אפקט הפרפר הוא מושג הלקוח מתורת הכאוס, ולפיו אירוע קטן יכול להתחיל שרשרת של פעולות שבסוף מביאות לשינוי גדול. המונח מיוחס למתמטיקאי והמטאורולוג האמריקני אדוארד לורנץ ולעבודה מדעית שהגיש בשנת 1963, שבה הביא הערה של אחד המטאורולוגים שאמר כי אם התיאוריה הזו נכונה "נפנוף אחד של כנפי שחף עשוי לשנות את מהלך מזג האוויר לנצח". בהמשך החליף את השחף בפרפר. אחרי הכול, יותר דרמטי לחשוב שמשק כנפיים של המעופף הססגוני הזעיר יכול להוביל לשינויי אקלים עד לסופת טורנדו. זה מה שחשבתי השבוע, כאשר השמיעו באוזניי את תיאוריית הקשר שבין פרישתו של ח"כ אלעזר שטרן מהמרוץ לראשות הסוכנות היהודית לבין ההודעה של ח"כ יולי אדלשטיין על התמודדותו מול בנימין נתניהו לראשות הליכוד. האם רעשי המגרסה שעבדה או לא עבדה בלשכת ראש אכ"א לפני יותר מעשור, הניעו את שרשרת התהליכים עד לפריימריז הליכודי?
באופן אבסורדי, מי שהוציא את הרעשים הללו מתוך הלשכה הסגורה היה לא אחר מאשר שטרן בעצמו, שר המודיעין. בריאיון ב־103FM הוא תיאר כיצד גרס תלונות אנונימיות על הטרדות מיניות כשהיה ראש אגף כוח אדם. "הגיעו תלונות אנונימיות, המגרסה עבדה מהר מאוד", אמר שם. בעקבות הסערה שחוללה אמירה זו, הגיעו לערוץ 13 גם עדויות של חיילות על כך שפנו ישירות לשטרן ודיווחו על הטרדות שספגו, אך נתקלו ביחס של התעלמות ואף זלזול. משמאל ומימין החלה לעלות דרישה כי שטרן יעזוב את החיים הפוליטיים, אבל לכולם היה ברור שהכדור נמצא בידיים של אדם אחד ויחיד: יו"ר יש עתיד יאיר לפיד.
זה לקח יממה, אבל בסוף פרסם לפיד תגובה שבה גונן על חברו למפלגה וכתב כי "אם שטרן היה אומר שהוא גרס תלונות על הטרדה מינית, היינו נפרדים ממנו עוד באותו יום. הוא לא אמר את זה, והוא לא מאמין בזה". הוויכוח בשאלה אם הוא אכן אמר את זה איננו רלוונטי – ביש עתיד החיים והמוות הפוליטיים ביד יושב הראש, ושטרן השכיל לטפח יחסים קרובים וטובים עם לפיד.
מעבר לכך, יש מקום להעלות שאלה שאולי אינה פופולרית ואינה עומדת בכללי התקינות הפוליטית: האם נכון שעל כל פליטת פה ייגזר גורלו של אדם? גם אם סגנונו היהיר והבוטה של שטרן שנוי במחלוקת, הוא לא התוודה על מעשה פלילי. הוא כשל בלשונו, ואפשר לטעון שזו לא רק אמירה אלא גם חשיפת טפח מתפיסתו – לטענתו, בעבר – בנוגע לדרך שבה צריך לטפל בתלונות אנונימיות. אך הדרך להעניש אותו על כך מצויה ביד הבוחר, ולא בידי ההמון הזועם. מה ההבדל בין ההמון שהתגודד בבלפור ודרש את הסתלקותו של נתניהו, להמון שדורש את הסתלקותו של שטרן? מאות אלפי אזרחים העניקו ליש עתיד 19 מנדטים, שאחד מהם הוא אלעזר שטרן. אם הם אינם שבעי רצון מנוכחותו של שטרן, בפעם הבאה הם יוכלו להצביע למפלגה אחרת או לדרוש פריימריז במפלגה ולדרג את שטרן כפי שיראו לנכון.
שטרן השכיל להיות חבר נאמן לראש המפלגה שלו, שהוא המחליט והבורר היחיד. לפיד מצידו בחר בפתרון המפא"יניקי האלגנטי: הוא לא הדיח את שטרן מתפקידו הנוכחי כשר המודיעין, אבל גרם לו לוותר על מועמדותו לתפקיד יו"ר הסוכנות. אם למישהו יש עם זה בעיה, הוא מוזמן להצביע בפעם הבאה למפלגה אחרת.
כולם מרוויחים
חרף רוממות הדמוקרטיה שבגרונן, בפועל, בדיוק כמו ביש עתיד, גם במרבית המפלגות המרכיבות איתה את הממשלה הנוכחית, מתקיים שלטון יחיד של היו"ר. הליכוד היא בין אחרונת המפלגות הדמוקרטיות באמת. ההחלטות הגדולות מתקבלות שם בדעת הרוב בהצבעת חברי המרכז, ולכן גם ההצעות שעלו אחרי הבחירות, כאילו נתניהו "יזוז" מתפקידו וימנה תחתיו מחליף שיקים קואליציה בראשות הליכוד – מגיעות ממקום של חוסר הבנה במקרה הטוב או פטרנליזם במקרה הרע. מרבית חברי הליכוד, מתפקדיו ובוחריו רוצים בראש המפלגה את בנימין נתניהו, אפילו אם זה לא בא טוב בעין לגדעון סער או לנפתלי בנט. גם אחרי שאיבד את ראשות הממשלה, וגם אם נחלש באופן יחסי, עדיין נתניהו שומר על כוחו בליכוד.
לכן טובי המוחות הפוליטיים תהו השבוע מה גרם לפוליטיקאי חכם ועתיר זכויות כמו יולי אדלשטיין להודיע על כוונתו להתמודד על ראשות הליכוד מול נתניהו. כמו לפיד, גם אדלשטיין הוא מתאגרף חובב, ולכן קשה לחשוב על סיבה שיעלה לזירה כשתוצאת הקרב ידועה מראש, ועוד יכריז על כך עוד לפני פתיחת התחרות, כשבאופק הקרוב אין שום פריימריז. אחת האפשרויות שהועלתה בהקשר הזה, נוגעת כאמור לאפקט הפרפר שהניעה פרישתו של אלעזר שטרן מהמרוץ לתפקיד יו"ר הסוכנות. מלבד שטרן מתמודדים על התפקיד הזה דמויות נוספות, שאחת מהן היא אירינה נבזלין, רעייתו של יולי אדלשטיין.
על פי חלק מהפרשנים, אדלשטיין זיהה את מצבו של שטרן, הבין שהנשרים כבר חגים סביב הפגר, ומיהר לנצל את ההזדמנות כדי לשפר את מיקומה של אשתו במרוץ לתפקיד יו"ר הסוכנות. הוא העריך שאם יבדל עצמו מנתניהו, אולי יצליח להפוך את רעייתו לרלוונטית יותר בעיני הגורמים הרפורמיים בגוף הבוחר וגם אצל חלק מהקונסרבטיבים, שאינם מסוגלים לשאת אדם שיש לו קשר כלשהו לנתניהו. ההכרזה של אדלשטיין בהחלט עושה את העבודה, מה גם שאם הוא מציג עצמו כראש ממשלה פוטנציאלי, ערכה של נבזלין כאשת ראש ממשלה לעתיד צפוי לעלות.
אדלשטיין עצמו מכחיש מכול וכול את החיבור הזה ואת הטענות הללו. "לא רוצה להתייחס לזה ברצינות, כאלה שטויות, תיאוריה מצוצה מהאצבע", הוא אמר שלשום לספי עובדיה בגלי צה"ל.
ואולי למרות ההכחשות, אדלשטיין, פוליטיקאי ותיק וממולח, זיהה כאן "ווין ווין סיטואיישן". הוא תמיד יוכל לחזור בו מההצהרה הזו, לומר שהתכוון למצב עצמו מול ברקת ואחרים לקראת היום שאחרי נתניהו, ולהתקבל שוב בזרועותיהם של מתפקדי הליכוד. הוא חזק דיו בשביל לצלוח את הסיטואציה הזו. מה גם שעבור נתניהו דווקא טוב שמישהו יתמודד מולו, שכן הדבר מחזק את דימויה של הליכוד כמפלגה דמוקרטית, ויעניק משנה תוקף לבחירתו המחודשת והצפויה של נתניהו. כך שלמעשה אדלשטיין מסייע לנתניהו, מסייע למפלגה ומסייע לאשתו. מה רע?
