בפברואר בשנה שעברה, רגע לפני פרוץ הקורונה, ביקרתי עם קבוצת עיתונאים במוקטעה שברמאללה. שבועות ספורים קודם נחשפה בבית הלבן תכנית המאה של ממשל טראמפ, והמארחים הפלסטינים היו אחוזי בהלה ממנה. התבהלה הזו הייתה כמעט מפתיעה למי שהכיר את הביקורת והחשש הכבדים ששררו אז בימין ההתיישבותי, מפני אותה תכנית בדיוק.
בניגוד לוויכוחים הפנים-ישראליים, ברמאללה היה מאוד ברור מהו הכיוון אליו חותרת תכנית הריבונות החלקית שהציע הנשיא האמריקני לשעבר. "אי אפשר יהיה להוריד שום התנחלויות וכך ישראל אומרת שהיא נשארת (ביהודה ושומרון, הכ"ח)", הסביר בפשטות אחד המארחים. מבחינת רמאללה, מטרת ההזמנה של עיתונאים ישראלים הייתה לנסות להלך אימים ולפזר איומים על כך ששערי הגיהינום של הטרור עלולים להיפתח אם ישראל תבחר להתמיד בתכנית ולהחיל ריבונות.
במפגש, נביל אבו רודינה התעקש כי מבחינת הפלסטינים, אפשר להגיע לשלום מלא בתוך שבועיים, לו רק תיאות הממשלה בישראל לשוב להסכם המבוסס על עקירת ישובים ונסיגה ישראלית לקווי 67'. הוא גם טען בתוקף כי הפגישות בין בכירים ישראלים לראשי מדינות ערביות והגישושים אחר הסכמי נורמליזציה, הם הבל – שקר של נתניהו. איש מהנוכחים לא יכול היה לדמיין כי רק שבעה חודשים אחר כך יעמדו נציגי ישראל, האמירויות ובחריין על מדשאת הבית הלבן ויחתמו על הסכם רשמי ואמתי.
אולם כעת, התחלף הממשל בוושינגטון ובירושלים, ושמש חדשה מפציעה באופק הפלסטיני. ממשל ביידן אמנם החליט שלא להציע תכנית משלו להסדר בין ישראל והרש"פ, אלא להתמקד בדרישה משני הצדדים שלא לבצע צעדים חד-צדדיים שיפגמו ביכולת להקים בעתיד מדינה פלסטינית. אולם, לאחר מה שנתפס בארה"ב כתיווך מוצלח לסיום מבצע שומר החומות, ומול ממשל ישראלי שנתפס כנוח יותר, נראה שבארה"ב שוקלים לשנות כיוון.
הרשימה הארוכה של הדרישות הפלסטיניות לפני פתיחה במו"מ שפורסם הבוקר, מראה כי גם הפעם, כמו לפני שנה, לרמאללה ברור לאן נושבת הרוח. הם מבינים שאם הממשל הנוכחי בוושינגטון מביע מחאה כעוסה על הריסת בית – אף שמדובר בביתו של מי שרצח נער חף מפשע. אם הוא מתאמץ להפוך את הרש"פ לפעילה בשיקום עזה כדי להעצימה, אם הוא מתעלם מההיבטים האנטי דמוקרטיים על פיה היא מתנהלת, כך שבהינף תירוץ בוטלו הבחירות, אז זו העת לשוב ולהציב תנאים.
בלשכת ראש הממשלה דחו בזהירות את הביקורת האמריקנית על הריסת ביתו של המחבל. יש לקוות כי גם בחיכוכים המונחים לפתחנו אודות ויתורים והסכמות לדרישות הפלסטיניות, תופגן שוב אותה יכולת, ויובהר כי "ישראל נשארת".
