בחלוף ארבעים וחמישה ימי המשבר בין רוסיה לאוקראינה, ניתן כבר עכשיו להסיק כמה מסקנות ראשוניות לגבי התהליכים הגיאופוליטיים המתרחשים באזור ושהתעצמו כעת באופן מובהק. השינויים המשמעותיים שחלו בסביבה זו קשורים בקשר הדוק לתוצאות המשבר בין רוסיה למערב, משבר שמתרחש מאז ה- 17 בדצמבר 2021, היום שבו הקרמלין הציב אולטימטום חסר תקדים בתעוזתו בפני ארה"ב ונאט"ו.
תזוזות גיאופוליטיות משמעותיות שהחלו שנים רבות לפני המשבר הנוכחי, התגבשו כעת לשני מוקדי כוח חדשים. מדובר בשתי בריתות אסטרטגיות, משולשות, אשר השפיעו וממשיכות להשפיע על ההתעצמות הצבאית של אוקראינה ועל הסיכוי לפרוץ המלחמה הגדולה בינה לבין רוסיה. מאמר זה מבקש לטעון כי הפיכתה של סין למעצמת השווקים הגלובלית, לצד הצורך שלה במשאבי האנרגיה שנמצאים ברוסיה ולצד הצורך שלה בטכנולוגיה ובמומחים אשר נמצאים בגרמניה, הובילה ליצירת הברית הגיאופוליטית המשולשת החדשה: סין-רוסיה-גרמניה.
הגז הרוסי מוביל את גרמניה
בשני העשורים אחרונים חל שינוי באינטרס האסטרטגי של גרמניה, החברה בארגון נאט"ו; מאוריינטציה אירופית מאז סיום מלחמת העולם השנייה, היא חותרת לשיתופי פעולה הדוקים עם רוסיה וסין. השינוי נבע משיקולים כלכליים ומשיקולים אסטרטגיים של גרמניה: הגז הרוסי עדיין ממשיך להיות הזול ביותר מכל האופציות העומדות בפני ברלין. זו הסיבה שבגינה אנגלה מרקל עודדה ללא הרף את הפרויקט "נורד סטרים II", שאמור להוביל את הגז הרוסי לגרמניה מבלי לעבור דרך אוקראינה. למרות היותה חברה בנאט"ו, גרמניה תמיד התייחסה באופן סקפטי לסנקציות נגד רוסיה ועשתה מאמצים שונים על מנת למנוע ענישה כלכלית על הקרמלין. פוטין מצידו, השקיע מאמצים רבים בתהליך ה"שרדריזציה" של הפוליטיקה הגרמנית באמצעות השוחד שהוצע לגרהרד שרדר, פוליטיקאי גרמני שכיהן כקנצלר גרמניה בין השנים 1998-2005, וחבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD).
בתקופת כהונתו כקנצלר, גרהרד שרדר חתם על הסכם עם "גזפרום" הרוסית לבניית צינור גז דרך הים הבלטי, במטרה לספק גז טבעי מרוסיה ישירות לגרמניה מבלי לעבור דרך פולין, אוקראינה והמדינות הבלטיות. הפרשנים הפוליטיים מזהים היום בגרמניה את החוליה החלשה של המערב, למרות שהיא אחת המדינות החזקות במערב בימים אלה; היא חברה בברית נאט"ו ואינה מעוניינת להסתכסך עם קרמלין.
מניעה זו באה לידי ביטוי בתחילת השבוע, כשקנצלר גרמניה אולף שולץ אמר כי לדעתו צריך "להגיב במתינות" לפלישה הרוסית לאוקראינה. דבריו של שולץ גרמו לרבים לגנות את גרמניה ובאוקראינה טענו כי "גרמניה בוגדת בנו". בנוסף, הסינים יכולים לישון בשקט כשהם רואים את שרת החוץ של גרמניה אנאלנה ברבוק, מסרבת לאשר את מכירת הנשק ההגנתי, לא התקפי, לאוקראינה. הסיבה לכך היא שגרמניה חוששת מאד שאם תפרוץ מלחמה באוקראינה המצוידת בנשק אמריקני הכי מתקדם, היא תהפוך להיות למעצמה הכי חזקה במזרח אירופה. על מנת למנוע מהלך כזה, גרמניה מנסה לאזן את אוקראינה ואת ארה"ב שעומדת מאחוריה, באמצעות חסימת משלוח הנשק לקייב.
בתוך הברית המשולשת בין שלוש המדינות, גרמניה לא מראה סימני דאגה מהמדיניות הסינית כלפי האויגורים או מהמדיניות של הקרמלין כלפי האופוזיציה. הרטוריקה של גרמניה היא מס שפתיים לנאט"ו ולפקידים בבריסל: ניתן לשמוע בקולה התחייבות לדמוקרטיה ולליברליזם, אך הכוחות הגלובליים והמבניים מושכים אותה מזרחה. ארה"ב כבר לא מהווה את ספינת הדגל הערכית עבור גרמניה שמרגישה במקום מצוין בתוך הברית המשולשת אשר מתהווה לנגד עיננו. ב-19 בדצמבר 2021 מוסקבה ובייג'ינג בחנו את הגבולות של גרמניה באוקראינה והן גילו כי בפנייתה של גרמניה למזרח, יש פוטנציאל עצום לתקיעת טריז במערב בכלל ובנאט"ו בפרט.
אירופה מתפלגת
אוקראינה עצמה מתחזקת: אם פוטין רצה להחליש את השכנה באמצעות המערכה הצבאית אזי נראה כי הוא השיג תוצאה הפוכה. כמות הנשק שהוזרמה לאוקראינה במהלך החודשים האחרונים היא חסרת תקדים. חברי הסנאט של ארצות הברית משתי המפלגות הגיעו לביקור בלתי מתוכנן לקייב, על מנת להראות תמיכה בעם האוקראיני ובמאבק שלהם נגד התוקף. רוב פורטמן, המכהן כנציג מדינת אוהיו בסנאט של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית וחבר בוועדת החוץ של הסנאט, אמר במהלך מסיבת העיתונאים שנערכה בקייב כי הוא ומשלחתו עומדים לצד העם האוקראיני ולצד הממשלה. הוא הזכיר כי הקונגרס העביר לאחרונה את החוק שמאפשר להעלות את הסיוע האמריקני לכ-300 מיליון דולרים במסגרת ה- NDAA. מדובר על סכום של כ-100 מיליון דולר נוספים המצטרף לחבילת הסיוע הראשוני של ארה״ב לאוקראינה, בסך של 200 מיליון דולרים. הסיוע הגיע לאחר ביקורו של מזכיר המדינה אנטוני בלינקן בקייב בשבוע שעבר, על רקע הבהלה של אוקראינה ובעלות בריתה המערביות מפני כ-120 אלף חיילים רוסים אשר רוכזו בגבול עם אוקראינה.
רוסיה אינה מתכוונת לתקוף את אוקראינה בשלב זה. יחד עם הבית הלבן ויחד עם אמצעי התקשורת המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית, רוסיה מנסה לזרוע היסטריה ולהשפיע על הציבור האוקראיני ולגרום להם לקבל את "הסכמי מינסק". רוסיה לא פועלת לבד: בחינת ההתבטאויות בסוגיית המתיחות בין המדינות, מעלה כי גם השלטונות בבייג'ינג ובברלין מנסים לכפות על אוקראינה את "הסכמי מינסק". יחד עם זאת, אוקראינה לא לבד: לצידה עומדות בריטניה ופולין ובכך נוצרת ברית משולשת אלטרנטיבית המאגדת את בריטניה, פולין ואוקראינה. מטרתה של הברית הנגדית הזו היא לאזן את הכוחות אל מול הברית המשולשת החזקה יותר בשלב זה, בין סין, רוסיה וגרמניה. כך, המשבר של ה-17 בדצמבר גרם להתעצמות של שתי בריתות משולשות חדשות והמתח בגבול אוקראינה מתגלה לא רק כסכסוך בינה לבין רוסיה; מדובר במאבק גיאופוליטי בין שתי בריתות משולשות.
המערב, בהתאם למה שציפו בברית סין-רוסיה-גרמניה, נראה מפולג. כך, מצד אחד עומדות המדינות הבלטיות לטביה, ליטא ואסטוניה שהעבירו לאוקראינה סיוע צבאי כמו טילים נגד טנקים ומערכות נ"מ מתוצרת ארה"ב, מהלך שהתבצע בתמיכה מלאה של הבית הלבן. מהצד השני, האחדות המערבית נפגמה על ידי ההתבטאות של זוראן מילנוביץ', נשיא קרואטיה, שאמר כי חיילים של מדינתו לא ישתתפו במערכה של נאט״ו נגד רוסיה. קיי-אכים שנבאך, איש צבא גרמני בכיר בדרגת ויצה-אדמירל שכיהן כמפקד העליון של הדויטשה מרינה, פגם גם הוא באחדות השורות של המערב על ידי האמירה הפרובוקטיבית כי יש לכבד את פוטין, וכי אוקראינה לעולם לא תצליח להחזיר את חצי האי קרים. כך מתארים את ההתפטרות של שנבאך בישראל היום: "התפטרותו המיידית בסוף השבוע האחרון של מפקד הצי הגרמני… בעקבות הערות שהשמיע על המצב באוקראינה, מעידה על הרוחות הנושבות בברלין".
החוט האחרון בקשר למערב
ממשל ביידן מצידו, איים בסנקציות חסרות תקדים, כולל סנקציות אישיות נגד פוטין ומקורביו. עוד איים הממשל בניתוק מסוויפט, רשת התקשורת הבין-בנקאית העולמית, השולטת כבר 40 שנה בהעברות הכספים לבנקים הרוסיים בעבור הנפט והגז. הבית הלבן מראה חולשה: בשעה שרוסיה מרתיעה את ארה״ב והמערב באמצעות ״חומר״ (נשק, חיילים, טנקים)- עוצמה קשה, הבית הלבן מנסה להרתיע את רוסיה באמצעות ״כלכלה״- עוצמה רכה. נשקפת כאן א-סימטריה באיומים, למרות שהעוצמה הקשה האמריקנית עולה על זו של רוסיה בכמה מידות.
ב-17 בדצמבר רוסיה החלה במהלך זה וכעת נוצר משבר עצום עם ארה"ב. יש להניח שהסינים בוחנים את הקרמלין: הם רוצים להיות בטוחים שרוסיה מנתקת את החוט האחרון שמחבר אותה עם המערב. בייג'ינג מבקשת מרוסיה הוכחת נאמנות ופוטין, לפני שהוא טס למשחקים האולימפיים בסין, מספק לסינים את הסחורה. ה-17 בדצמבר 2021 זהו תאריך שיצויין בספרי ההיסטוריה בתור היום שבו נותק הקשר הערכי האחרון בין רוסיה למערב. מאז, רוסיה פונה רשמית למזרח ומצטרפת בנינוחות לברית המשולשת.
לגבי רוסיה עצמה פרשנים רבים, כולל הפרשנים הישראליים, מיהרו להסיק כי ״בשלב זה, גם אם פוטין יסיג את כוחותיו ויוותר על פלישה, הוא כבר השיג ניצחון אסטרטגי היסטורי על ארה"ב״, כפי שכתבה קרולין גליק בישראל היום. זוהי הערכה שגויה מכיוון שהקרמלין לא קיבל מענה חיובי על אף אחד מסעיפי האולטימטום ששיגר. נאט״ו הודיעה כי היא לא מתכוונת לסגת לגבולות של 1997 כפי שדרש הקרמלין; נאט״ו גם הודיעה כי היא לא סוגרת את הדלתות שלה מפני מדינות חדשות שבוחרות להצטרף אליה. במסמך סודי שנמסר לקרמלין בתור תשובה לאולטימטום הרוסי נאמר כי נאט״ו דורשת ממוסקבה להוציא כוחות מאוקראינה, מולדובה וגיאורגיה. מדינות נייטרליות כמו שוודיה ופינלנד הודיעו כי הן מתכוונות להאיץ את כניסתם לנאט״ו, המנסה להתחזק לאור יצירת הבריתות הגאופוליטיות החדשות. אחרי המערכה הזאת אנחנו רואים את הארגון שמנסה להיראות כמלוכד יותר וכאטרקטיבי יותר למדינות חדשות וכן כבעל אמצעים רבים יותר ומגוונים יותר. לכן המסקנה של קרולין גליק, הפרשנית של ישראל היום, כי ״בלי לירות כדור אחד, פוטין הביא לפירוק בלתי פורמלי – אבל הלכה למעשה – של ברית נאט"ו״ – היא מסקנה שגויה.
המרוויחה הגדולה: סין
אין צורך להזכיר, כי שוק ההון הרוסי חטף מכות קשות בחודש האחרון וחווה בריחה של משקיעים. המשחק הגיאופוליטי של פוטין הוא יקר ערך בשעה שהחשבון שנאט״ו שילמה במערכה הזו הוא מינורי. המרוויחה העיקרית מהמהלך היא סין, שהופכת באמצעות הברית הגיאופוליטית המשולשת החדשה לשחקנית דומיננטית באזור.
הייתה זו שיחת טלפון אחת משי ג'ינפינג, נשיאה של הרפובליקה העממית של סין, לפוטין אשר בין היתר, הכריעה בשאלה האם רוסיה הולכת לתקוף את אוקראינה. לפי ידיעה של סוכנות הידיעות "בלומברג" אשר מסתמכת על מידע שנמסר על ידי דיפלומט אנונימי, שי התקשר לפוטין וביקש ממנו לא לפתוח במערכה בימי האולימפיאדה שתתקיים בחודש פברואר. אמנם הסינים הכחישו את הידיעות וקראו להן "סיפורי בדים" אך ישנם מספיק רמזים להניח שדווקא הסינים ביקשו להשהות את המלחמה בין רוסיה לאוקראינה בשל סיבות תדמיתיות. הסינים תמיד עם אצבע על הדופק. ביום רביעי האחרון אנתוני בלינקן, מזכיר המדינה של ארה"ב ניהל שיחות עם שר החוץ הסיני, וואנג על המתיחות בגבול בין רוסיה לאוקראינה.
מאז הקמתה בשנת 1949 ובתקופת המלחמה הקרה, ביקשה הרפובליקה העממית של סין להתרחק ככל האפשר מ"המערב האימפריאליסטי", אבל היא לא ממהרת לעשות זאת עם שותפים בעלי רטוריקה דומה כמו רוסיה ואיראן. סין לא ממהרת להיכנס לבריתות והיא דורשת מבני ברית פוטנציאליים לעבור מבחני נאמנות. הסינים יודעים שהברית עמם שווה הון פוליטי רב והם לא ממהרים לבזבז אותו. בבייג'ינג חוששים שרוסיה תסגור דיל עם המערב וסין תעמוד לבדה מול כוח מאוחד של נאט"ו ורוסיה. פוטין עצמו בשנת 2003 לא שלל את כניסתה של רוסיה לנאט"ו. הסינים רוצים להיות בטוחים לפני שהם לוקחים את הקרמלין, האח הקטן, כחבר במועדון.
הסינים גם יודעים היטב שהאליטה הרוסית מחוברת בקשר הדוק למערב וילדיה לומדים באוניברסיטאות מובילות באירופה וארה"ב. הם לא מאמינים לרוסים בדבר כוונתם להצטרף לברית וחוששים שאחרי שמשטרו של פוטין ייפול, יבואו אליטות ליברליות שישנו את כיוון התנועה של רוסיה למערב. כדי שזה לא יקרה, הסינים מציבים בפני רוסיה את מבחן הנאמנות הזה שטמון במוכנות הקרמלין לניתוק מוחלט מהמערב.
המתיחות באוקראינה מנוהלת הרחק ממזרח אירופה בחדרי הישיבות של המפלגה הקומוניסטית בסין. סין היא מעצמת-על והיא גם חושבת במונחים של אזורי השפעה, אך בשעה שרוסיה חושבת על אזורי השפעה באופן טריטוריאלי מיידי (סיפוח שטחים), סין רואה חשיבות רבה להשיג השפעה כלכלית שלא חייבת להיות טריטוריאלית מיידית. לסינים הרבה יותר חשוב להשקיע בפרויקטים מסביב לעולם; באפריקה, באסיה, במזרח אירופה ובמזרח התיכון, מאשר לספח את המדינות השכנות. זו הסיבה מדוע הסינים לא מנהלים מלחמות בעצמם אלא מקדמים את האינטרסים שלהם באמצעות שחקנים משניים בזירה כמו רוסיה.
מה למדנו מהמתיחות שבגבול בין רוסיה לאוקראינה? השיעור הראשון: הסינים עדיין מסתייגים מלמצב את עצמם ואת הרוסים והגרמנים בתור בני ברית, אלא מסתפקים בכינוי "משתפי פעולה אסטרטגיים". שי ג'ינפינג מבין היטב כי בשלב זה, להזמין את הנשיא פוטין לאולימפיאדה ולעמוד לצידו באירוע הפתיחה, בזמן שרוסיה מנהלת מערכה אלימה באוקראינה – זה משהו שיכול ליצור נזק תדמיתי. אנו למדים עוד כי הסינים משחקים את המשחק של מעצמת-על שמתרחקת מהבריונות הרוסית על מנת לקיים יחסים דיפלומטיים עם ארה"ב, לצד יחסי מסחר. השיעור השני הוא שהסינים לומדים כי המערב מפוצל ואין לו דעה אחת מגובשת כלפי רוסיה. מכך הם מסיקים על ההיסוס הגרמני ומנסים ליצור מערכת ביטחון אלטרנטיבית באירופה.
