הסתיו הגיע, ויום ראשון של השבוע נראה כמו היום הראשון של שארית חיינו. התקבצנו שמונה אמהות שבורות לקפה, מרגישות כאילו סיימנו מרתון שהתחיל במרץ 2020. כל אחת החזיקה את הראש וסיפרה על טריליון המשימות שממתינות לה עכשיו, ש"אחרי החגים הארוכים ביותר בהיסטוריה של חגי ישראל" הגיעו.
אבל אני תמיד אומרת: אל תדחו למחר את מה שאפשר להעביר לטיפול של המועיל. ואין כמו מי שעברה להיות עצמאית, כדי להמציא אלף מטלות "דחופות" רק לא להגיע למשימות החשובות באמת. ובשביל זה אני כאן, כדי לסייע לכן להמציא את המשימות שיעזרו לכן להמשיך ולדחות את תחילת שארית חייכם:
1. הכיני ביתך לחורף. האורחים סוף־סוף התפנו והעפתי את הפלטה חזרה למקום. נשבעת שנישקתי את השיש. חיבקתי אותו. סיפרתי לו כמה התגעגעתי למראה שלו ולמגע שלו. זה בדיוק הזמן לפרויקט סידור הארונות הלא נחוץ. כל הבגדים נשפכים לרצפה, ואת מותירה את הילדים עם המשימה הבלתי אפשרית: תמיינו מה אתם לובשים ומה כבר קטן עליכם או שאתם לא אוהבים. הבן כצפוי ממשיך את דרכו של אביו ואוהב חולצה אחת וזוג מכנסיים אחד, ובמילים אחרות: מה שהכי למעלה בארון. המתבגרות כצפוי עוד יותר, לא מוותרות על אף פיסת בגד, בבחינת בגד משוחרר לא יוחזר. והקטנות לובשות את כל הבגדים ומסתובבות בבית מאושרות. ייקח לך רק שמונה ימי עסקים לסיים למיין לפי התווית של המידות מה מתאים למי, וזאת בהנחה שהקורונה לא מחקה לך סופית את מעט תאי המוח שנותרו לך אחרי הלידות וזכרת מחד באיזה גיל הילדים ומאידך שאין שום קשר בין מה שכתוב על התווית לבין המידה בפועל.
2. הכיני ריב עם המועיל. זכרי, לא משנה כמה פמיניסטית תהיי, תקלות הבית הן אך ורק באחריות האיש. כל עוד את לא גרושה, אלמנה או חד־הורית (לכן אחיות שלי אני עכשיו שולחת משאית של נוטלה) אין סיבה שתביעי בפיך את המילה מרזב, תדעי איפה המרזב, תדעי איך נראה מרזב. הרי דחיתם את כל הריבים מהחגים, שניכם טרם סיימתם לבעבע מאז הארוחה המשפחתית האחרונה. אל תיתני ללהבות לרדת, ובטפטוף הראשון המלווה ברטיבות, פצחי בסצנות שיכולות לעזור לך להתקבל לעונה ה־18 של האנטומיה של גריי. תדעי לך, לנקות את מרזבי הדמעות זו חובה. במיוחד בעיצומה של מגפה עולמית.
3. זכרי שהסדרות חזרו ובגדול. אפרופו האנטומיה, איך אפשר להתחיל לרשום לחוגים, להגיע לאספות הורים (ברוך בורא הזום ואם רק אמא של יוגבי תחסוך מאיתנו את הסאונד של שיעור חלילית שמתקיים בבית במקביל, זה יהיה מעולה), להגיע למפגש הראשון של קבוצת "סיון אופירי", "חלי ממן", "רזות אך עצובות" שבדיוק נפתחה ביישוב – איך אפשר להספיק הכול כשכל הסדרות חזרו? אחרי שממה טלוויזיונית של קיץ, אני חלשה רגשית מכדי להתמכר למשחקי הדיונון – אני חשה חובה כאושיית תרבות להתעדכן בעונה החדשה של האנטומיה (נצח!), חוק וסדר, חוק וסדר מדור מיוחד, חוק וסדר מדור לא מיוחד, חוק וסדר על המארינס, נו איך קוראים לסדרה הזו. זה אגב הזמן לנשל מהמנוי של הנטפליקס את כל המתבגרות, שחושבות שהגיוני להתקדם בלעדיי בבינג' על בנות גילמור. הו לורליי, כמה רציתי להיות את כשתהיי גדולה. והנה ברוך השם אני הסבתא.
4. התחילי פרויקטים בלתי אפשריים. אני למשל הלכתי על בחירת תמונות ושליחתן להדפסה, כשהבנתי שהפעם האחרונה שפיתחתי תמונות הייתה כשזוהר נולדה. מה חבל שאני ארבע שנים ו־40 אלף תמונות אחר כך והגיע הזמן לעבות את האלבומים. ולא, אני לא עושה אלבומי תמונות דיגיטליים. אין לי את זה. עוד לא התאוששתי מליל הסדר הראשון בקורונה, כשניסיתי לרגש את ההורים שלי שאכלו מרור לבדם, ושלחתי להם הגדה מלאה בתמונות של נכדים ועל הכריכה תמונה של ילד אוכל פתי בר ושיהיה פסח כשר ושמח גם לכם. פרויקטים בלתי אפשריים נוספים שתוכלו לקחת על עצמכם הם כמובן ניסיון למציאת זיווג לגרביים, ניקוי המיחם מאבנית וה־פרויקט הנצחי: מיון תרופות לפי תאריך תפוגה. מדוע לעזאזל אתם כותבים את זה בכתב ברייל? גם ככה הגעתי לגיל שהתחלתי לקרב אליי דברים ולהנמיך מבט כדי לחדד מיקוד.
אז שיהיה סתיו חורפי ואיטי. ואל תשכחו שקוראים להם בגדי מעבר, כי לובשים אותם יום אחד וזה עובר.
בברכת מולטיפוקל ותיכף חודש ארגון למי יש כוח לכולם. עלה נעלה. במשקל.
Revitelzon@gmail.com
