המוזיקאי הבריטי פול מקרטני איבד את אימו מרי כשהיה בן 14, אחרי שנאבקה במחלת הסרטן. שנים רבות אחר כך, בעקבות חלום שחלם בו התגלתה לו אמו, כתבו מקרטני וג'ון לנון את השירLet it be שהיה השיר האחרון של להקת הביטלס והפך ללהיט גדול. השיר דיבר על רגעי הצרות והחושך בחיים, בהם אמא מרי באה ובחכמתה אומרת "תן לזה להיות", או בתרגום סלנגי נפוץ: "שיהיה".
השיר הגיע גם למדינת ישראל בתחילת שנות השבעים, וכמו רבים משירי הביטלס המצליחים היה ברור שמישהו ירים את הכפפה ויתרגם אותו לעברית. נעמי שמר לא אהבה את הביטוי "שיהיה" בהקשר של השיר היפה הזה, כי חשבה שהוא ממעיט בערך של המעשים שהאדם עושה כדי לשפר את מצבו. חרף העובדה שהיא לא נהגה לתרגם שירי פופ בריטיים, החליטה שמר לתרגם בכל זאת את השיר, שיהיה כמו שהיא חושבת שבאמת צריך להיות.
את התרגום הייתה אמורה לקבל חוה אלברשטיין עבור התכנית החדשה שלה, אבל לפני שזה קרה פרצה מלחמת יום הכיפורים. שמר תרגמה את השיר במהלך ימי המלחמה והתאימה את מסריו למציאות הנוכחית. את הביטוי Let it be היא הפכה ל"לו יהי", שבניגוד למקור שאומר "הנח לדברים להתרחש כמו שהם", צמד המילים שבחרה שמר מבטאות תפילה מעומק הלב לשינוי המצב.
בתחילה כתבה שמר את המילים בצורה אישית בהקדשה לאם או אהובה שנותרה בחזית: "כל אשר ביקשת לו יהי", אבל היא התחרטה די במהירות כשהבינה שהשיר חייב לבטא רחשי לב של רבים, ובחרה במילים "כל שנבקש", שהתאים הרבה יותר.
ישנה טעות נפוצה שמייחסת את הלחן של "לו יהי" ללנון ומקרטני, אבל האמת היא שגם את הלחן חיברה בסוף נעמי שמר עצמה, בהשראת הלחן של השניים הבריטיים. היה זה בעלה מרדכי הורביץ ששמע את נעמי שרה לחוה אלברשטיין את השיר החדש, ואז הוא התפרץ ואמר לנעמי שהוא "לא אתן לך לבזבז את השיר על מנגינה של זרים; זו מלחמה יהודית ותכתבי לה מנגינה יהודית", וכך היה. השיר "לו יהי" הוא עברי לחלוטין, והפך מהרה לאחד מסמליה הגדולים של מלחמת יום הכיפורים.
לו יהי
"עוד יש מפרש לבן באופק
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי.
ואם בחלונות הערב
אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי.
לו יהי, לו יהי
אנא – לו יהי
כל שנבקש לו יהי.
מה קול ענות אני שומע
קול שופר וקול תופים
כל שנבקש לו יהי
לו תישמע בתוך כל אלה
גם תפילה אחת מפי
כל שנבקש לו יהי
לו יהי לו יהי……"
(מילים ולחן: נעמי שמר)
על אף שסיפור לידתו של השיר הוא יחסית מוכר, השיר נושא בחובו גם פרטים ידועים פחות. בין השאר, מעטים יודעים שנעמי שמר השמיטה מהשיר בית שלם. בית שעסק בבשורה הרעה שמבשרת על נפילת הבן ובנטיות אובדניות שמתפתחות בעקבותיה. בית קשה כזה לא מתאים לשיר שהוא מאה אחוז אופטימי. הגדוּלה של שמר הייתה לראות דווקא את המפרש הלבן שמסמל את התקווה אל מול הענן השחור הכבד שהמלחמה מביאה איתה.
בבית השני בשיר מצטטת שמר ביטוי שמופיע בפרשת השבוע שלנו. לאחר שמשה רבנו יורד מהר סיני עם הלוחות הוא פוגש את עבדו יהושע. יהושע מדווח לו כי הוא שומע קול מלחמה במחנה ישראל אך משה עונה לו: "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה, קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" (שמות ל"ב יח). כלומר, אם הייתה מלחמה במחנה הייתי שומע קול של גיבורים שניצחו, או לחילופין קול חלש של מפסידים, אך במקום זאת אני שומע "קול ענות". מפרשים רבים פירשו שמדובר בקולות של מחולות וריקודים, פירוש על דרך הפשט שמסדר בהגיון את דברי משה. אך רש"י ואחרים פירשו שזהו קול שמענה את השומע, "קול משפיל ומחליש, ההופך אותנו לחסרי אונים", כדברי הרש"ר הירש.
במילותיה, שמר מנסה להשקיט את הקולות שמענים אותה; השופר והתופים שמבשרים על רעות המלחמה. במקום זאת היא רוצה לשמוע בתוך כל אלה גם תפילה.
קשה לתאר במילים כמה אומץ נדרש מנעמי שמר לכתוב את המילים הללו. היא מצפה לשמוע קול תפילה בשעה שבה נשמע קול ענות. קול ענות הושמע על ידי העם בשעת חטאו, בשעתם הרחוקה ביותר מפי אל שומע תפילה. דווקא בשעה זו שמר רוצה לשמוע תפילה. ככל שזה נראה רחוק וקשה ככה התפילה הזאת נצרכת יותר. וכמו משה רבנו שהתפלל עבור כל העם, גם שמר משגרת עבור כל ישראל את התפילה שלה לימים שלווים ונעימים. כמה מעודד ומרגש לדעת שאת התפילה שלה אנחנו חוזרים ושרים שוב ושוב גם שנים רבות אחר כך.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
