קשה היה לצאת אופטימיים מכנס "קרקעות הלאום – ללאום" שהתקיים ביום שני השבוע ביישוב עומר. בזה אחר זה עלו הדוברים לבמה והציגו תמונת מצב קשה של אובדן הקרקעות ברחבי המדינה, בעיקר בנגב ובגליל. שורת האשמים הייתה ארוכה. טענות הדוברים הופנו לא רק כלפי הבדואים וערביי ישראל אלא גם נגד ממשלות ישראל, מערכת המשפט, הגופים הירוקים, פורום קהלת ועוד. הכנס התקיים ביוזמת "מבטחי – פורום מפקדים לאומי", גוף שהוקם בשנת 2015 על ידי האלוף במילואים עוזי דיין ומורכב ממפקדים, אנשי ביטחון בכירים, דיפלומטים, ואנשי ציבור ואקדמיה. "מבטחי" נוסד כדי לפעול לגיבוש ולקידום אסטרטגיה לאומית־ציונית בתחום הביטחון הלאומי במובן הרחב. הכנס השבוע היה הראשון שקיים הפורום.
מארח הכנס פיני בדש, ראש מועצת עומר הוותיק, פתח את הכנס בתיאור המצב בדרום מנקודת מבטו. בדש טס מדי שבוע במטוסו הפרטי בשמי הנגב, ועוקב מלמעלה אחר התפתחות הבנייה הבלתי־חוקית בפזורה הבדואית. הוא סיפר על קרוב ל־3,000 מקבצים של בנייה בלתי חוקית, וכינה אותם "כפרירים" שהופכים עם הזמן לכפרים. "כל יום נבנים בתים חדשים. אם באזור מסוים אתה רואה בכל חצי קילומטר מקבץ של ארבעה בתים, תוך שנתיים־שלוש זה הופך להיות כפר. יש כיום כ־120 אלף בתים לא חוקיים ברחבי הנגב. מערד עד ים המלח לא היה בעבר כלום, ובשלוש השנים האחרונות כבר יש שם עשרה מקבצים. אבל זה לא מעניין כי זה לא יהודה ושומרון", קבל בדש.
את חוק החשמל שאושר לפני שבוע לקריאה ראשונה, ויאפשר חיבור מבנים בלתי חוקיים לחשמל, הגדיר בדש כ"אסון", וזאת "לא רק בגלל הבנייה הבדואית, אלא גם עבורנו ראשי הרשויות", התריע. "האמצעי העיקרי שלנו למלחמה בבנייה הבלתי חוקית הוא טופס 4 לחיבור לחשמל. עכשיו לא תהיה לנו יכולת אכיפה גם ביישובים שלנו".
בנושא תביעות הבעלות של הבדואים על קרקעות שיבח בדש את השרה איילת שקד, שבתקופתה כשרת המשפטים מחקה תביעות בעלות של בדואים על 180 אלף דונם בנגב המערבי. הוא קרא להקמת בית משפט ייחודי לנושא הקרקעות שיסיים את סאגת תביעות הבעלות, לפחות מצד המדינה. בדש גם יצא נגד פתרון ה"הסדרה במקום" של הפזורה הבלתי חוקית. הוא טען שבתקופת עמיר פרץ כשר הממונה על מנהלת הבדואים, עצם התמיכה של השר ב"הסדרה במקום" גרמה גם לאלו שכבר היו בהליכי הסדרה ומעבר ליישובי קבע, לחזור לפזורה הבלתי חוקית. "הסדרה במקום היא קודם כול עונש לבדואים, כי הבתים נבנו ללא תכנון אורבני של עיר ואי אפשר להסדיר את זה כך. לי לקח עשר שנים להעביר את שבט תראבין ליישוב מוסדר עם כבישים ותשתיות. באום־בטין, שהוכר והוסדר במקום ליד עומר, עד היום אין תשתיות".
כדי להסדיר את יישובי הפזורה, טען בדש, צריך להבהיר לתושביהם בצורה החלטית מה הפיצוי שיקבלו ולהפגין נחישות. "כשהעברתי את תושבי תראבין, הראשון שחתם על מעבר חתמתי לו שאם מישהו בעתיד יקבל שקל יותר, גם הוא יקבל. אסור לשנות מחירים. הבדואים מעריכים ומכבדים כוח".
את האצבע המאשימה הפנה בדש בעיקר כלפי מערכת המשפט. הוא ציטט את אליהו נאווי, לשעבר ראש עיריית באר־שבע ושופט בית משפט השלום בנגב שהגדיר את בג"ץ "אור לגויים וחושך וצרה ליהודים", וטען שהשופטים מפחדים מהבדואים. "פסקי הדין בלתי הגיוניים. אדם נתפס עם רכב גנוב וכלי נשק בתוכו, וחוזר הביתה בערב למעצר בית. זה לא יכול להיות. השופטים אומרים לי תשנו את חוק המעצרים ותחוקקו ענישה מינימלית. זה אומר שהם רוצים שיחליטו בשבילם". לדברי בדש, 80 אחוזים מהתיקים שנפתחים על עבירות ירי, אלימות ופרוטקשן נסגרים, ומתוכם מחצית נסגרים תוך שבוע. "מתוך עשרים האחוזים שכן מטפלים בהם, רק מעטים נכנסים לכלא".
לצד אלה תיאר בדש גם שני מהלכים חיוביים שמתקדמים בנגב ומעוררים אצלו אופטימיות. האחד הוא הקמת יישובים יהודיים חדשים, בעיקר באזור ערד ודימונה, מהלך שמקודם כעת על ידי שרת הפנים איילת שקד. "אין ואקום בנגב, חייבים להקים את היישובים הללו", קבע. המהלך השני הוא הקמת קריית המודיעין בין עומר לבאר־שבע, שאמורה להיות מנוף התיישבותי לאזור. ביום שני, לאחר הכנס בעומר, נחתם סופית ההסכם המיוחל בין משרד הביטחון לחברת ״שיכון ובינוי״ להקמת הקריה.
אלפיים נערי גבעות בנגב
האלוף במיל' עוזי דיין, מייסד פורום "מבטחי", התייחס בדבריו לאמירה שצוטטה לאחרונה מפי האלוף יצחק תורג'מן, ולפיה בשעת חירום הצבא לא ייסע דרך ואדי ערה כלקח ממבצע שומר החומות. "כמי שגדל במושב היוגב ונוסע בוואדי ערה מדי שבוע לבקר את אימא שלו, האמירה הזאת היא דוגמה קלאסית לתבוסתנות, וגם דבר שעם קצת שכל – לא אומרים אותו". לדעת דיין, "צריכים להפעיל את הכוח של המדינה כדי להחזיר ריבונות ומשילות. זה אומר גם לחלק גזרות, כך שבמקרה הצורך לכל אוגדה יהיה ציר שהיא אחראית לפתוח אותו, וזה כולל גם הפעלה של השב"כ. יש בכך סיכונים מסוימים, אבל אם זה לא ייעשה כך, האזרחים יעשו את זה, וזה לא דבר יותר טוב".
דיין יצא גם נגד הרפורמה בחקלאות שמקדם ליברמן, וטען שלפי דו"ח של חטיבת המחקר והאסטרטגיה במשרד החקלאות, הרפורמה צפויה לצמצם את הייצור החקלאי של פירות וירקות בשמונה מיליארד שקל לשנה, ואת שטחי הגידול המושקים משני מיליון דונם למיליון בלבד.
"אם הדבר הזה יקרה, אנחנו עומדים לאבד שליטה בחלקים גדולים של האדמות", הזהיר דיין. "יש לרפורמה משמעויות להאצת המדבור ולאובדן הכנסה בפריפריה, אבל גם משמעות עיקרית של אובדן אחיזה בקרקע. החקלאות היא האחיזה בקרקע, והיא נמצאת בנסיגה כבר שני עשורים. צריכים לחזור לאמירה של משה סמילנסקי, 'אם חקלאות כאן מדינה כאן'. אני לא מבין איך במדינה מתקדמת ויקרה כמו שלנו מצפים שדווקא החקלאות תהיה זולה. החקלאות צריכה לשרת את העניין הלאומי ואת האחיזה בקרקע". דיין דיבר גם על הצורך לחזק את בקעת הירדן, והזכיר שיש בה פחות יהודים משהיו בגוש קטיף. "אין כיום בכל הבקעה מלון ומרכז מבקרים. צריכים ליצור ציר עם רכבת מהגולן דרך הבקעה לאילת. כל התיישבות צריכה צירי תשתיות ותחבורה ראויים".
דובדבני סיפר שכאשר נכנס לתפקידו גילה שבממשלה הקודמת פעולות הייעור נעצרו בעקבות הוראת השר עמיר פרץ שהיה ממונה על מנהלת הבדואים: "לא יכול להיות שאנחנו לא ניטע"
אלוף במיל' גרשון הכהן מתח ביקורת על רשויות התכנון ומשרד הפנים. "אני מעז לומר שכל אלו שעסוקים היום בבניין הארץ ובתכנון המוסדי שלה כולם חובשי כיפה, אנשי הציונות הדתית, ומעולם לא האמנתי בציונות הדתית. הם בורגנים, אנשי מזרחי, עורכי דין. כולם לא מסוגלים לעשות מה שצריך, גם אם הם מנסים. למנות משפטן ליו"ר המועצה לתכנון ובנייה זה לא להבין שנדרשת כאן נקודת מבט אדריכלית מרחבית. מדינת היהודים מרכזת בשיטתיות את כל היהודים לרצועת החוף, בטרנספר מכוון ובשיתוף פעולה של מערכת מנופים. אנו מאבדים את הצפון והדרום, ומגיעים למצב יותר גרוע ממפת החלוקה של 1947".
את הארגונים הירוקים, המתנגדים להקמת יישובים כפריים ומביאים לבניית רבי קומות ומגדלים בערים, כינה הכהן "האויב הגדול של העם היהודי". לדבריו, "יש פה שתי דתות של עבודה זרה – אחת זו דת זכויות האדם והשנייה זו דת הירוקים, ושתיהן דוחפות את אובדן הארץ. כולם בעד שימור שטחים ירוקים, אבל רק את היהודי דוחפים ליישובים המגדליים בהנחה שהשטח יישאר פתוח, אבל הוא נתפס על ידי אחרים". גוף נוסף שעורר את חמתו של הכהן הוא פורום קהלת, שאותו הגדיר כ"אויב בהצבת רעיון דת זכויות הפרט ותחרות שוק חופשי בראש מעייניו. זה לא עולה בקנה אחד עם גאולת ישראל", קבע הכהן. "יישובים יהודיים צריכים תמיכה, בדיוק כמו שחקלאות צריכה תמיכה. גם עין־חרוד לא עמדה בתוכנית עסקית בראשית ימיה. חקלאות היא עבודת א־לוהים ולא רק עניין עסקי. כששמים את הכול תחת כותרת של שוק חופשי ותחרות עסקית, חסמנו עולם ומלואו של ממדי פעולה ציוניים".
לטענת הכהן, הצעירים היהודים מופלים לרעה מול הערבים גם במחירי המגרשים לבנייה וגם בתכנון. "מדינת ישראל חסמה את היכולת של יישוב יהודי כפרי להיות רב־דורי. זוג צעיר לא יכול לקנות בית בשום יישוב בגוש משגב כי הוא עולה שלושה מיליון. לזוג שכן יכול לקנות בית כזה כבר יש ילדים בגיל תיכון, וכשהם עוזבים לתל־אביב הם מוכרים את הבית במחיר גבוה לזוג אחר עם בוגרים, ובינתיים גני הילדים שם נסגרים. לוח 2 לתמ"א 35 מקפיא את כל היישובים היהודיים ברגע שהם מגיעים למכסה של 300 או 400 משפחות, וזה רק אצל יהודים ולא אצל ערבים. יש פה הנחת מוצא שהערבי הוא בן הכפר ושייך לאדמה, והיהודי לא שייך לאדמה אלא למגדלים בערים, לסדר שם את הציפורניים שלו והצווארון הלבן".
הכהן יצא בדבריו גם נגד התפיסה שהקמת יישובים חדשים בנגב ובגליל עלולה להחליש את הערים שם. "מסבירים שלא טוב לחזק את המצפים בגליל כי זה יחליש את כרמיאל. זו טענה אינפנטילית. גם הטענה שיישובים באזור ערד יחלישו את ערד היא שקר, כי עיר צריכה יישובים סביבה שיתייחסו אליה כעיר. עיר היא תוצאה של מרחב שפועל בזיקה אליו. אלו שמתנגדים ליישובים הללו לא רוצים יהודים שחיים על אדמה, אבל כשאין יהודים במרחב, מי שדואג לריבונות הם רק הצבא והמשטרה שבאים והולכים. האדם הנוכח במקום הוא זה שנאבק על כל טרסה, והוא זה שמסדר ריבונות. אנחנו זקוקים לאלפיים נערי גבעות בנגב ולא למשקפופרים של מרץ שידברו מילים יפות. זקוקים לאנשים לא בורגנים שמסוגלים למאבק ויודעים שהמשטרה לא תציל אותם".
ותודה לליצמן
אברהם דובדבני, יו"ר קק"ל, דיבר על הצעדים שעושה קרן קיימת לישראל כדי לשמור על אדמות הלאום. "הדבר המרכזי שאנחנו עושים בנגב הוא תפיסת השטחים הפתוחים הסמוכים ליישובים בדואיים, באמצעות ייעור שנועד לבלום את ההשתלטות על הקרקע. אנחנו עושים את זה בהיקפים מאוד משמעותיים והמדינה מממנת חמישים אחוז מהעלות, כי יש לה אינטרס לשמור על אדמותיה".
דובדבני סיפר שכאשר נכנס לתפקידו לפני כשנה, הוא גילה שבממשלה הקודמת פעולות הייעור נעצרו בעקבות הוראתו של השר עמיר פרץ, שהיה ממונה על מנהלת הבדואים. "אמרתי שאני עם הדבר הזה לא יכול לחיות. לא יכול להיות שאנחנו לא ניטע. למזלי, בדיוק ליצמן נכנס למשרד השיכון ולמועצה הארצית לתכנון ובנייה. הוא ביקש פגישה איתי, ואני התניתי אותה בכך שקודם כול ישנו את הגזירה של הפסקת הנטיעות, אחרת לא אפגש איתו. כשהגעתי אליו הוא בישר לי 'יש נטיעות', ומאז אנחנו במלוא התנופה ואין הגבלה תקציבית לסעיף הזה". מהלך נוסף שקק"ל מבצעת לדברי דובדבני, הוא רכישת קרקעות בגליל ב־150 מיליון שקל. "הערבים בצפון מאורגנים ומבצעים רכישות מאוד מסודרות. צריך לבוא לכפר־תבור ולראות את השטחים שנמכרו שם לערבים. זה מבהיל. אתה לא רואה את הקצוות של השטח. זו בעיה קשה. נתמודד איתה, ואני מקווה שנצליח לבלום אותה".
דובדבני פעיל בתחום ההתיישבות ואדמות הלאום כבר כמעט שלושים שנה, מאז שנכנס לתפקידו כיו"ר החטיבה להתיישבות. הוא סיפר שבעבר העלה הצעה להתמודדות עם ריבוי האוכלוסייה הבדואית, שהיום לא היה לה סיכוי להתקבל. "הצעתי שהמדינה לא תיתן קצבאות מעבר לשניים או שלושה ילדים, ומעבר לכך – הסוכנות היהודית היא זו שתתנדב לתת כסף כתוספת למשפחות ברוכות ילדים. מכיוון שהסוכנות מכוונת רק ליהודים היא תיתן רק ליהודים, ובתמורה המדינה תעשה פעולות שהסוכנות עושה כדי לקזז את הכסף הזה. באותם ימים אפשר היה להעביר החלטה כזו בסוכנות ובציבור. היום זה לא יכול היה לעבור לא בסוכנות ולא בציבור, כי המדינה קיבלה תפנית. בעבר הציבור כאב את הבעיות האלה, והיום מדברים יותר נגד גזענות ובעד שוויון, ואי אפשר לזוז. אם היו מקבלים את ההצעה שלי אז, לפני 27 שנים, אני חושב שלא היו היום 280 אלף בדואים".
לצד זאת, דובדבני הבהיר שקק"ל אינה פועלת נגד האוכלוסייה הבדואית. "רק באוקטובר האחרון חנכנו יחד עם מנהלת הבדואים שתי מנהלות משותפות עם האוכלוסייה הבדואית, בפארק גולדה ובפארק נחל גרר – שחלקו הגדול נמצא בשטח רהט. אנחנו בעד שיהיה להם טוב. אנחנו נגד זה שהם ירכשו קרקעות, אבל במקומות שהם חיים בצורה מסודרת אנחנו משתפים פעולה. לצערי הם עושים דברים גרועים במקומות שהם לטובתם.
"לפני חמש שנים היה שטח במועצה האזורית בני־שמעון שהוחלט לייער אותו, והבקשה לייעור הוגשה גם על דעת עיריית רהט ששטחה גבל בשטח הזה. בינתיים היה שינוי גבולות, ורהט קיבלה את השטח מבני־שמעון. שתי משפחות בדואיות שנמצאות על גבול שטח היער החליטו שהן רוצות את השטח הזה. עיריית רהט משתפת איתן פעולה, והן התחילו לפעול נגד העבודות שעשינו לטובת היער שמוקם למענן. היום אנחנו מעבירים בלילות את הטרקטורים שלנו לאשל־הנשיא כדי שלא יפגעו בהן בלילה. שר מהממשלה אמר לי 'תוותר להן'. אמרתי לו 'איבדת את הצפון? נוותר בגלל שתי משפחות שמאיימות על ראש העיר? לא יקום ולא יהיה'. אנחנו ממשיכים לעשות את העבודות שם. נמשיך לדאוג שקרקעות הלאום יהיו שייכות ללאום".
