אני מודה: לא התרגשתי. נכון, תקציב המדינה עבר בממשלה אחרי שלוש שנים או שנה וחצי, תלוי את מי שואלים, אבל החגיגות קצת מוגזמות. ברור שהתקציב הזה יעבור. אנשים ויתרו על כל כך הרבה ערכים והבטחות כשהקימו את הממשלה הזאת: עוד לא נולד התקציב שיפרק אותה. הוא עבר בממשלה, וגם עכשיו כשהוא מגיע לכנסת – הו, באיזו קלות הוא יעבור גם שם.
ואני מודה: דיוני התקציב משעממים אותי. הוא חשוב ומשפיע וחיוני ובלה־בלה־בלה, אבל בעיניי אם התקציב היה חשוב כל כך לחיים שלי הייתי בודאות זוכר תקציב אחד ספציפי. מעולם לא יצא לי להגיד למישהו: "שמע, תקציב נחמד, אבל לא מתקרב לתקציב המיתולוגי של 2004".
ומי אני שאכתוב על התקציב? בואו, זה לא שאני נגיד בנק ישראל. מצב החשבון שלי מוכיח שאפילו בבית שלי אני לא נגיד. גם שירן היא יותר דוקטור למדעי החיים ופחות מומחית במדעים מדויקים, אז כבר חצי שנה אנחנו מנסים לכווץ את חיוב הוויזה התפוח שלנו, אבל בכל פעם אנחנו מרגישים שאנחנו מוכרחים להגדיל קצת את הגירעון.
היכולת של שנינו לשכנע את עצמנו בחיוניתה של כל הוצאה היא מדהימה. אני יכול לחרטט לה במוח במשך ימים על זה שחייבים לנסות להפחית הוצאות, אבל בכל פעם שאנחנו אשכרה עוברים על הויזה יוצאים לי מהפה משפטים כמו "נו מאמי, מה לעשות, בנאדם עוצר למלא דלק, לגיטימי תקציבית להוסיף גם שוקובו, פחית קפה קר, דיסק אוסף של שירי אהבה קלאסיים ובורקס תפוחי אדמה".
בחלק מהמשפחות האישה היא שר האוצר של הבית. במקרה שלנו גם הדוקטור תסכים ששר האוצר ושר האוצר החלופי כשלו, ודרוש מינוי מקצועי. אולי גם ועדת חקירה משפחתית. אנחנו מרוויחים בסדר אבל מוציאים יותר מבסדר, ומעולם לא צלחנו באמת קיצוץ רוחבי. למעשה, ההתנהלות שלנו דומה לתקציב המדינה החדש: לא מתעסקים בדברים הגדולים ותמיד מנסים לחסוך בשטויות.
נניח, החלטתי שאני מפסיק לקנות אוכל בחוץ. האמת שזה די הצליח והסתדרתי לא רע, עד שקלטתי שאני עובר ליד שווארמיות ודומע. אז הייתי קונה שווארמה ומבטיח לעצמי שאחסוך במשהו אחר, אבל אז התברר שהדוקטור חושבת שחוגים לילדים זה כן חשוב.
אז גם התקציב הזה הוא קצת "זמרי": לא באמת מתעסק בבעיות העומק ויותר שם זרקור על שטויות. למשל סיפור הקולה, נתחיל בזה. ממתי ליברמן הוא דיאטנית? ומה השלב הבא? מנחם הורוביץ יוצא לסופר עם אביגדור ליברמן, שחושף בפניו כמה סוכר יש בקורנפלקס? וביטול הנחות בתחבורה הציבורית: בתור מי שמשתמש בה לא מעט וחווה את התנאים הלא פשוטים וההמתנות הממושכות, נראה לי הרבה יותר הגיוני שהמדינה תשלם לי כדי שאשתמש בה.
והמס על הפלסטיק החד־פעמי? נו באמת, אנשים עם ג'יפים ששורפים 10 ליטרים בכל הפעלת רדיו מנסים לחנך מדינה שצריכת הפלסטיק בה משפיעה על הזיהום העולמי פחות מכל כפר קטן בסין. ונטפליקס – רבאק, אתם שם בממשלה בכלל רואים נטפליקס? כבר שנה אין שם שום דבר חוץ מסדרות בינוניות מספרד, כמו "מי הרג את שרה", שגורמות לי לרצות להפיק את הסדרה "מה הרג את נטפליקס". תניחו לנו, בבקשה.
משטר מס
ובכל זאת, לקטר זה קל ולהמציא מיסים חדשים זה קל עוד יותר, אז יש לי כמה רעיונות למיסים הגיוניים יותר מאלה שאודטה ליברמן הכניסה לתקציב. שנתחיל?
מס ילדים בבית קפה – החלטת להגיע לבית קפה עם ילד שבוכה לי על הראש? לגיטימי, זכותך, מדינה דמוקרטית. אבל תשלם.
מס חנקן – אם תמר זנדברג מטילה פה מיסי פחמן, אז תטילו גם מס על הנודניקים בתוכניות הבישול שמקפיאים דברים עם חנקן נוזלי.
מס השארת קורקינט במקום לא נוח – מתי קורקינט הפך לדבר שפשוט מותר להניח איפה שבא לך? לא פשוט ללכת בגוש דן על מדרכות לאחרונה. בכל פינה מונח קורקינט עזוב שמישהו נטש. חם בחוץ, לפחות תשאירו להם קעריות מים.
מס צפירה – כתבתי כבר בעבר: אם כל צפירה בכביש תעלה שקל, החיים של כולנו יהיו טובים יותר.
מס אזור ללא מלחמה – הדרום תמיד בוער, הצפון מתחיל אט־אט לבעור, הערים המעורבות לוד ורמלה ועכו סובלות מפרעות: מצטער מאוד, הגיע הזמן שתושבים של ערים נטולות סכסוך ישלמו על הנוחות.
מס מובן מאליו – נשבר לי מאנשים שמספרים לי כל הקיץ ש"זה לא החום, זו הלחות". כן, גם אני חי במזרח התיכון. שישלמו. וגם הנודניקים של יום כיפור עם "זה לא האוכל, זה השתייה".
מס גזענות של ציפיות נמוכות – כל מי שפוטר אדם מאחריות למעשיו בשל מוצאו – שישלם. ואם יותר חשוב לך שיהודים ישלמו את המס הזה, כי הם מהעם שלך, תשלם כפול.
מס הפרת הבטחות – בא לי לבדוק כמה כסף בנט עשה בהייטק.
מס גודש – אבל לא על אנשים שרוצים להיכנס לתל־אביב. על מפעילי אטרקציות לילדים. אני מבין שקיץ ואתם רוצים להרוויח, אבל השבוע הייתי בבריכה ונאלצתי להמתין 27 דקות שתתפנה בלטה ברדודים.
מס עצלני מעלית – בחרת לגור בקומה הראשונה ואתה בכל זאת רוצה לעלות איתי במעלית ולעכב את חיי במקום לעשות קצת כושר ולעלות 12 מדרגות? תשלם.
מס קפה מורכב – אני מעריך את זה שאתה רוצה את ההפוך שלך דל, סויה, חלש, חצי מוקצף, רותח. סבבה. אבל אין סיבה שתשלם עליו כמו ההפוך הרגיל שלי.
מס חתונות טבעוניות – הייתי באחת לפני שבועיים. אין צורך להסביר. זו הייתה הפעם הראשונה שהתחמקתי לאורך כל קבלת הפנים מהמלצרית שהציעה את מה שהיא כינתה קבבונים.
