התפרצות שפעת העופות היא אסון הציפורים הנודדות הקשה ביותר שהתרחש בישראל. יש לו אמנם מאפיינים טבעיים, אך בל נשלה את עצמנו: מדובר באסון מעשה ידי אדם, שממשיך לגבות קרבנות. את המראה מעתיק הנשימה של להקות הציפורים החולפות מעל חבל ארץ זה, החליף מראה גופות העגורים המוטלות במי אגמון החולה. אלפי גופות המנקדות את האופק, נאספות ומושלכות לשקיות אשפה. ציפורים רבות הופקרו לגורלן, ובלולים המתועשים הושמדו יותר ממיליון עופות. איפה טעינו?
התערבנו בטבע, ייבשנו בתי גידול ופגענו בדפוסי נדידה בני אלפי שנים. הפכנו את האכלת העגורים למיזם תיירותי שבו שיקולים כלכליים גברו על שיקולים אקולוגיים, וצופפנו אותם באופן שלא הותיר להם סיכוי מול המגיפה. משבר האקלים, תוצאה נוספת של פעילות אנושית, צפוי אף להחריף סיכונים אלה.
היינו איטיים להחריד בתגובתנו לאסון ובבלימתו. שישה ימים חלפו וקרוב ל-2,000 עגורים מתו מאז דווחה בתקשורת תמותה חריגה משפעת עופות מזן אלים שעלול להדביק בני אדם, ועד לסגירת השמורה לציבור. מחקרים מראים שהנגיף נותר פעיל על פגרים במשך שבועות, אולם איסוף העגורים המתים החל רק לאחר 11 ימים, כשמספרם כבר עלה על 5,000! ההשתהות הארוכה תרמה להמשך הפצת המגיפה ולפגיעה במינים נוספים, לרבות עופות דורסים שניזונו מהפגרים. בהחולה נמצאו בז מצוי ועקב חורף חיוביים לשפעת העופות, ובסביבתה נותרו פגרי עופות רבים שלא נאספו. המגיפה גבתה עד כה את חייהם של כ-8,000 עגורים, כחמישית מאוכלוסייתם בישראל. כמה עשרות שקנאים מתו גם הם ככל הנראה משפעת העופות.
עוד בשלב מוקדם הנחתה רשות הטבע והגנים את מתנדביה להימנע מסיוע לעופות מים פגועים. תחילה בדגש על עופות מים גדולים ובהמשך הוחל איסור כללי על חילוץ ציפורים למעט מינים בסיכון, במקרים חריגים בלבד. כתוצאה מכך, ציפורים שניתן היה להציל ולהשיב לטבע לאחר טיפול, הושארו לגסוס לאיטן, ומתנדבים נותרו חסרי אונים מול עיניהן הכבות. השבתתו הכללית של מערך החילוץ הסבה מצוקה משמעותית למגוון רחב של ציפורי בר, נודדות ומקומיות, שבכל יום בשגרה זקוקות לסיוע בנסיבות שונות.
איננו טוענים שצריך היה לסכן חיי אדם בפעולות החילוץ, אולם הדבר גם לא נדרש. בהיערכות נכונה ניתן להימנע מסיכון מבלי לזנוח ציפורים אלו, שכל אחת מהן היא עולם ומלואו. בין היתר, ניתן להכשיר צוות שיאסוף ציפורים עם ציוד וליווי מתאים, ולהקים בית חולים שדה בצפון כדי למנוע ניוד שלהן למרכז הארץ. החקיקה להגנת חיות הבר ואמנות בינלאומיות שישראל צד להן מחייבות אותנו לנקוט בצעדים מסוג זה להגנה על הציפורים הנודדות והמגוון הביולוגי.
לצד הפגיעה הקשה בעופות הבר, שפעת העופות התפשטה בלולים המתועשים כאש בשדה קוצים. למעלה ממיליון עופות הושמדו באכזריות בלולים בהם הצפיפות, תנאי המחייה הקשים ואי-הקפדה על בטיחות ביולוגית מהווים קרקע פוריה להתפשטות מחלות. מוקדי הסיכון בהקשר זה ברורים: מומחי הגופים המרכזיים בעולם לשימור ציפורים נודדות וארגון המזון והחקלאות של האו"ם קבעו שבעוד לעופות בר יש חלק בהפצת המחלה, התפרצויות הזן האלים שלה נובעות ככלל מגידול עופות מתועש.
אסון שפעת העופות, ומגיפת הקורונה שבעיצומה הוא היכה, הם קריאת השכמה שמחייבת שינוי מהותי ביחסנו לטבע ולמערכות המזון בהתאם לגישת "בריאות אחת" הקושרת בין בריאות הציבור, הסביבה ובעלי החיים. בעוד פחות מחודשיים תחל נדידת האביב וציפורי הבר שוב ימלאו את שמי הארץ. האם נשכיל להסיק את המסקנות הנדרשות, כדי שנוכל אז להביט בהן באותה יראת כבוד ולדעת שעשינו כל שבידינו כדי לתקן?
אמנון קרן הוא עו"ד בקליניקה לצדק סביבתי ולהגנה על זכויות בעלי-חיים באוניברסיטת ת"א.
אופיר בן חמו מנהל את פרויקט שקנאי-בולנס לחילוץ והצלת ציפורים נודדות ומקומיות.
