אדר א מרגיש כמו הכנה ארוכה מדי. פורים עוד רחוק, וגם כי הטבע עדיין במצב חורפי, הרי בגלל זה הוסיפו חודש. מצד שני, אדר לגמרי פה ושווה לשאול מה מזמן הזמן הזה?
לנצח על תזמורת חיי
אדר הוא השיקוף הכי חזק של חווית החיים בדורות האחרונים – שפע עצום של אפשרויות והזדמנויות, יחד עם עומס משימות, דרישות וציפיות. הוא מאפשר לחיות בחופש ובאותנטיות יחד עם כל כך הרבה תחפושות, ופילטרים זמינים. אנשים רגישים ששואפים לקרבה וחיבור, יחד עם חוויה של תחרותיות, ניתוק ובדידות.
השנה, קיבלנו מנה כפולה של החודש הזה עם המורכבות שהוא מביא. זו הזדמנות להתחבר לרוחו של משה רבינו שנולד באדר וממנו אנו לומדים על מנהיגות. זו מילה כללית ובשורות הבאות נתייחס בעיקר למנהיגות שעסוקה בתיאום מקצבים.
הפרעת קצב – שורש הבלגן
הפרעת קצב היא שורש הקושי שרובנו חוות. אני פוגשת את זה אצל אנשים שאני מלווה, אצל חברי וחברותי, אצלי. מדובר על פער מקצבי בין המחשבות, הרצונות, המידע והאפשרויות שאנחנו חשופות אליהם לבין הטבע, הגוף שלנו, המציאות הפיסית וגם הרגשות שלנו.
בין כל אלה נקבע סדר יומנו, לכן כדאי להפנות משאבים למלאכת התיאום הזו.
כל אחד מחלקינו פועם בקצב אחר – המהירות פוגשת איטיות, תהליכיות פוגשת דרישה לתגובה מידית, רצון מתפרץ פוגש הגשמה, ובקשת התכנסות פוגשת תסיסה חיצונית. כשאין תיאום מקצבים – יש הפרעת קצב. זה בדיוק המצב שמוליד חרדת החמצה, תסכול, כאב, דחיינות ובהמשך שאלות גדולות על ערך, משמעות, פגיעה בביטחון העצמי ועייפות חומר.
רק אנחנו יכולים לעשות התאמות לקצב ולנצח על התזמורת המוזרה של קיומנו. ללמוד לתאם מקצבים זאת המיומנות שנדרשת מהדור שלנו. ההבנה שהכול עניין של תיאום מקצבים מחוללת שינוי עצום וכשלומדים את זה על ידי הכרת כל החלקים בתוכנו, הקשבה להם ולבסוף תיאום ביניהם – נוצרת הרמוניה.
כדי להגיע לתיאום צריך לגשת קודם כל להקשבה ולאפיון. ראשית, להתחיל להסתכל רק עליי – לא לעשות השוואות כי בכל הנוגע לקצב ומקצב אין נכון ולא נכון, לכל תחום הקצב שלו וזה מאד אישי ושונה מאדם לאדם. לאחר מכן יש לזהות את החלקים השונים בתוכך ולשים לב למקצב של כל אחד מהם לדוגמא; מה הקצב של המחשבות שלך? מה הקצב של הפעולות שלך? מה הקצב שנעים ללב שלך? מה קצב התנועה שלך? בשלב הבא צריך לשים קרום עדין של הפרדה בין מה שמגיע מבחוץ ודופק על הדלת האישית – הזדמנויות, בקשות, דרישות, ציפיות ולתת לעצמך את הסמכות להחליט מי נכנס פנימה ומתי.
זאת דרך ללכת בה. לפעמים בהתחלה אחרי תקופה כל כך ארוכה של סטרס וחוסר תיאום, תפגשו רצון מתמשך למנוחה ואי עשייה בכלל. חשוב לתת זה מקום, לא להיבהל, לאפשר את זה, לשמור על רוח המנהיגות ולהמשיך לתאם מתוך תשומת לב. בסופו של דבר הדברים ייכנסו לסנכרון מחודש.
איך מטמיעים גישה כזו בתוך היומיום עמוס המשימות?
הנה שלושה טיפים מעשיים קטנים-גדולים כדי להתחיל:
- להגביל את רשימת הרצונות והמשימות בעלי הערך, לשלוש עד חמש בשבוע. זה פילטר מצוין לסדר עדיפויות מדויק.
- לפתוח כל יום בהחלטה, מה אני לא עושה היום ביחס לכל מה שנדרש ומצופה מאתנו.
- לקבוע סטנדרט תפקוד חדש של 80% במקסימום. לא 100%. להשאיר ספייר של 20% לבלת"מים.
- במשימות שבחרתי, יש לזהות את הרגע המתאים לביצוע שלהם בלי לדחוק. מגיע רגע כזה שהרצון, המרחב, הזמן והכוח לפעול נפגשים יחד. כשהוא מגיע, הדברים מתבצעים בחן ובחסד, משאירים טעם של עוד.
