מאז באה לעולם ממשלת בנט־לפיד, אנשי הליכוד ומקורבי בנימין נתניהו עוסקים במסע תעמולה מתמשך נגדה. מטרתם היא לשכנע את עם ישראל שהשלטון, שבמשך 12 שנה נותר בידי גוש הימין, נגנב ממנו באמצעים לא כשרים. לכן הם מתעקשים לכנות את ראש הממשלה נפתלי בנט "הנוכל", ואילו את נתניהו "ראש הממשלה". אלא שדווקא הריאיון שערך השבוע העיתונאי לשעבר נדב פרי עם אחד מיועציו הקרובים לשעבר של נתניהו, יונתן אוריך, הזכיר לכולנו את האמת הפשוטה: מי ששמט את השלטון מידי הימין ופגע קשות ביכולתו לשוב לשלטון אינו בנט אלא דווקא נתניהו, הוא ולא שרף.
ברגע של גילוי לב הודה אוריך, כמעט כמשיח לפי תומו, על ההחלטה לפרק את הממשלה הקודמת: "אני חושב שזו הייתה טעות". הוא הוסיף: "אני חושב שכולנו היינו מרגישים טוב יותר בממשלה הקודמת שהיינו בה".
כזכור, הממשלה הקודמת שאוריך דיבר עליה נפלה בעקבות אי אישור תקציב המדינה. מי שאסר על האוצר אפילו להכין תקציב היה ראש הממשלה דאז נתניהו. אילו עבר התקציב, בהתאם להסכם הקואליציוני, היה נתניהו יושב בבטחה בלשכת ראש הממשלה עד מועד החילופים, ביום שלישי השבוע. גם לאחר המועד הזה הוא היה ממשיך להחזיק בתואר "ראש הממשלה החליפי" ולהיות האיש החזק בממשלת ישראל. שליטתו המוחלטת בליכוד ובגוש הימין הייתה מאפשרת לו להכתיב את המדיניות, גם בשעה שעל כס ראש הממשלה היה מתיישב בני גנץ. במקום לעמוד כקבצן על סף דלתו של שר האוצר ליברמן, היה הימין שולט בקופה לאורך כל הקדנציה, ומוביל מדיניות ימין. במקום להיאבק על כל פירור של הישג מול מרב מיכאלי וניצן הורוביץ, היה הימין מכתיב את הקו המרכזי של מדיניות הממשלה ומותיר לאגף השמאלי את התענוג להיאבק על הפירורים.
הנזק שהסב נתניהו לגוש הימין לפני כשנה לא מסתכם בכך. לפירוק ממשלת נתניהו־גנץ הייתה תוצאה נוספת, חמורה לא פחות: הפיכת גוש הימין לשותף קואליציוני לא רצוי כל עוד נתניהו עומד בראשו. הממשלה ה־35, כמו כל ממשלה, נזקקה לאמון הדדי בסיסי בין רכיביה כדי לשרוד. למרות זאת, נתניהו ושאר בכירי הליכוד פעלו כבר מהיום הראשון לערער את היחסים. בכל פעם שנשאלו אם יקיימו את הסכם החילופים הם בחרו לפזר עמימות, לערער את ביטחונם של חברי גוש כחול לבן בכנות כוונותיהם. גם גנץ ואנשיו לא היו טליתות שכולן תכלת, והשתלחו שוב ושוב בראש הממשלה כאילו היו חברי אופוזיציה לכל דבר ועניין. אך מי שהנחית את מכת המוות על ממשלת החילופים הראשונה היה נתניהו.
במציאות הפוליטית שלנו, שבה גוש הימין מנוע מלהרכיב ממשלה ללא שותפים מגוש המרכז־שמאל, התנהלותו של נתניהו הפחיתה כמעט לאפס את הסיכוי להקמת ממשלה עתידית שהימין יעמוד במרכזה. בחילול חתימתו על הסכם הרוטציה, יו"ר הליכוד הפך עצמו לשותף לא רצוי בקואליציה כזאת. מי יחתום עוד על הסכם עם אדם שהמוניטין שלו מפוקפקים כל כך?
האם חוסר האחריות של יו"ר הליכוד מטשטש את חומרת הפרת ההבטחות הסדרתית של ראש הממשלה נפתלי בנט ומפלגת ימינה? לא ולא. אך בבוא עת חשבון הנפש חובה לזכור את המאזן המלא, ולא ללכת שבי אחרי סיסמאות וקלישאות. השלב הראשון בתיקון הוא ההכרה בחלקו המכריע של נתניהו באובדן שלטון הימין. ללא הפקת לקחים, גם הסדקים המתרחבים בקואליציית בנט־לפיד לא ישיבו את נתניהו וגוש הימין לשלטון.
התבוללות זה כאן
ד"ר נתנאל פישר חשף השבוע בראיון לעיתונאי קלמן ליבסקינד בכאן 11 נתון מדהים: במדינת ישראל יש כיום 100 אלף זוגות מעורבים רשמיים, שרק אחד מבני הזוג בהם הוא יהודי. מאחר שבמדינת ישראל מיסוד הקשר בין יהודי ללא יהודי הוא עניין מורכב, יש להניח שרבבות זוגות נוספים כאלה אינם רשומים אך מקיימים חיי משפחה. כלומר, ההתבוללות כבר אינה הסיפור הבלעדי של יהדות התפוצות. מתחת לאף של כולנו, במדינת ישראל, נישואי התערובת הופכים לתופעה נרחבת שאיש ממקבלי ההחלטות אינו נותן עליה את דעתו.
הכותרת שניתנה תחילה לריאיון בדף הטוויטר של התאגיד, "סכנת ההתבוללות", גררה בתוך דקות מחאה שמאלנית. "תורת גזע. בשידור חי. מהכיס של כולנו. כאן – איבדתם את זה", זהו ציטוט מדגמי מאחד הציוצים התוקפניים שזכו לתפוצה רבה. אחרים השתמשו במילים חריפות עוד יותר. בתאגיד נבהלו, מחקו את הציוץ מעורר הסערה, ובמקומו העלו ציוץ חדש שכותרתו הנייטרלית היא "יהדות במבחן". ההחלפה קוממה אומנם את ליבסקינד, והוא הצהיר בחשבונו האישי שהוא עומד מאחורי הגדרת ההתבוללות כסכנה, אך הכותרת החדשה נותרה על כנה.
בתקשורת הישראלית של 2021 אסור לדבר על התבוללות כסכנה. זה לא תקין פוליטית. מי שיעשה זאת יואשם מיד בגזענות חשוכה. בחלק מכלי התקשורת אי אפשר בכלל להציג עמדה המסתייגת מנישואי תערובת. ערכי הליברליזם השתלטו על השיח, וכל ניסיון לפקפק בהם נידון לכישלון.
האווירה התקשורתית משליכה על התודעה הציבורית, וממנה קצרה הדרך לאדישות ציבורית להתבוללות ואפילו לעידודה במידת מה. כשאי אפשר לגנות נישואי תערובת, ולא מקובל אפילו להצביע בנימוס על הסכנות שבתופעה, היא רק תלך ותתרחב. וכך, בעוד האיום הדמוגרפי מצד ערביי יו"ש הוא נושא דיון מקובל, איש לא מפנה את המבט לבית פנימה. ההתעלמות הזו מסכנת באופן ממשי את עתיד העם היהודי בארצו.
חיסון ילדים או גל חמישי
מרבית אזרחי ישראל נהנים בימים אלו מההפוגה שלאחר דעיכת גל הקורונה הרביעי, אך העוקבים אחרי המספרים באופן יומיומי יודעים שניצני הגל החמישי כבר כאן. בשבוע האחרון נבלמה מגמת הירידה במספר החולים במצב קשה, ובמקביל חלה עלייה מדאיגה במקדם ההדבקה, ה־R המפורסם. נכון לשעת כתיבת שורות אלו המקדם עדיין נמוך מעט מ־1, אך הוא מתקרב לרף המעיד על מעבר ממגפה בהתכווצות למגפה בהתפרצות. מדדי עזר נוספים, כמו שיעור המאומתים בקרב הנבדקים (הנמצא בעלייה) ומספר היישובים האדומים והכתומים (שהפסיק לרדת), מעידים על השינוי המדאיג במגמה.
מוקדם לדעת מה יהיו מאפייניו של הגל החמישי של הקורונה. האם יצוץ כאן וריאנט חדש של הנגיף? האם המחלה תכה הפעם דווקא בצעירים, או שמא דווקא הקשישים הם שיעמדו במוקד? בכל הנוגע לקורונה יש לצפות לבלתי צפוי, וההפתעה היא דווקא השגרה. אך על אף חוסר הוודאות המרחף באוויר, לקחי הגלים הקודמים מלמדים שהדרך היחידה להיאבק בגל ללא סגרים והגבלות היא בגל נגדי של חיסונים. הגל השלישי דעך במקביל לגל ההתחסנות הראשון; הגל הרביעי התפוגג עם ההצלחה החלקית של מבצע חיסון הבוסטר. בכל העולם כבר ברור שהמענה השפוי היחיד לקורונה, שאיננו פוגע בכלכלה ובחברה, נמצא רק בתחום החיסונים. כל מענה אחר כרוך במחירים בלתי נסבלים.
כאשר ממפים את קהלי היעד למבצע חיסון לעת הזו, יש רק שתי קבוצות ראויות לציון: מתחסני שתי מנות שטרם קיבלו את מנת הדחף, וילדים בגילאי 5 עד 11 שהחיסון המיועד להם אושר לאחרונה ומבצע חיסונם יתחיל במהלך השבועיים הבאים. שני היעדים קשים לפיצוח. לא מעט ממתחסני שתי המנות שטרם התחסנו בשלישית לא ויתרו על הבוסטר מתוך עצלות, אלא מתוך חששות. השפעת מסע ההפחדה של מתנגדי החיסונים רחבה הרבה יותר משנדמה, ולגבי הילדים השפעתו גוברת עוד יותר.
תפקידו של משרד הבריאות לעת הזו הוא לצאת במבצע הסברה נרחב, להפיג את החששות ולמסור מידע אמין ככל הניתן. בלא מבצע חיסונים חדש הגל החמישי ייצא מהר מאוד משליטה, והקורונה תשוב לחיינו במלוא עוזה.
