אל תחשבו שמצאתי תשובה פשוטה אחת. לא מצאתי. זה לא טור של מישהי שיודעת, זה דווקא טור של מישהי שמודה שהיא לא יודעת כלום. בשבוע שעבר הגיעו אלינו זוג שעוקב אחרינו בפייסבוק. הוא כבר הציע לה נישואין. היא אמרה כן. אבל היא גרה בדרום והוא בשומרון ולא, הם לא יודעים היכן יגורו וגם לא אם בכלל יגורו יחד או ימשיכו לחיות בנפרד כפי שהם חיים עכשיו. כרגע לא פשוט להם. כבר שנתיים הוא חי על הקו שבין הבית שלה לבית שלו ולעבודה שלו. היא כמעט לא מגיעה אליו.
הוא עובד קרוב לבית שלו. לה יש ילד על הרצף שנמצא במסגרת טובה לו. היא חוששת להחליף.
לשניהם יש גרוש/ה שגר לא רחוק מהם ומן הסתם מעוניין ובעל זכות שהילדים יישארו קרובים אליו. גם משפטית קשה מאד לגשר על הבעיה הזאת. וכך הם קפצו אלינו לביקור כדי לשאול מה לדעתנו הכי חשוב לדעת. הכנו קפה ואמרנו את האמת: אנחנו לא יודעים מה הכי נכון לכם.
חברים אחרים שלנו נשואים בשנית ועדיין גרים בנפרד. הם עובדים רחוק זה מזה, שניהם משפטנים בעלי קריירה חשובה. הילדים שלהם כבר גדולים, אבל עדיין רוצים לחזור מהצבא או מהלימודים לחדר שלהם ולא למזוודה ולחדר אירוח בבית שאינו שלהם ושאולי לא ירגישו בו לעולם את הרגשת הבית שהייתה להם לפני שהורה אחד שלהם נישא בשנית. האם הילדים בסיפור הזה אנוכיים? האם מוגזם לצפות מהם שישתלבו בתוכניות של ההורה שמצא זוגיות פרק ב'?
***
לא תמיד החיבור של הבתים הוא הגיוני. לא תמיד הוא עובד. ולא, לא חייבים בכוח.
במקרה שלנו, זה היה פשוט יחסית. הילדים היו צעירים יותר, לא גרנו רחוק במיוחד זה מזה ולא שינינו לילדים מסגרות חינוכיות. ואף על פי כן, השינויים שהילדים שלנו כן נאלצו להסתגל אליהם, לא היו פשוטים.
אז מצד אחד אני לא מאמינה שיש להכריח את הילדים לקבל את המציאות החדשה ולכפות עליהם להפוך להיות משפחה עם אנשים שאין להם איתם דבר במשותף. מצד שני, אני מקפידה לזכור שהילדים עצמם לא היו רוצים להתמודד בבגרותם עם האשמה על כך שבגללם הוריהם לא התקדמו לעבר אהבה וזוגיות.
אז איך פותרים את הקונפליקטים האלה?
ראשית, אני מאמינה שלא בכוח. אם זה לא הולך, אז זה לא הולך. אפשר להמשיך להיות בזוגיות גם לא באותו בית. אפשר לבחון את הנושא שוב אחת לכמה שנים.שנית, לוודא שהילדים מקבלים מענה.
אם כבר הולכים על בית משותף, אז ממש חשוב לוודא שצורכי הילדים השונים ממשיכים לקבל מענה.
ואחרון חביב, וכנראה החשוב ביותר, הוא אינטואיציה הורית. בדקו את עצמכם. האם הילדים באמת נפגעים מהסיטואציה? אולי הם יכולים להתמודד איתה, אבל מי שחושש הוא בעצם אתם?
לא משנה באיזו דרך תבחרו, לא משנה מה נכון לכם, כך או כך זה יעבוד רק אם תוכלו לסמוך על עצמכם ועל ילדיכם.
