בפשיעה החמורה ובשחיתות", אך מיד לאחר מכן היא הניחה את האצבע על הנקודה המרכזית מבחינתה. "הנושא הבוער ביותר שעלינו לטפל בו הוא סוגיית אמון הציבור במערך השירות המשפטי הציבורי", אמרה. "אני מחזיקה בדעה כי מערכות ציבוריות, אשר החברה הפקידה בידן כוח שלטוני רב, מחויבות לבחון את עצמן תדיר. גם המערכת שאני עומדת בראשה".

תגידו בצדק, קצנו במילים, רוצים לראות מעשים; נכון, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהיועמ"שים הקודמים לא דיברו ככה. ככלל הם התקשו מאוד בעמידה מול מראה. "בלא אמון מצד הציבור בשירות הציבורי־משפטי אנו כמערכת נתקשה לתפקד כהלכה", הרחיבה בהרב־מיארה. "בלא אמון הציבור בפועלנו נפגמת הלגיטימציה של הייעוץ המשפטי שאנו מעניקים לדרג המדיני ולמערכות הביטחון, ונפגמת הלגיטימציה של פעולות האכיפה. הנושא משפיע במישרין על הביטחון הלאומי והאישי בישראל".

היועמ"שית גלי בהרב־מיארה: "בלא אמון הציבור בפועלנו נפגמת הלגיטימציה של הייעוץ המשפטי שאנו מעניקים לדרג המדיני ולמערכות הביטחון, ונפגמת הלגיטימציה של פעולות האכיפה. הנושא משפיע במישרין על הביטחון הלאומי והאישי בישראל"

הנאום שלה כלל גם פרק יישום שהיה מרשים פחות. היועמ"שית דיברה על הצורך להתייעל ארגונית וניהולית, ועל שיפור השיח של הפרקליטות עם הציבור. נו. דוברות משרד המשפטים היא מחטיבות הדוברות החזקות ביותר בשירות הציבורי ומתחרה רק בזו של דובר צה"ל, ואמון הציבור בפרקליטות בשפל לא בגללה ולא בגלל בעיות ניהול. הבעיה המרכזית היא תהליך קבלת ההחלטות בסוגיות חוקתיות שנויות במחלוקת, ובהחלטות התביעה בתיקים שיש להם השפעה מכרעת על המערכת הפוליטית.

רוצה לשפר את אמון הציבור? הנה משימה קטנה לסיפתח: עברי על רשימת הכשלים שנחשפו בעבודת המשטרה והפרקליטות בתיקי נתניהו, ושני את נוהלי העבודה כך שדברים כאלו לא יקרו שוב.

אי־שוויון

בשבוע שעבר פרסמה פרקליטות המדינה מסמך תחת הכותרת "סיכום אירועי שומר החומות". חברי יאיר קראוס סיקר במהלך השנה החולפת תיקים מקוממים רבים, שבהם הוגשו כתבי אישום אנמיים נגד מתפרעים, והדלת המסתובבת של שופטי המעצרים פעלה שעות נוספות. למרות הכשלים החמורים הללו, חשוב להתייחס למסגור שבחרה הפרקליטות לנתונים המספריים שהופיעו בדו"ח.

שתי נקודות מפתיעות הודגשו בדו"ח הממשלתי. הראשונה: הפרכת שקר הסימטריה. הפרקליטות קובעת שאין ולא הייתה סימטריה בין ההתפרעות הערבית הנרחבת לאירועי האלימות הנקודתיים של חשודים יהודים. השנייה, תקדימית עוד יותר, הפרקליטות מצביעה באופן ברור ולא מתנצל על ההקשר הלאומני־חבלני של האלימות הערבית. כותבי המסמך התעלו על עצמם, לא נכנעו לתכתיבי התקינות הפוליטית המכובסת, ותיארו את האירועים בהקשרם הנכון.

הנה כמה ציטוטים: "החומרה היתרה שבאירועי שומר החומות, נבעה מכך שתוך כדי לחימה שבמהלכה נורו לעבר מדינת ישראל אלפי רקטות על ידי ארגוני טרור, רקטות אשר פגעו אנושות בתחושת הביטחון, נפתחה חזית נוספת, פנימית, בתוככי ישראל, במסגרתה חלק מאזרחי ישראל מהמגזר הערבי פעלו במקומות רבים בארץ נגד כוחות הביטחון, גרמו נזקים לתשתיות, וכן ביצעו פעולות אלימות נגד אזרחים יהודים ונגד רכושם. במקביל התבצעו, במספר נמוך משמעותית, פעולות אלימות על ידי אזרחים ממוצא יהודי נגד אזרחים ערבים ונגד רכושם.

"…פעילות מעין זו, ודאי בתקופת מלחמה, חותרת תחת בסיס החיים המשותפים במדינת ישראל ופוגעת בבסיס האמנה החברתית המינימלית אותה כל אזרחי המדינה אמורים לחלוק. בשל מעשים אלו היה צורך להפנות כוחות ביטחון מעיסוקם נגד האויב מבחוץ לפעולות ביטחון־פנים, והיה בכך כדי לערער ולזעזע את הביטחון האישי של אזרחי המדינה".

עקרונות כבקשתך

השופט ציון סהראי ביטל צווי הרחקה לצעירים יהודים שהתפללו בהר הבית בקביעה כי "קשה להלום מצב ובו קריאת 'שמע ישראל' בהר הבית תהווה עבירה פלילית של מעשה העלול להביא להפרת השלום". ההשתלחויות משמאל נגד שופט השלום מירושלים הוכיחו השבוע שוב שהמנטרה "שלטון החוק" משמשת כסות דקיקה לפוזיציה פוליטית. כמו הדמוקרטים בארה"ב, המתהפכים על בית המשפט העליון שלהם בעקבות הדלפת פסיקה שמרנית בנושא חוקיות ההפלות, גם השמאל פה יגן על שלטון החוק רק כל עוד השופטים יספקו לו את הסחורה הפרוגרסיבית.

דוגמה טובה לסטנדרט הכפול הזה היא התנהלות עיריית תל־אביב בפרשת המרכולים, שכזכור החלה לפני כעשור ועדיין מתגלגלת ונחבטת בערכאות. הערעור לבית המשפט העליון שהגישו השבוע בעלי המרכולים, באמצעות עו"ד דוד שוב, מראה כיצד ביזתה עיריית תל־אביב את עקרונות המשפט המנהלי וחרכה אותם לצרכיה, "כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ".

תזכורת קצרה: בעלי המכולות בתל־אביב טענו שאי אכיפת חוק שעות עבודה ומנוחה בעיר מאלצת אותם לחלל שבת. הרשתות הגדולות צפצפו על החוק, התושבים התרגלו לרכז את הקנייה השבועית הגדולה ביום המנוחה, ובעלי העסקים הקטנים נאלצו ליישר קו ולפתוח את המרכולים בשבת כדי שמטה לחמם לא יישבר.

בג"ץ הצביע אז על המשחק הכפול של העירייה. היא לא אכפה את החוק נגד בעלי העסקים, אבל ניצלה את החוק כדי להשית עליהם "קנס שבת" שהגדיל את הכנסותיה. "לרשות חובה לקיים את החוק", קבעו נאור, גרוניס ורובינשטיין. בעקבות פסק הדין ההוא אישרה עיריית תל־אביב חוק עזר שאפשר פתיחה של 300 חנויות ברבעים תיירותיים. היא מעולם לא נקפה אצבע כדי לאכוף את החוק על שאר החנויות.

שר הפנים דאז סער פסל את הרשימה ונימק את החלטתו: "חוק העזר המוצע בא להכשיר פעולתם של למעלה מ־300 בתי עסק אשר משך שנים רמסו את חוק העזר ברגל גסה. אותם בעלי עסקים עברייניים שפעלו במשך שנים בניגוד לחוק ופתחו את עסקיהם בשבת, חרף האיסור לעשות כן, יקבלו כעת פרס בדמות היתר רשמי לפתיחת עסקיהם בשבת. אישור חוק העזר המוצע מנוגד לכלל הבסיסי במשפט הקובע כי אין חוטא יוצא נשכר, מנוגד לתקנת הציבור, ועלול ליצור זילות לעקרון שלטון החוק שהינו הבסיס לכל מדינה דמוקרטית".

סער פרש, במקומו נכנס דרעי שלא רצה להתעמת עם הלובי החילוני, והעירייה פרסמה חוק חדש שבו נכללו 160 חנויות. אחד מהסעיפים בתיקון החדש קבע שיש לעירייה סמכות לשנות את המכסות עם הזמן, באמצעות הצעה של ראש העיר ואישור מועצת העיר. לפני כמה חודשים הגיש ראש העיר חולדאי הצעה להגדיל את המכסה ב־70 אחוז בטענה שהצרכים עלו בשיעור הזה. את הנימוק למהלך הוא לא הסתיר, מעקף להגבלות שהטיל סער בזמנו. הוא הסביר שלצעירים במרכז העיר יש מקרר קטן, ואין בו מקום לחלב ולבירות ולסיגריות שהם צורכים במהלך השבת, ולכן צריך שהמרכולים יהיו פתוחים כל הזמן. "זאת האמת העירומה", הטעים. חברי מועצה מהאופוזיציה טענו מנגד שרוב הקמעונאות בעיר מתבצעת היום באמצעות שליחים ושום צעיר לא יישאר רעב. זה לא שכנע את הרוב שאישר את הצעת חולדאי.

חברי המועצה החילונים חגגו. ראובן לדיאנסקי הסביר שהחוק הוא "מהות החופש ומניעת כפייה דתית" וכי "המצב הנכון היה בכלל לא ליצר חקיקה ורגולציה בעלת אפיון דתי". חברת המועצה סיגל ויצמן טענה שתל־אביב היא "עיר חילונית" ו"חובתנו לתת לה את חופש הבחירה". עמיתה אייל אקרמן שיתף את ציפיותיו העתידיות: "אנחנו מחכים ליום שבו לא תוטל רגולציה דתית". חוק העזר אושר ובעלי המרכולים הגישו עתירה מנהלית, השופט קובי ורדי דחה אותה, וכעת כאמור הוגש ערעור לעליון.

לעותרים יש טענות מנהליות חזקות. העירייה שטענה לעלייה בצריכה לא הציגה עובדות ונתונים, וההחלטה התקבלה באופן מוצהר בשל אג'נדות אנטי־דתיות ואנטי־סוציאליות תוך הפעלת כפייה פסולה על בעלי מרכולים המעוניינים לשבות בשבת עם משפחותיהם. עו"ד שוב מסר כי "אם העירייה הייתה מקבלת החלטות הנוגעות לאיכות הסביבה בהליך רשלני שכזה, האדמה הייתה רועדת. צביונה של השבת במרחב הציבורי הוא לא פחות איכות סביבה במדינה המתיימרת להיות יהודית ודמוקרטית".