בבוקר שאחרי השבעת הממשלה החדשה בראשות נפתלי בנט, ידעתי שטלפון מישראל הוא רק עניין של זמן. למרות שהייתי יכול להתקשר אליו בעצמי, חיכיתי שדווקא הוא יתקשר אליי, כדי לוודא שישראל שאני מכיר הוא אותו ישראל. ישראל ואני למדנו יחד בישיבה והיינו חברים טובים מאוד במשך שנים. מתישהו הוא התחתן וחצי שנה אחריו התחתנתי אני ומאז הקשר שלנו די התרופף, בין היתר בגלל שישראל עדיין מחזיק טלפון כשר ואין לו ווטסאפ ואפילו לא אסמסים ולשנינו אין פנאי של ממש לדבר שיחות טלפון ארוכות באמצע החיים. שיחה שלנו לא יכולה להסתכם בשלום שלום, מה נשמע, מה קורה. שיחה של ישראל ושלי היא עניין של ממש, והיא יכולה להימשך שעות אם מישהו לא יעצור אותנו. וזה קטע, כי אני בכלל לא טיפוס של שיחות טלפון, אני אפילו קצת נגד הפורמט, אבל כשמדובר בישראל אין לי ברירה. יוצא שאנחנו לא מדברים אחד עם השני תקופות על גבי תקופות. וראו זה פלא – למרות הנתקים הארוכים האלה, ברגע שאנחנו זוכים להיפגש לאיזה קפה בין הסדרים או לשוחח טלפונית בזמן שמתאים לשנינו, אנחנו מצליחים תוך רגע לגשר על כל הזמן שעבר ועל כל הפערים בינינו, ולהמשיך בדיוק מהנקודה שבה הפסקנו בפעם האחרונה כאילו זה היה אתמול.
כל מי שאי פעם נקלע לשיחה עם ישראל הבין מיד שהבנאדם הוא פשוט עילוי־על בכל מה שקשור לפוליטיקה, אקטואליה ופרשנות. לישראל יש ידע עצום בתחומים האלה. הוא זוכר את שמות ראשי הממשלה והנשיאים והרמטכ"לים לדורותיהם לפי הסדר. הוא זוכר כמה שנים כיהן כל אחד. הוא זוכר בעל־פה את שמות כל המלחמות והמבצעים וכמה זמן נמשכה כל מלחמה ולמה פרצה ומתי דעכה. הוא זוכר תרגילים מסריחים ומהפכים ומערכות בחירות סוערות שהתרחשו הרבה לפני שהוא בכלל נולד. הוא זוכר את שמות כל המפלגות שקמו והתפרקו מאז קום המדינה וכמה מנדטים קיבלה כל אחת. וכל הידע הזה הוא לא סתם ידע יבש בראש של ישראל, כל הידע הזה מעוגן אצלו בפרשנות מעמיקה של הלך הרוח הפוליטי בארץ. לישראל יש דעה על כל פרט ופרט והוא מוכן למסור נפשו עליה.
אני נזכר ברגע מכונן איתו. הישיבה שבה למדנו ממוקמת רחוב אחד ליד הרחוב שבו התרחש הפיגוע המחריד בתחילת חורף תשע"ה בבית הכנסת של קהילת בני תורה בשכונת הר־נוף. זה היה בוקר מפחיד והשבוע שאחריו היה עצוב ומוזר. בשבוע ההוא הלכנו להתפלל בבית הכנסת שבו התרחשה הזוועה, לחזק את הקהילה ואת תושבי השכונה ולהיות לצידם בשעתם האיומה. מחוץ לבית הכנסת התגודדו עשרות צוותי תקשורת מהארץ ומהעולם וצילמו וראיינו ופרשנו. ישראל ואני בדיוק יצאנו ממנחה ובזווית העין ראיתי את היצר התקשורתי של ישראל מבעבע. הוא לא ידע לאן להסתכל קודם, לעמדה של ערוץ 10 או 2 או ל־BBC או ל־CNN. ואז ברגע של טירוף חושים ישראל ניגש לכתבת הבלונדינית של ה־BBC ואמר לה באנגלית (שיש לו מהבית), ערב טוב גברתי, אשמח לומר כמה מילים לצופים שלכם ברחבי הגלובוס. והמראיינת הסתכלה על ישראל ועל המראה הסופר־אותנטי שלו ופשוט לא יכלה לסרב להצעה הנדיבה שלו. היא הרימה את הצוות שלה תוך רגע, מצלמה נדלקה, מיקרופונים חוברו והופ, ישראל הופיע במיליוני מרקעים ברחבי תבל. המראיינת התחילה לשאול אותו שאלות ואני, שאין לי אנגלית (כי אין לי ליב"ה), לא הבנתי כלום אבל ראיתי איך ישראל מדבר בלהט והייתי בטוח שזהו, מחר מישהו מגייס אותו לצוות ההסברה של משרד החוץ. המראיינת הנהנה וישראל הזיע למרות שהיה כבר חורף ואפילו ראיתי איזו דמעה בקצה העין שלו. אחרי שישראל אמר את דברו ונפרד מהמראיינת הזרה, הוא תרגם לי את כל הנאום שלו לצופי ה־BBC. הוא סיפר להם על זכותנו ההיסטורית ועל התנ"ך, הביא ציטטות מגולדה מאיר ומשה דיין ואריק שרון, התגאה בביבי שלנו, מלך ישראל, וקרא ליהודים ברחבי העולם לזקוף קומה ולא ליפול ברוחם בגלל טרוריסטים שפלים שרוצחים ככה מתפללים תמימים בבוקרו של יום. ואני טפחתי לישראל על השכם ואמרתי לו שהוא חתיכת כישרון מבוזבז. אבל ישראל רק עשה תנועה כזו של ביטול עם היד ושתק.
בבוקר שאחרי השבעת הממשלה החדשה בראשות נפתלי בנט חיכיתי לטלפון מישראל שלא בא, אז התקשרתי אליו בעצמי. כעבור כמה צלצולים ישראל ענה ואני אמרתי לו, ישראל! הייתי בטוח שתתקשר אתה אליי בבוקר כזה דרמטי. וישראל רק נאנח ואמר, עדן. בבוקר כזה עדיף לשתוק. תאמין לי. אני יודע מה שאני אומר.
