בסוף, אחרי שהכול נגמר, ישבנו שנינו מותשים כדבעי על הספסל ביציאה מסניף הדואר והסתכלנו זה על זה. הוא חייך ראשון. אתה מבין כמה זה משוגע, מה שעברנו ביממה האחרונה. כן, עניתי לו בקול שקט, אני לגמרי מבין, ושאלתי אותו – איך הגענו למצב הזה, של חוסר אמון בסיסי בין שני אנשים נורמטיביים. הכול מתחיל מלמעלה, הוא אמר, והבהיר מיד – לא מהקדוש ברוך הוא, מהממשלה.
יממה לפני כן התקשרתי אליו. הוא פרסם מודעה למכירת רכב באתר נפוץ, אני חיפשתי בדיוק את הדגם ואת השנתון, שידוך משמיים. אחרי שעתיים הגעתי אליו, עיר סמוכה לפתח־תקווה מכורתי, ונפגשנו. הוא אדם רגיל לגמרי, סבא לנכדים ונכדות, עובד בעבודה מסודרת. אני, מהצד השני, גם איש עובד, נורמטיבי בדרכי, שום דבר ראוי לציון בהקשר של מכירת רכב. עשינו בדיקה במכון הבדיקות הסמוך, לא נמצא שום ממצא חריג שימנע את העסקה, המחיר – כמה עשרות אלפי שקלים – סוכם מראש, ועכשיו התחילה הסאגה.
שמע, אמרתי לו, יש סכום ששחררנו הבוקר מאיזה חיסכון, הוא אמור להיות מחר בחשבון שלנו. אוקי, הוא אמר, אז בוא תשים איזשהו סכום על החשבון, ומחר נעשה את העברת הבעלות ושאר הכסף. אין בעיה, אמרתי לו, ומיד העברתי לו באמצעות אחד מיישומוני התשלומים הנפוצים סכום של כאלפיים שקל, כדמי רצינות. הוא היה מרוצה, אני גם, שנינו נסענו כל אחד לביתו והתכוננו ליום המחרת. אבל אז התחילו הנזיפות. תקשיב, אתה משוגע, אמר לי חברי הטוב כשסיפרתי לו על קורות יומי. למה, דווקא אחלה רכב ובמחיר סביר, תהיתי. לא קשור לרכב, קשור לכסף, הוא ענה מיד, קצר רוח, מה אתה מעביר אלפיים שקל למישהו שאתה לא מכיר? הרכב נשאר אצלו, תכלס זרקת לפח את הכסף.
כמובן, באותו רגע הייתי בטוח שהוא צודק. פתאום התחלתי להיזכר ביום החולף, והחשדות צפו. בהתחלה הוא הרי אמר לי להגיע לכתובת מסוימת ואז שינה אותה: הבן שלו הקפיץ אותו לביתו כי צריך להגיע טכנאי, והבן בעבודה. ברור, הוא עשה את זה כדי לטשטש מיקום. איזה אידיוט אני. הלך הכסף. טוב, נו, לפחות לא נתתי לו עשרת אלפים. למחרת בבוקר התקשרתי למוכר כדי להיתקל בקו טלפון מנותק. עקצו אותי, די ברור. להפתעתי הוא ענה, אפילו אמר בקול צוהל – בוקר טוב! מה בוקר טוב מה, חשבתי לעצמי, הרי עקצת אותי. שמע, אל תשאל מה הבת שלי עשתה לי בגללך. את המוות, הוא אמר בקול מחויך שלא הסתדר עם הסיטואציה, רגע אחרי שנסעת הביתה התקשרתי אליה בשמחה לבשר לה שמכרתי את האוטו במהירות. היא שאלה על פרטי העסקה ואז פשוט צעקה עליי שאני פראייר, פתי, שהייתי צריך לתת לאימא שלה להתעסק עם זה כי ידוע שאני תמים, ושתמיד הייתי. היא לא האמינה שסיכמתי איתך למכור את האוטו בלי שאתה מעביר לי במזומן טבין ותקילין את כל הכסף. מה זה העברה בנקאית, ואולי אין לו בכלל כסף בחשבון והכסף לא יעבור? ואולי זה יישומון דמה? אה, יש לו כיפה על הראש, זה רק מחשיד עוד יותר. תתפלל טוב שלא נכנסת פה לסיפור עם איזה עבריין.
בתגובה, סיפרתי לו את מה שהחבר אמר לי. טוב, לפחות אנחנו שני קרימינלים אז זה תיקו, הוא אמר וצחק.
כשהגענו לסניף הדואר הייתה אמורה להתממש העברת הסכום האחרונה. נכנסתי ליישומון של הבנק, ואז התברר שהסכום ששחררנו טרם נכנס לחשבון. הסתכלתי על המוכר ואמרתי לו – אני חושב שנבטל את העסקה נכון לעכשיו. אין שום סיבה שתאמין לי שהכסף אמור להיכנס מתישהו. אני יכול לתת לך צ'ק להיום, לוודא מול פקיד הבנק שלי שיכבדו אותו בכל מקרה, אבל אין סיכוי שתסכים לזה, ובצדק. הוא המשיך לחייך. אני מאמין לך, אני מהדור הישן הדפוק הזה. רק שתדע – אם אתה עוקץ אותי, הסתבכת עם הבת שלי. ותאמין לי, אתה לא רוצה לעשות את זה.
הכסף נכנס לחשבון אחרי כמה דקות, והכול הסתדר. ואז, כשהכול נגמר, ישבנו שנינו מותשים כדבעי על הספסל ביציאה מסניף הדואר. אתה ואני בסדר, הוא אמר לי, וגם החבר שלך והבת שלי. הכול מתחיל מלמעלה, מהממשלה שלנו. ואני לא מדבר דווקא על בנט ולפיד. גם הקודמות לא היו שוס גדול. אנחנו כבר מבוגרים יחסית, האמון שיש לנו בבני אדם כבר לא ישתנה. אבל הדור הצעיר יותר, הרמאויות והשקרים והבלופים של ההם שם משנים להם את התפיסה והתודעה. הם מבינים שאי־אפשר להאמין לאף אחד. אם אנשים מכובדים בחליפות נואמים בשצף קצף על נושא מסוים ואחרי שבוע פשוט פונים פניית פרסה מוחלטת ועושים את ההפך, למה שאיש כמוני לא ירמה איש כמוך.
הוא הפסיק לרגע את שטף דיבורו למשמע צליל שבקע מהסלולרי שלו. הנה, נכנס הכסף. אני יכול להתקשר לבת שלי ולהגיד לה שניצחנו את הסטטיסטיקה. מה שכן, בממשלה אני ואתה כבר לא נהיה כנראה, הוא צחק צחוק מתגלגל, ואני עניתי לו בחיוך שמאחוריו הסתתרה תוגה גדולה.
