אני רוצה להזכיר לך מה הוא ידע לעשות לפני שנכנסת אל חייו.
הוא ידע באיזו שעה הילדים שלו מסיימים את מסגרות החינוך שלהם. והוא דאג להם לאיסוף בוגר ואחראי בזמן.
הוא ידע לרחוץ כלים.
הוא ידע איפה במטבח מניחים אותם.
הוא ידע לכבס. הוא הפעיל עשרות מכונות לפני שהכרתם.
הוא טאטא את הבית בעצמו. הוא העביר סמרטוט אחת לכמה זמן.
הוא ערך קניות.
הוא בישל. טוב, אולי לא ארוחות גורמה, אבל פסטה ונקניקיות הוא ידע להכין.
הוא חתם על מסמכים חשובים, הוא לקח לרופא.
הוא חינך.
תראי. איזה איש נפלא ועצמאי.
ואז באת.
וחשבת שהוא לא זוכר מתי הילדים מסיימים. והזכרת לו. ופחדת שהוא יאחר. וקנית להם ציוד לימודי בחופש הגדול ותחפושות לפורים בחודש אדר והכנת תפוח אדמה לפני פסח וזכרת בגדים עלובים לשתילת שתילים.
והתלוננת שהכלים לא רחוצים מספיק, יש כתם על הכוס והסכין עדיין עם שוקולד מהבוקר. ולא שמת לב איך לאט- לאט הוא מפסיק לרחוץ אותם ולשים במקום.
הוא הפסיק לחלוטין לכבס. כי את יודעת אילו בגדים צריכים כביסה מיוחדת וממש לא בא לך שהגבר הזה שלא מבין כלום מהחיים שלו יהרוס לך חולצת תחרה שעלתה הון תועפות.
הוא עדיין מטאטא מדי פעם, אבל את רואה איפה הוא פספס.
הוא עורך קניות ואת שואלת – בשביל מה כל הסלרי הזה? אז הוא מסתובב אבוד בסופר ומחפש רק את מה שאת אוהבת. וזהו.
איכשהו – גם את הפסטה והנקניקיות את כבר עושה לבד.
ויום אחד את מוצאת את עצמך שואלת, איפה האיש העצמאי שפגשת? איפה הגבר האלוהי שניתן לסמוך עליו? לאו הוא נעלם? ולמה לעזאזל עכשיו גם הילדים שלו הפכו לנטל שהוא יותר שלך מאשר שלו?
ובכן, הוא נעלם למקום שבו חשבת שרק את יודעת הכי טוב ורק את יכולה הכי טוב. זה המקום הזה שבו את מתעייפת בקטע קיצוני כי הכל עלייך. זה המקום שבו את נאנחת ואומרת לו "רק תרים את הרגליים, העיקר שלא תפריע לי".
אז נוט טו סלף יקירתי.
נתחיל מזה שאת לא באמת יודעת הכי טוב. אם את חושבת שלרחוץ יותר טוב ממנו את הצלחת זה הדבר הכי חשוב, אז את טועה.
אם את חושבת שלקחַת ממנו את האחריות על הילדים שלו כי הוא לא מסוגל, זה הכי חשוב – אז שוב. את טועה.
אני רוצה להזכיר לך שאף אחד לא ביקש ממך את כל זה. אף אחד מעולם לא ציפה ממך לכל זה. זאת רק את שהעמיסה על עצמה יותר מדי.
אני רוצה לספר לך שכשאת לוקחת ממנו את האחריות על הדברים – הוא ישחרר אותה. זה יקרה בלי שתשימי לב ומה שלא שמת לב שביקשת – יקרה; הכול ייעשה פתאום רק כמו שאת אוהבת, רק שאת תעשי את זה.
אם את רוצה שותפות באמת, תהיי שותפה. לא מנהלת. אם את רוצה חלוקה בנטל, תסכימי לחלוק בנטל וכמו שאת לא רוצה שיעירו לך – אל תעירי לו.
עדיפות עשר כוסות עם כתם בארון, ממאה כוסות בכיור שמחכות רק לך.
את לא חושבת?
