להקת תיסלם הייתה אחת מלהקות הרוק הכי מצליחות ומשפיעות בתולדות המוזיקה הישראלית. הלהקה הוקמה במסדרונות של גלי צה"ל על ידי שני חיילים: יאיר ניצני ששירת בתור עורך מוזיקלי ויזהר אשדות שהיה טכנאי שידור. ב-1981 יצא אלבומם הראשון, "רדיו חזק", שסלל את דרכם לפסגת מצעדי הפזמונים. ב-1983, בשיא ההצלחה, התפרקה תיסלם למורת רוחם של מעריציה הרבים, אבל סיפורו של השיר שלנו רק התחיל.
ב-1990 הפוליטיקה הישראלית חוותה את אחד האירועים הדרמטיים בתולדותיה, מהלך שיצחק רבין קרא לו "התרגיל המסריח". בבחירות 1988 הליכוד בראשות יצחק שמיר גבר על 'המערך' של שמעון פרס במנדט, והוקמה ממשלת אחדות רחבה. בעקבות חילוקי דעות מדיניים החליט פרס להצטרף לאופוזיציה ובתמיכת ש"ס הצליח להפיל את הממשלה בהצבעת אי-אמון. החלק ה'מסריח' היה שלאחר פירוק הממשלה לא הצליח פרס להקים ממשלה משלו והוא הושפל מול כל המדינה כששני חברי כנסת שפרס בנה עליהם נעדרו במפתיע מההצבעה. בסוף הרכיב יצחק שמיר ממשלת ימין ללא המערך.
באותו זמן ישבו כל חברי תיסלם ועסקו בחזרות למופע איחוד של הלהקה. חברי הלהקה היו שותפים לתחושת המרמור הציבורית לפיה הפוליטיקאים מנותקים מהעם ומשחקים ביניהם בפוליטיקה עלובה ללא כל רצון להביא לשינויים חיוביים במדינה. תחושות אלה הביאו את הלהקה לכתוב יחד שיר חדש. במרכזו של השיר עומדת דמותו של איש ציבור מושחת שכל עניינו הוא להחזיק בשררה וכוח והוא יעשה כל דבר כולל רמאות והונאה כדי להמשיך לשמור על הכיסא.
פרצופה של המדינה – תיסלם
"הוא יצא בבוקרו של יום קיץ מתיש
נשק לאישה, חצה את הכביש,
מכונית מטופחת נהג מיומן
שועטים לבירה – יום חדש לעסקן הקטן.
מחייג בנסיעה – ענייני מפלגה
ודואג לחלקו בפרוסת העוגה.
השיחה קולחת, הובטחו לו דברים
כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים.
הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב
אז מה אם בדרך שיקר וגנב,
פניו משתקפים בחלון בפינה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה…"
(מילים: יאיר ניצני לחן: דני בסן, יאיר ניצני, יושי שדה, יזהר אשדות וצוף פילוסוף)
רבים יחפשו בשיר זה מסרים שרלוונטיים למצב הפוליטי המטורלל של ההווה, אבל אנחנו כהרגלנו נחפש את המסרים הרלוונטיים לאור מה שמסופר לנו בפרשת השבוע.
קורח, בן דוד של משה ואהרון, יוצא למרד הפוליטי הראשון בתולדות עמנו. הוא גם כתב שיר מחאה מיוחד "רַב לָכֶם! כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?" (במדבר ט"ז ג) מדוע דווקא אתם 'פרצופו של העם'? אינכם יותר מיוחדים מכולם!
הרמב"ן אמר שמרד זה בא על רקע אווירת הנכאים ששררה בעקבות העונש הקשה של חטא המרגלים שזה עתה ניתן. במציאות קשה ומדכדכת, יכול בקלות המנהיג הציני לסחוף את העם בטענות שווא כלפי השלטון.
קורח הציג את מנהיגותם של משה ואהרון כפסולה מכיוון שכל בני ישראל קדושים, אבל האמת שבסתר ליבו לא טובת העם כולו עמדה לנגדו אלא האינטרס האישי שלו וקנאתו באליצפן בן דודו הקטן שמונה לנשיא במקומו (כך מופיע במדרש תנחומא).
אבל משה רבנו אינו פוליטיקאי, אנחנו יודעים כי המנהיגות ניתנה לו ישירות מה' ואחרי הפצרות וסירוב ממושך. ככל הנראה שבבחירות דמוקרטיות כיום, איש לא היה בוחר באדם מגמגם, עניו וחסר כריזמה לתפקיד המנהיג, ובכל זאת משה רבנו היה מנהיגו הגדול ביותר של עם ישראל.
במדבר זה היה קל, השכינה שרתה בקרבנו ובעזרת מבחן המחתות יכולנו לגלות שטענותיו של קורח אינם נכונות ושכוונותיו אינן טהורות ויכולנו לגלות שמשה ואהרן הם שליחיו הקב"ה הנאמנים. כיום אנחנו עורכים את מבחן המטות בעצמנו ובוחרים את ממנהיגינו. אז למי נפריח ציץ ושקדים?
אז בין אם נלך שוב לבחירות בחודשים הקרובים ובין אם רק עוד כמה שנים, נזכור שעלינו להתרחק מהפוליטיקאי המושחת של תיסלם, או מקורח השקרן והצבוע. הלוואי ונשכיל לראות ולבחור במנהיג הישר, שלא טובת עצמו אלא טובת העם בלבד עומדת לנגד עיניו. שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
