האופן שבו מנותב הדיון הציבורי והפוליטי בישראל לא חדל מלהפתיע. הנה צצים להם מכל החורים אבירי איכות הסביבה. גלזגו הרחוקה נמצאת על המפה. מעולם לא נראינו או נשמענו יותר קוסמופוליטים וגם נקיים למשעי.
באמת מדהים לצפות בכיסוי התקשורתי של ועידת האקלים. הנאומים הנרגשים, ההבטחות הגדולות, המושגים החדשים שאנחנו לומדים (פליטות, גזי חממה ושאר מרעין בישין), אזהרות המומחים ועוד כיוצא בזה.
הנה גם לנו ראש ממשלה "ירוק", תרתי משמע, וישראל נכנסה למועדון הבינלאומי של מטהרי העולם. ונניח לרגע את העובדות הקטנות בצד, בעיקר את העובדה כי ישראל היא פסיק קטן במערכת הגדולה של זיהום כדור הארץ וכיסאם בגלזגו של ראשי המדינות המזהמות נותר ריק.
אבל מה אתם יודעים, יש לנו שר אוצר ששוטף בעצמו כלים בידיים (רחמנא ליצלן), ממשלה שמטילה מס על כלים חד פעמיים מזהמים ועל משקאות מתוקים בלתי בריאים בעליל ומנהיג אחד נמרץ שמתחייב להוביל את העולם החדש במקום שבו אין לישראל ממש יתרון יחסי ואפילו להפך, כך על פי דו"ח מבקר המדינה האחרון.
כל אותם עניינים הם פעוטים ביחס לעניין המרכזי שמסתתר מאחורי הפסטיבלים המטוהרים. כי הנה כי כן נמצאה עוד נוסחה פוליטית גואלת: איכות הסביבה וההתחממות הגלובלית. נושא קונצנזוס שעליו יכולים השותפים משמאל וימין בממשלה להסכים עליו בלי לריב (מה גם שחלק מההחלטות הירוקות באות על חשבון השעיר לעזאזל של הפוליטיקה הלבנה בישראל – החרדים).
זו נושא שמאפשר לגורמי השמאל בממשלה להתחבר לשריר הקוסמופוליטי המדולדל שלהם ולנקות את המצפון של שותפות בממשלה עם יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, שנותן תוקף להמשך הבנייה ביהודה ושומרון ולא מראה סימני המרה בתחום הפלסטיני המדיני. ובעיקר זהו נושא שעושה את עיקר העבודה.
במילים אחרות, העבודה של הדחקה וניתוב הדיון בישראל מהדברים הבוערים. שלא תבינו שלא נכון, סוגיית איכות הסביבה והתחממות כדור הארץ היא עניין רציני לחלוטין וצריך לעשות לא מעט בנושא הזה. אבל רגע, מה עם איכות החיים במשמעות האנושית שלה.
איכות החיים הנוגעת לעליית מחירי הדלק, זו הנוגעת לעליית מחירים כלליות במשק על מכלול של מוצרים, זו הנוגעת להכבדת המיסים העקיפים על הציבור (באמצעות התקציב "החברתי ביותר" שהיה פה), זו הנוגעת להשתוללות מחירי הדיור בישראל?
כאן זה כבר מריח הרבה יותר אמיתי והרבה יותר מסריח מענייני האנרגיות הירוקות. זה גם נמצא בחצר הפנימית שלנו ולכן צריך לנסוע רחוק לסקוטלנד כי משם כמו שאמר המשורר "רואים רחוק רואים שקוף". למעשה בגלזגו האוויר הפוליטי הרבה יותר מטוהר ונקי מענייני השעה הקטנים של האזרחים קטנים.
והתקשורת פה, כרגיל, עושה את מלאכת הטיהור הפוליטי-ציבורי באופן יוצא מן הכלל. כי זה מהות השינוי והוא כרוך בהשתתפות פעילה של כלב השמירה של הדמוקרטיה במעשה הפוליטי. ככלות הכול: We Are The World. כיף של ממש ובעיקר מרגישים את רוחות השינוי באוויר.
