שום דבר מהותי או מבני לא השתנה בין ממשלת נתניהו-גנץ לבין ממשלת לפיד-בנט, מלבד עניין הכישרון והניסיון, ואני משאיר לקורא לדמיין מי הוא מי. אבל זה לא העניין המשמעותי. שלשום (ה') דווח כי ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד וגם שר האוצר אביגדור ליברמן אינם משתתפים בדיוני קבינט הקורונה מנימוק הזוי למדי לפיו כל שר אמור לעסוק בתחומי משרדו. זהו דבר שלא מתקבל על הדעת במציאות בה הקורונה היא לא רק אירוע חריג (ברבור שחור) בממדים כלל עולמיים אלא מגפה שצריך לנהל אותה ברצינות ובצורה לאומית, כזו המחייבת מהממשלה הנוכחית לצאת מדפוס הניהול הפדרטיבי שלה ולאמץ דפוס ניהול מערכתי.
ברם, אם נקלף את הקליפה החיצונית מעל האירוע הזה דומה שיש מאחוריו סיבה פוליטית די מהותית, והנה התיאוריה לשיפוטכם. ממשלת לפיד-בנט היא "ממשלת אחים" אבל בסגנון של יעקב ועשיו. כלומר מצד אחד אחים, אבל מצד שני יריבים המשתפים פעולה אד-הוק לתכלית מוגדרת ולא מאהבת מרדכי או מטעמים של זהות רעיונית. לפיד הוא איש השמאל שנועד מבחינת חלקים מהימין (שאיננו כרוך אחר נתניהו) להכתיר את בנט לראש ממשלה. אבל בנט הוא מבחינת לפיד "חמורו של משיח". כלומר זה שנועד מנקודת ראותה של חבורת תל אביב הפרוגרסיבית והליברלית להביא את המשיח האמיתי קרי – לפיד, לכס המלוכה.
זו הגאולה המוחלטת במונחים של אותה חבורה: ההשתלטות המלאה על מרכז הכוח של מדינת ישראל. לא צריך לטעות בעניין הזה. גם לפיד הוא איננו סופרמן אלא סוג של פונקציה ומי שאמור לספק סחורה מסוימת עבור האליטה ומנקודת מבטם של גורמי כוח ספציפיים בחברה הישראלית שנדחקו בשנים האחרונות מעמדת ההגמון לעמדה שולית, הן מבחינה פוליטית והן מבחינה חברתית ואפילו מדינית. לחבורה הזו הפרוגרסיבית יש אינטרס לכבוש את השלטון אבל גם לרשת אותו מ-בנט במצב בו המדינה במצב רעוע ובמצב בו איש הימין מוכתר כראש ממשלה עלוב וכושל. או אז תיסלל הדרך לכיבוש מלא שאינו מבוסס על ההיבט הפורמלי של העברת השלטון כמתחייב מההסכמים הקואליציוניים אלא גם על ההיבט המהותי.
זהו ההיבט שאמור לקעקע את שלטון הימין ברמה הציבורית דרך יצירת היפוך ביחס למנהיגות המוצלחת של נתניהו. הרעיון הוא לצרוב בתודעה הציבורית את אלמנט כישלון הימין ומנהיגותו ובכך לאפשר את הסטת מסלול האונייה הפוליטית במלא ההיקף. האליטה הפרוגרסיבית מבקשת הכרעה ברורה אליה היא חותרת. אל סנכרון מוחלט בין התהליך הפורמאלי ובין התהליך המהותי. לשם כך לפיד והאליטה המזוהה איתו צריכים את בנט מושפל וחלש. את זה ניתן לעשות רק אם בנט ייכשל כראש ממשלה. כלומר, ככל שיהיה יותר רע ברמה הלאומית כך יהיה טוב יותר למחנה (הפרוגרסיבי).
זהו אותו היגיון שעבד במהלך ההפגנות ההמוניות וחסרות האחריות ברמה הבריאותית שיזם המחנה הזה במהלך כהונת ממשלת נתניהו ובעיצומו של משבר הקורונה. אלו היו הפגנות שנועדו ליצור תמונת בלגאן וכישלון. מחאות שנועדו להכתים את שלטון נתניהו בתווית של כישלון קולוסאלי. אלה הפגנות שעמדה מאחוריהן התפיסה השמאלית הידועה של עולם ישן נחריבה כדי להקים על חורבותיו עולם חדש ואוטופי. זה כל הסיפור. וגם הפעם, על מנת שיהיה טוב ברמת האליטה צריך שיהיה פחות טוב ברמה הלאומית או לכל הפחות כדי שלא יידבק כתם כישלון ניהול משבר הקורונה בשותפיו של ראש הממשלה.
זו כנראה הסיבה בגינה גם לפיד וגם ליברמן אינם נוטלים חלק במאמץ הלאומי בנושא ניהול משבר הקורונה. הדבר מאפשר להפיל על בנט כייצוג הימין את הכישלון ולסלול את הדרך בצורה טובה יותר לעידן שאחרי ראש הממשלה הנוכחי בעוד פחות משנתיים ימים. אין זה פלא שהיחידה המתייצבת לצידו של ראש הממשלה היא השרה איילת שקד שנשלח לאולפנים כאשר אולי לשכת ראש הממשלה בנט היא זו שהדליפה במקביל את הדיווח על היעדרות לפיד וליברמן מדיוני הקורונה כדי להפוך את ייאוש הבדידות לנוח יותר. כך באופן זה, מטפורית ניתן לומר כי החתן זומם לחנוק את הכלה בעודה במיטה הפוליטית המשותפת.
מזכיר משהו ? נכון מאד. זה מאד דומה לדפוס היחסים של נתניהו וגנץ כראש ממשלה וכראש ממשלה חליפי. מסתבר שלא רק התארים נשארו אלא גם המהות הפוליטית דומה. גם במקרה של הצמד הקודם נתניהו-גנץ התנגשו ובעוצמה ייצוגים של שני מחנות ושתי אליטות כשהם מנסים לחנוק האחד את השני באותה אכסניה פוליטית משותפת. ההבדל הגדול בין שני הסיפורים הוא שבממשלת לפיד-בנט מלאכת החיסול ההדדי נעשית באופן מתוחכם, סמוי ושקט. אצל ממשלת נתניהו-גנץ זה נעשה באופן בוטה, גלוי ורועש, כי כמו שאנחנו יודעים מדובר בממשלת "'שינוי", וגם אם שום דבר לא משתנה במהות, ברעיון ובאידיאולוגיה, הרי לפחות הסגנון מעיד על סוג של נבדלות ביחס לממשלה הקודמת.
על זה נאמר "אותה הגברת בשינוי אדרת". הנה כי כן העגלה ממשיכה לנוע באותם נתיבים פוליטיים. מה שהיה הוא אשר יהיה.
