תקופת הקורונה הביאה עמה הזדמנות נדירה, בשל העובדה שישראלים רבים הנמצאים בחו"ל חווים קשיים בהתנהלות תחת מגפה במדינה זרה, ותחושה זו אינה פוסחת על המבריקים שבמוחותינו. אלה גם אינם פוסקים לפעול ולחקור למען עתיד המדע והאנושות כולה. הם מייצרים פרסי נובל ופריצות דרך בתחום המחקר החשוב ביותר בימים אלה. ואחריות המדינה היא לדאוג להם לקרקע פורייה לשוב אליה, ולהראות להם שהם רצויים כאן, בביתם.
מאז הקמתה ביססה מדינת ישראל את מעמדה בעולם לא על משאבי הטבע שבאמתחתה, אלא על רוח היצירתיות והיזמות של אזרחיה. במשך שנים סימנו את "המוח הישראלי" כמשאב ההכרחי והמהותי שעליו איננו יכולים לוותר. היום, בעת המשבר הבריאותי הגדול ביותר שידע העולם בעשרות השנים האחרונות, השאלה הראשונה שעלינו לשאול היא היכן המוחות המבריקים שיעזרו לנו לצאת מהמצב.
המשאב היקר ביותר שלנו – שהוא כאמור המוח – נמצא בכלל בחו"ל. אלפי מדענים ישראלים, בעלי תואר PHD, יוצאים ללימודי פוסט דוקטורט בחו"ל. הם לא עושים זאת מבחירה, מובהר להם היטב שאם לא יעשו כך לא יזכו לתקן באקדמיה. והתעשייה, היא אינה עומדת בתחרות שמייצרות החברות הבינלאומיות, בטח ובטח בהתחשב במיסוי הישראלי.
לאחרונה פורסם מאמר בירחון המדע היוקרתי Science שמסופר בו על פריצת דרך אמיתית בחקר הקורונה. מדענים באוניברסיטת רוקפלר יצרו גרסה של הווירוס ללא חלבון הספייק המדבק, ועל כן יכולה להיחקר בתנאי מעבדה סטנדרטיים. על המאמר שהכה הדים בקהילה הבינלאומית חתומה מדענית בשם אינה ריקרדו-לאקס, פוסט-דוקטורנטית מישראל. לפני כחודשיים הודתה ריקרדו-לקס במאמר בגלובס שאמנם חזרה לישראל עומדת על הפרק מבחינתה, אבל היא אינה בטוחה בנושא כלל.
בתקופה זו גם התבשרנו על זכייתו של ג'וש אנגריסט בפרס נובל בכלכלה. אנגריסט אמנם חוקר במכון MIT, אבל מהתואר השני אותו למד באוניברסיטה העברית הוא נשר לפני שסב על עקבותיו חזרה לארצות הברית. אולי אם הייתה ישראל נחושה דיו להשאיר או להחזיר אותו לארץ, פרס הנובל הנחשק היה נוחת כאן בישראל. בריאיון ל"ג'רוזלם פוסט" ב-2006 נשאל אנגריסט למה פנה לחו"ל, ושם הודה בפה מלא כי "נמאס לי מהמצב כאן, המערכת הישראלית לא משקפת את המציאות של תשלום דיפרנציאלי לפי תחום. זו מערכת ציבורית, והיא לא מאוד גמישה".
אנגריסט הוא לא הישראלי הראשון שזוכה בפרס נובל ממקום מושבו בחו"ל, ולפי תמונת המצב היום סביר להניח שגם לא יהיה האחרון.
ScienceAbroad, ארגון המדענים הישראלים בחו"ל, מייצג קרוב ל-4,500 מדענים ישראלים ברחבי העולם ופועל ככל הניתן כדי להשיב את המוחות המבריקים ארצה. המשימה אינה פשוטה, מיעוט התקנים באקדמיה ואחוז המיסוי הגבוה בשוק הפרטי מקשים עליהם לשוב ולפעול במולדת.
לאחרונה זכינו בקול קורא של רשות החדשנות עבור תוכנית שנת התמחות בתעשייה למדענים ישראלים חוזרים מחו"ל. התוכנית תסייע בהשבת הנכס החשוב לישראל באמצעות איתור ומיון מדענים בתחום מדעי החיים הנמצאים בחו"ל ומעוניינים להשתלב בתעשייה בישראל; איתור משרות פנויות עבורם בתעשיית הביוטק, הפארמה והמד-טק, והשמתם למשך שנת התמחות במהלכה יעברו הכשרה עיונית ומעשית, ובסיומה ישתלבו כעובדים מן המניין בתעשייה בישראל .
המאמצים שלנו אמנם גדולים אבל הם רק חלק מהפתרון. מדינת ישראל צריכה לקפוץ על ההזדמנות להשיב את המדענים שלנו ארצה, אחרת הישראלי הבא שיביא לפריצת דרך עולמית לא יחיה בה גם הוא.
