מדי כמה שנים, או ממשלות, מתפרסמת תוכנית חדשה להקמת יישובים חדשים בנגב. בשבוע שעבר פרסמה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) תוכנית אסטרטגית חדשה להקמת יישובים חדשים והרחבת יישובים קיימים. בין השאר מתוכננים לקום תשעה יישובים חדשים במרחב הנגב, שיכללו מעל 80 אלף יחידות דיור.
רוב היישובים החדשים שעליהם מדובר מיועדים לנגב המזרחי. מדובר על תִּלָּה מצפון ללהבים, ענים וקדמת־נגב בין צומת שוקת לערד, עומרית ורמת־נבטים בין באר־שבע לדימונה, דיה מצפון לערוער, כסיף ליד צומת תל־ערד, ועוד חבל של חמישה יישובים כפריים הכלולים בתוכנית מבואות־ערד. יישוב חדש נוסף מתוכנן לקום בפתחת־ניצנה. על הקמת רוב היישובים הללו כבר דובר בעבר, כך שהתחושה בקרב ראשי הרשויות ותנועות ההתיישבות היא של מחזור. ובכל זאת, בכל פעם כשמתפרסמת תוכנית להקמת יישובים חדשים, הפולמוס בשטח מתעורר מחדש. הגופים הירוקים שוללים כצפוי הקמת כל יישוב חדש וטוענים שמבחינה סביבתית, אקולוגית, כלכלית וחברתית, צריך רק להרחיב ולעבות יישובים קיימים. באופן די מפליא, ההתנגדות של הארגונים הללו בדרך כלל אינה נשמעת כשמדובר על הקמת יישובים חדשים עבור האוכלוסייה הבדואית.
ערן דורון, ראש מועצת רמת־נגב: "בשנת 1946 הקימו בלילה אחד 11 יישובים, והיום אי אפשר להקים אפילו יישוב אחד ב־11 שנה"
הדיון המעניין בנושא מתקיים בין ראשי הרשויות בנגב. כאמור, חלק גדול מהיישובים החדשים אמורים לקום באזור ערד. ניסן בן־חמו, ראש עיריית ערד המכהן גם כיו"ר מועצת הנגב, מביע הסתייגות מהתוכנית. "זו תהיה בכייה לדורות להקים חמישה יישובים אקסקלוסיביים צמודי קרקע במבואות־ערד. בפרויקט כזה עומדים להשקיע סדר גודל של כמעט ארבעה מיליארד שקלים. יש פה את ערד, שהייתה עיר מדהימה בשנות השמונים. גם אם קרנה ירדה מסיבות רבות, שקשורות גם למנהיגות המקומית, זו עדיין העיר היהודית היחידה בין צומת שוקת לים המלח. לפני שאתה רץ להקים עוד חמישה יישובים במבואות־ערד, צא עם תוכנית 'ערד תחילה' בעלות של חצי מיליארד שקלים, ותציב לה יעד של 50 אלף איש. אחרי שתחזק את העיר ותגרום לה לצמוח, נדבר על הקמת יישובי מבואות־ערד".
בן־חמו מבקש להזכיר שהקמה של יישובים חדשים בנגב כבר פגעה בעבר בעיר שלו. "בשנות השמונים מיתר, עומר ולהבים לקחו את כל התושבים החזקים של ערד. אנשים הסתכלו ימינה ושמאלה, ראו שערד פחות אקסקלוסיבית, והעדיפו לעבור ליישוב שיש בו רק וילות. האשליה שמישהו ממרכז הארץ יבוא ליישובי מבואות־ערד היא טעות. זו תהיה הגירה פנימית בתוך הנגב, ויגרמו לנו לריב על אותם משאבים".
בפרעות שהיו בנגב באביב האחרון, חסמו פורעים בדואים את כביש 31 בין צומת שוקת לערד. אחד הטיעונים של תומכי היישובים החדשים הוא שהקמתם על הציר הרצוף היום ביישובים בדואיים, תחזק את הביטחון באזור. גם את הטיעון הזה בן־חמו לא קונה. "גם אם יהיה עוד יישוב יהודי לצד הכביש, עדיין תוכל לחטוף אבן קילומטר אחריו. אני לא חושב שצריכים לשכפל את האסטרטגיה של יהודה ושומרון לנגב. זה לא הכלי הנכון. יישוב של עוד 400 איש יחזיק עוד אלף דונם בלבד, ואי־אפשר להקים מאחז כל כמה מטרים. הפתרון לבעיה הביטחונית הוא משילות וריבונות. צריך לחזק את צירי התנועה כי זו מדינת ישראל והבדואים הם אזרחי ישראל. צריך להחמיר את האכיפה, להפסיק את מדיניות הדלת המסתובבת כלפי זורקי אבנים, ולהפעיל ענישה כלכלית שתכאיב לעבריינים בכיס".
אבל גם בן־חמו לא מתנגד באופן קטגורי לכל יישוב חדש בנגב. הוא תומך למשל בהקמת יישוב חדש בפתחת ניצנה. "יש מקומות שכן צריכים בהם עוד יישובים כפריים, וצריכים גם יישובים נוספים לאוכלוסייה הבדואית, שלא מופיעים בתוכנית של רמ"י. אבל לעטוף את ערד או דימונה ביישובים יהודיים זו טעות חמורה. הבעיה הגדולה היא שבתוכנית החדשה אין תכנון גדול ומקיף לנגב לטווח ארוך, שצריך להיעשות יחד עם ראשי הרשויות".
יש מקום לכולם
מי שמשמיע קול אחר בסוגיה הוא ערן דורון, ראש מועצת רמת־נגב, המועצה האזורית הגדולה בארץ בשטחה, החולשת על 22 אחוזים משטח ישראל אך מתגוררים בה 8,500 תושבים בלבד. "תמיד כשמדברים על יישוב חדש נשמעת תגובה פבלובית של התנגדות, ובעיניי זו טעות. חלק מהיישובים הללו נצרכים, גם באזור ערד. גם אם בערד יהיו 100 אלף תושבים, זה לא יצמצם את הבעיה הביטחונית בין באר־שבע לערד. אין שם נוכחות יהודית ואנשים מפחדים לנסוע בלילה. התיישבות בציר הזה יכולה לתת מענה גם לאוכלוסייה החרדית באמצעות היישוב כסיף, ולאוכלוסיות נוספות. גם אצלי במועצה יש מקומות שבהם אי אפשר להרחיב את היישובים הקיימים ללא גבול, וצריכים יישובים חדשים. כבר היום כועסים עליי במדרשת בן־גוריון שאני רוצה להגדיל את היישוב ל־1,700 יחידות דיור, ואומרים שהם רוצים לשמור על האינטימיות והצביון".
לפני למעלה מעשרים שנה הוחלט על הקמת היישוב נווה־תמרים בסמוך לקיבוץ רביבים. היישוב עדיין לא קם. "המתנגדים להקמתו אומרים שמי שרוצה יכול להצטרף לרביבים או ליישוב הדתי רתמים, אבל לא כולם רוצים להיות חברי קיבוץ ולא כולם שייכים לציונות הדתית. מעבר לכך, בסמוך לשם יש את ביר־הדאג' עם עשרת אלפים תושבים, ולמען תושבי אגן רביבים אנחנו צריכים באזור הזה גם עשרת אלפים יהודים, בשביל תשתיות, רפואה ותעסוקה. מתוך 4.2 מיליון דונם במועצה, יש לי רק אלפי דונמים להתיישבות, ולצד הרחבת היישובים הקיימים צריכים להקים בהם גם יישובים חדשים. הבעיה היא שבשנת 1946 הקימו בלילה אחד 11 יישובים, והיום אי אפשר להקים אפילו יישוב אחד ב־11 שנה. לכן אני מברך על התוכנית, וגם אם אפשר להתווכח על הצורך בכל יישוב, אני תומך בתפיסה שלה ומקווה שהיא לא תיתקע בלשכות התכנון, ושמדינת ישראל תהיה מספיק נחושה להוציא אותה לפועל".
אגב, המציאות באזור ירוחם מוכיחה שלפעמים יישובים חדשים, בניגוד למה שנטען, לא רק שאינם פוגעים ביישובים העירוניים הוותיקים, אלא גם תורמים לחיזוקם. שלושה יישובים חדשים הוקמו בעשרים השנים האחרונות לא הרחק מירוחם – מרחב־עם, רתמים ושיזף. לא רק שהם לא גנבו לירוחם אוכלוסייה אלא להפך. הם הוסיפו תלמידים למערכות החינוך בעיירה, ילדים לחוגי המתנ"ס, ולקוחות למסחר המקומי. עמוד השדרה של ההתיישבות בנגב היו ויישארו הישובים העירוניים, ולכן מוכרחים לחזק ולבסס את הערים הקיימות. לצד זה יש לתת מענה גם לצרכים התיישבותיים וביטחוניים בנגב, וגם לאוכלוסיות המחפשות אפשרויות התיישבות אחרות.
