עמדתם בפקק היום?
150 מיליארד שקלים, זה הסכום שמדינת ישראל מתכוונת להשקיע בבניית המטרו בגוש דן. משמעותו של המטרו הוא מהפכה תחבורתית דרמטית בכל רחבי מטרופולין מדינת תל-אביב: מראשון לציון ועד כפר סבא. מדובר בפרויקט תשתיות ענק ברמת ההשקעה בתשתיות שנעשתה על ידי דוד בן-גוריון בעשור הראשון לקיום המדינה.
לא כל אזרחי ישראל יהנו מהתועלות של המטרו. חרף זאת, מרבית הפרויקט, שעלותו אדירה, ימומן מתקציב המדינה.
הממונה על תקציבים באוצר אומנם מעוניין להטיל מעין מס ערך על בעלי נכסים שערך נכסיהם יושבח, אך לדברי החשב הכללי לשעבר, רוני חזקיהו "ביצוע פרויקט המטרו נופל בראש ובראשונה על תקציב הממשלה".
ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם, ומחוז המרכז שלה צפוף במיוחד. מתוך 9.3 מיליון התושבים שגרים כאן, מעל ל-40 אחוזים גרים במרכז הארץ, כאשר המגמה היא גידול האוכלוסייה בקצב של כמעט 2 אחוזים בשנה, והמשך מעבר האוכלוסייה אל עבר גוש דן הצפוף והפקוק גם ככה.
עקב מגמות גידול האוכלוסייה ברור כי העלות האסטרונומית של המטרו נדרשת ומשתלמת, שכן היא תביא עימה לגידול בתוצר. אבל ישנה עוד השקעת תשתיות רווחית מאוד, שבה המדינה חוסכת ומתמהמהת.
במרחק שעת נסיעה מתל אביב נמצאת העיר שהיא (עדיין) השלישית בגודלה. חיפה, בירת מטרופלין הצפון, מככבת לצערנו בכותרות בהקשרים של חזירים, זיהום אוויר וחוסר יציבות פוליטית, אך חשוב לשים לב למספרים – חיפה אינה גדלה.
ב-2002 התגוררו בחיפה 271 אלף תושבים, וכיום גרים בה 282 אלף תושבים, עלייה של 4 אחוזים בלבד ב-18 שנה בהן אוכלוסיית המדינה גדלה ביותר מ-32 אחוזים.
הצעירים מצביעים ברגליים, נוטשים את חיפה והעיר מזדקנת: 21 אחוזים מתושביה הם בני יותר מ-65 (לעומת ממוצע ארצי של 10 אחוזים פחות), זאת בעוד שחיפה היא העיר היחידה בישראל שיש בה שתי אוניברסיטאות – הטכניון ואוניברסיטת חיפה.
יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, שעמד בראש ועדת מנכ"לים לענייני מפרץ חיפה, אמר מספר פעמים כי "הנוכחות של המפעלים המזהמים במפרץ חיפה עשויה להיות הסיבה העיקרית למצבו העגום של מטרופולין חיפה".
בדו"ח מיוחד בנושא שפורסם על ידי משרד הבריאות ב-2016 נכתב כי "באזור נפת חיפה ישנה תחלואה עודפת בהשוואה לממוצע הארצי: במחלות לב, מחלות נשימה, ובכלל זה החמרה של אסטמה בילדים, ובסרטן בקרב מבוגרים ערבים ויהודים כאחד".
לא צריך עוד מחקרים ולא עוד ועדות בשביל להסיק שהתעשייה הפטרוכימית ובראשה בז"ן מונעים מחיפה לממש את הפוטנציאל שלה, לצמוח ולשגשג.
פינוי המפעלים עולה כסף, בדוח מקנזי בנושא שפורסם ב-2019 הוערך כי עלות העברת התעשייה הפטרוכימית הינה כ-18 מיליארד שקל, באותו הדו"ח נכתב כי פינוי מפעלי בז"ן יוביל לשחרור קרקע עתידית של 2,300 דונם בשווי שנאמד ב-7 – 20 מיליארד שקל.
במשרד האוצר לא רוצים להכניס את היד לכיס, וחוששים לשלם פחות מעשירית מהעלות של המטרו בגוש דן בשביל פינוי המפעלים במחוז הצפון.
התאחדות התעשיינים מזהירה מפגיעה בתעסוקה – ובכללי אף אחד לא שש אלי שינוי, למרות הקונצנזוס הרחב לגבי ההשלכות ההרסניות של המשך הפעילות המזהמת במפרץ חיפה.
פינוי המפעלים הפטרוכימיים מחיפה נדרש לא רק עבור תושבי האזור, אלא עבור כל תושבי מדינת ישראל, שכן שגשוגו של מטרופולין אורבני שוקק חיים מחוץ לתל אביב רבתי הוא אינטרס לאומי.
חיפה יכולה וצריכה לחזור להיות עיר מובילה בקדמת הבימה, כפי שהיא הייתה שנים רבות. ממשלת ישראל, מעל למיליון תושבי מטרופולין חיפה מחכים לכם שתקבלו אחריות ותיקחו החלטה, ולא תסתפקו בעוד הצהרה וכותרת ריקה.
הכותבת היא חברת מועצת העיר חיפה מטעם "הירוקים"
