לרוב, אנחנו חובבי משדרים מיוחדים. התרחש אירוע דרמטי? מיד תראו פריצה לשידור החי, כתבים עולים לדיווח טלפוני בדרך לזירה וטון חמור משתלט על המגישים.
משום מה זה לא קרה אמש (ג') כאשר הנגב התחיל לבעור. אלו לא היו השתילים הצעירים שחברי הליכוד נטעו שעלו באש, אלא צמיגים שצעירים בדואים הבעירו בעקבות אותן גומות באדמה שהתמלאו. זה נשמע כמו כותרת משנות הארבעים אבל איכשהו, גם היום צריך להיאבק על נטיעת עצים.
בשעה שבמהדורה המרכזית של חדשות 12 שידרו כתבה על אמצעים טכנולוגיים מתקדמים שיסייעו לצה"ל להתמודד עם בלוני התבערה מעזה, מדינת ישראל איבדה עוד קצת מהאחיזתה, הרופפת ממילא, בנגב. פורעים בדואים חסמו את פסי הרכבת וברגע האחרון הנהג הצליח לבלום והנוסעים ניצלו. על הדרמה הזאת, יחד עם שלל ההתפרעויות, חסימות הכבישים והצתות הרכבים שמשטרת ישראל התקשתה לרסן באזור, לא דיווחו, בטח שלא בפריצה לשידור במהדורה.
מדוע הלהבות באזור שגב שלום לא זכו ליחס? אולי לא הבינו בזמן אמת את גודל האירוע, אולי היו שיקולי עריכה שונים ואולי פשוט התרגלו לעשות הנחות לאלימות בדרום ושכחו את חזון הפרחת המדבר. בין כך ובין כך, חבית הנפץ של הבדואים בנגב זקוקה לטיפול חבלני מדויק, וההתעלמות של מהדורות החדשות מהאירוע בזמן אמת לא ממש תורם למורל.
בעצם הבעיה מתחילה עוד הרבה לפני אתמול בלילה, הנגב תחת שליטת מדינת ישראל כבר עשרות שנים ועדיין נותר ההכרח לתפוס בו שטחים מפני השתלטות עוינת. כלן, כדי להתמודד באמת עם האיומים הביטחוניים על מדינת ישראל, יותר משצריך עוד רחפן יש צורך בהיזכרות על מה מגינים, מפני מה, עבור מי ובאיזו זכות.
