לאחר כמה חודשים של אוויר מזגנים נקי, במשרד ראש הממשלה שוב מיתמר עשן. הפעם לא מדובר בסיגרים אלא במקטרת. זה היה שבוע של אדרנלין וניקוטין. שבוע של שינוי כיוון.
על התפנית האמריקנית ביחס להסכם הגרעין עם איראן כבר הרחיבו ודיברו. מי שתרגם לטראמפ את הנאום מעברית לאנגלית עשה עבודה יפה, התבדח השבוע מישהו בכנסת. אפילו בלשכה הכי קדחתנית במדינה לא זכורות עוד יממות רבות כאלה בדור האחרון: בערב מתנפץ בוושינגטון הסכם הגרעין, בלילה ליד דמשק שיירת נשק איראנית עולה בלהבות, בבוקר למחרת ראש ממשלת ישראל מסתודד עם נשיא רוסיה במוסקבה אל מול ההמונים בכיכר האדומה.
התפנית העיקרית התבשלה בחודשים האחרונים, והיא לא נוגעת רק לסוריה אלא לכל שכנותינו העוינות: בפעם הראשונה ישראל מנסה למנוע התעצמות של אויב בנשק קונבנציונלי, לא גרעיני.
בעשור האחרון השתדרג חמאס מנשק קל ומטעני נפץ לרקטות שמסוגלות להגיע עד תל־אביב ומנהרות שמגיעות לכפר־עזה, וישראל בחרה לא לפעול. חיזבאללה הגדיל את מספר הרקטות מ־13 אלף ל־130 אלף וישראל חרקה שיניים אך התאפקה.
הלקח המר מההרתעה ההדדית בצפון וממבצע צוק איתן המדשדש בדרום נלמד בהדרגה. ככל הידוע, הוא זהה גם במטכ"ל וגם בקבינט: ישראל לא תוכל להרשות לעצמה התעצמות דומה גם בסוריה. מוטב להסתכן בעימות לא נעים עכשיו מבסיוט אחר כך.
אל הטקסטים הבטוחים בעצמם (אולי בטוחים מדי) של שרי קבינט ודובר צה"ל הצטרף האישור בשבוע שעבר של חוק היציאה למלחמה. מרחוק זה נראה כמו דוקטור סטריינג'לאב: ראש ממשלה שמשנה את החוק כדי שיוכל לצאת למלחמה בלי אישור הקבינט.
נתניהו דחה השבוע את הקונספירציה: הסיבה הייתה פלפול משפטי שהסתבך בוועדת החוץ והביטחון, בשילוב החשש הרחוק – אך קיים – שבמקרה של מתקפת סייבר יהיה פשוט בלתי אפשרי להשיג את שאר השרים. רק אידיוט ירצה לקחת לבד על שכמו יציאה למלחמה, אמר בשיחות סגורות. במקרים רבים הקברניטים בקושי יוצאים ממבצעים כאלה חיים ושלמים פוליטית.
האם לבטל את החופשה בחו"ל בקיץ בגלל הברדק הקרֵב, נשאל השבוע בכיר מאוד בחלונות הגבוהים. למה אתה חושב שהבלגן יחכה לקיץ, הייתה התשובה.
