לפני קצת יותר משנתיים כתבתי באחד הטורים הראשונים שלי בבמה זו מאמר על טיפול הקבינט במנהרות חוצות הגדר מעזה לפני מבצע צוק איתן ("מלחמת חפירות"). אני מכיר את החומר במקור על בוריו מעבודתי בלשכת ראש הממשלה. חלק ממנו נשאר סודי, אבל לא מעט עובדות הולבנו בידי מבקר המדינה בדו"ח הסופי שפרסם בנושא.
בעזרת הדו"ח התאפשר לי לדון באופן ענייני בנושא, תוך הישענות על ציטוטים מדויקים מישיבות הקבינט. אמנם המבקר השמיט (משום מה) כמה עובדות חשובות ואף פיקנטיות, ועדיין, מה שסיפק יותר מהספיק כדי לבסס מעבר לכל ספק את העובדה שבנט הטעה את הציבור כשטען שלא היה שום עיסוק במנהרות לפני צוק איתן, ורק הוא, אחרי ש"ירד לשטח", גילה את האיום שלכאורה הוסתר מהקבינט, והציג אותו בפעם הראשונה ב־30 ביוני 2014.
כאמור, זוהי עובדה היסטורית שניתנת להוכחה פשוטה. זו המציאות, לא פרשנות. בנט שיקר לציבור בנושא שהוא עצמו טוען שהוא מרכזי לביטחון הלאומי, פגע בממשלה שבה כיהן בתפקיד שר וחבר קבינט, חולל היסטריה ציבורית ומשבר אמון בהנהגה, ושימש מנוע מרכזי בקמפיין נגד הימין תוך ניצול הבמה התקשורתית המרכזית שקיבל בנדיבות והתלהבות.
בתעמולתו השקרית תקף בנט בעיקר את הימין, הדגיש רק את המחלוקות, והצליח להעכיר, לטובתו הפוליטית, את היחסים בין הזרמים והסיעות השונות בגוש הימין
צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
אם אפשר היה לחשוב שבנט פעל בתמימות, אולי סתם שכח או לא שם לב, ניחא. זה היה יכול להסביר את דברי המבקר כי "גם כאשר עלו בדיוני הקבינט עד 30 ביוני 2014 אזכורים על איום המנהרות, לא דרשו שרי הקבינט לפתח דיון בקשר לכך, ולא ביקשו שצה"ל יציג להם את היערכותו". וכך, הרושם שהיה מתקבל ממנו הוא שאולי מדובר בשר מעט רשלן וקצת היסטרי, אבל לא נורא.
אלא שהטענה הזאת לא עומדת, משום שגם לאחר דו"ח המבקר הסופי המשיך בנט להוליך את הציבור שולל. כך, למשל, בתגובתו למאמרי כתב: "צה"ל וראש הממשלה לא הכינו תוכניות אל מול איום המנהרות, והקבינט לא עודכן. על עובדות אלו אין עוררין, והן מאוששות היטב בדו"ח מבקר המדינה. 'טור דעה' של רן ברץ, שהוא דף מסרים מוכתב של ראש הממשלה, לא ישנה את האמת. אנו תקווה שהקוראים יבינו שזו תעמולת בחירות שקרית".
כאמור, כל מי שקרא את המאמר שלי, שנסמך על ציטוטי פרוטוקולים, או את דו"ח מבקר המדינה שממנו נלקחו, ידע שהקבינט עודכן ושבנט ממשיך להטעות, תוך שהוא קורא לכזביו "עובדות" שהן "מאוששות היטב" ושעליהן "אין עוררין". בנוסף, אני מעיד על עצמי, לא היה שום "דף מסרים מוכתב של ראש הממשלה", והקשר של המאמר ההוא לתעמולת הבחירות של הליכוד זהה לקשר של בנט ל"אמת". בנקל הייתי יכול לתבוע על כך דיבה, אבל אני מוחל על זמני מול ההכפשות העלובות הללו.
זו השיטה של בנט. כך פועלת התעמולה שלו. במהלך השנים כתבתי כמה מאמרים שבהם התייחסתי למעשיו והתבטאויותיו. תמיד נזהרתי (יחסית) בכבודו והקפדתי להיות עובדתי מאוד, גם כשראיתי שהוא מתבטא ומתנהל באופן שערורייתי ובעייתי מאוד. התגובות מצידו ומצד תומכיו היו תמיד ברוח זו; לא משנה מה ואיך כתבתי ועל אילו עובדות וציטוטים נסמכתי, התשובה הייתה "ביביסט", "תועמלן", "דף מסרים", ולא פעם גם ההכפשה בנוסח "שנאתך למגזר ידועה".
טקטיקת התעמולה הזאת הייתה מאוד יעילה. בנט יצר זיהוי שלו עם המגזר הדתי־לאומי, והציג כל ביקורת עליו כתעמולה נגד המגזר מצד מי שמחפשים לפגוע בו. כך הפכו מבקרי בנט לאויבים, ולאויבים לא מאמינים. הם הרי אינטרסנטים, הם נגד הדתיים־לאומיים, נגד נציגיהם, הם "ביביסטים" (מונח שנלקח מתעמולת השמאל), תועמלנים בשירות הרוע.
בנט השתמש בטקטיקת הריב והמדון הזאת מאז כניסתו לפוליטיקה, והיא חלחלה לחלק לא מבוטל של המגזר הדתי־לאומי. בתעמולתו השקרית הוא תקף בעיקר את הימין, הדגיש רק את המחלוקות, והצליח להעכיר מאוד, לטובתו הפוליטית, את היחסים בין הזרמים והסיעות השונות בגוש הימין. העוינות שיצר בפעולתו כסוכן שנאה ופילוג בימין שירתה אותו היטב, אך הגישה הזאת רעה ומזיקה למחנה הלאומי ולמדינה.
כעת עלתה מלאכת השיסוי והתעמולה הזאת מצד בנט לליגה הלאומית. קודם הוא כינה את מבקריו "ביביסטים", עכשיו ביקורתו הפכה ל"הסתה מסוכנת" – אימוץ מלא של רטוריקת השמאל להשתקת הימין. קודם הוא עשה "ברית אחים" נגד החרדים בממשלת ימין, היום הוא עושה ברית נגד כל הגוש בממשלת שמאל. השיטות אותן שיטות, אלא שהמוכנות שלו ליישמן נגד כלל המחנה הלאומי העלתה מאוד את מחירו בשמאל, ומקנה לו את ראשות הממשלה.
הטיית אישוש
איך לא כולם זיהו את הבעיה? הרי היו שלל תמרורי אזהרה בוהקים, שהבהירו שמדובר בפוליטיקאי חסר אמינות, ללא עכבות ומעצורים, שמחפש שוב ושוב הכרה דווקא בשמאל – ובכך לא רק מסכן את הגוש, אלא גם מצוי בסכנת התהפכות אידאולוגית.
הכול היה שם, זמין וברור, אבל בנט נהנה מהטיית אישוש מובהקת, קרי, מהנטייה האנושית לראות בהדגשה מה שמתאים לאמונותינו, ולהתעלם ממה שלא. בנט היה "הקונספציה" של חלק לא מבוטל מהימין הדתי. אמנם רבים במגזר התפכחו במהלך הזמן ממעטפת התעמולה (בעיקר בציבור החרד"לי יותר), אבל רבים אחרים, אחזו, ועדיין אוחזים, בקונספציה.
בנט מנצל היטב את הטיית האישוש של תומכיו. השיטה שלו לאורך השנים היא לפזר שלל הצהרות לכל עבר. הוא שיחק על כל המגרשים וירה המון תחמושת תעמולתית, בשצף קצף פומפוזי, לכל הכיוונים, כולל פזילות ברורות לכיוון השמאל. רבות מהצהרותיו היו מופרכות, לא מציאותיות ואף סותרות, אבל הוא העריך שתומכיו ממילא ישמעו, יראו ויפרשו מה שנוח להם, וישקעו בהטיית האישוש הנוחה של הקונספציה.
ואכן, רבים העדיפו שלא לראות. קונספציית בנט הטעתה מאות אלפי בוחרים, משום שהיא השתלבה היטב במערך אמונותיהם על המגזר ותפקידו הלאומי, שבו בנט הצליח למצב את עצמו כשחקן המרכזי במימוש הייעוד ההיסטורי.
עד כדי כך הצליח, שעד היום יש בימין מי שמסרבים להתפכח מהקונספציה ולהבין את המשמעות של תמיכה בממשלת שמאל שכולה נידוי והדרה של רוב המחנה הלאומי. הם עדיין מצדיקים את בנט במהלך החורבן הלאומי שהוא מקדם, תוך הדהוד תעמולת השמאל הכוזבת על "אחדות וריפוי", בלי לשים לב שבנט, כדרכו ומנהגו, שוב עשה אקזיט – והפעם מהם.
