ייתכן שהצהרת חברת הכנסת ג'דא רינאווי־זועבי ממרצ לפיה בנט יודע שאם הממשלה תלך לעימות צבאי הקואליציה תיפול, הן לא סתם פליטת פה של ח"כית שולית ממפלגה החברה בממשלה. אך ייתכן מאוד שהצהרותיה הן חלק ממדיניותה של הממשלה החדשה שאף עיגנה את קבלת ההחלטות שלה בהסכמים קואליציוניים.
מאז ומתמיד היווה צה"ל חלק דומיננטי בהתוויית מדיניות הממשלה באשר לתפיסת הביטחון של מדינת ישראל. הצבא הוא זה שקובע את המדיניות והממשלה היא זו שבדרך כלל מאמצת. קשה מאוד לשבת בדיוני הקבינט ולשמוע, ואף לראות, את תמונת המצב שצה"ל מצייר ואז לקבל החלטות בניגוד להמלצות הדרג הצבאי. היו לא מעט מקרים בהם הממשלה דרשה מדיניות אחרת אבל מי יתווכח עם ראש אגף המבצעים של צה"ל שקובע בנחרצות כי לא יהיה עימות צבאי ביום למחרת. גם אם יתברר לאחר מכן שטעה, אפשר פשוט להאשים את הדרג הממליץ.
מאז נכנס הרמטכ"ל אביב כוכבי לתפקידו הוא התווה מדיניות ברורה באשר לקו התגובה על ירי טילים. התרגלנו לשמוע הצהרות שאינן מתחברות למציאות כמו הבטחות לוחמניות של ראש הממשלה ושר הביטחון לפיהן "ישראל לא תאפשר", "מדינת לבנון היא האחראית", "מוטב ועדיף לנסראללה לא להתעסק עם ישראל" וכו', אבל כשמגיע זמן תגובה, המציאות נראית אחרת.
ישראל, צריך לומר ביושר, חווה סכיזופרניה ביטחונית כפי שלא חוותה מעולם. על מעבר נשק מסוריה ללבנון יוצא חיל האוויר למתקפה משולבת, שאם רק היה ניתן לספר מה קרה מאחורי הקלעים שלה הייתה נכתבת כאן מורשת קרב מפוארת לכמה טייסות בחיל האוויר; על שיגור ארבעה בלוני תבערה צה"ל יוצא למתקפה ברצועת עזה ומשמיד, עם פצצות במאות אלפי דולרים, מחנות צבאיים ותשתיות טרור; אבל על ירי 20 טילים ביום שישי בבוקר, בשיא עונת התיירות בצפון, מודיע הצבא כי אין בכוונתו להגיב מעבר לירי פגזים ספורים לעבר שטחים פתוחים. כך נראה פיצול אישיות של ארגון צבאי שכנראה מבין שמשהו משתנה בממשלה החדשה.
אין זה אומר כי אם מחר יפלחו שוב אזעקות את שמי הגליל, ישראל תימנע מיום קרב בלבנון. אבל האם הצהרתה של רינאווי־זועבי באמת מתיישרת עם מדיניות הממשלה? ובכן, נראה כי מדובר בפליטת פה אומללה ומתריסה ולא מעבר לכך – ח"כית שדיברה אל הבייס שלה וזכתה להכרה תקשורתית בעוד אמירה שאין לה קשר למציאות. עם זאת, יש לבדוק בעתיד האם מדיניות ישראל לא תושפע בשל הצד השמאלי בממשלה, מרצ ורע"ם, שמבהיר בצורה נחרצת כי יום קרב יביא להצבעת אי אמון.
