ספירה של אהבה: על הקשר בין עם ישראל לבוראו

בשנת 1974 החליט השחקן יוסי בנאי לעזוב את התיאטרון ולחפש חומרים בשביל אלבום מוזיקה חדש. הוא פנה למספר גדול של אמנים וביקש מילים, לחנים או גם וגם. בין השאר פנה לנעמי שמר וקיווה שיצליח "להוציא ממנה משהו". אבל נעמי, שעדיין הייתה מדוכדכת בעקבות מלחמת יום כיפור והתקשתה מאוד בכתיבה בתקופה זו, אמרה לו "אני מצטערת, אני באר ריקה". אבל יוסי לא ויתר ואמר לה "תשמעי, בואי נכתוב על מה שיש פה בארץ. מדינה אחת, שתי ימות". ונעמי ענתה: "הנה כבר יש לך התחלה של שיר! ואם תכתוב משהו טוב אני מבטיחה שאני אלחין".

יוסי עדיין לא התנסה בכתיבה אבל אחרי הפגישה התאמץ במשך ימים רבים לכתוב את השיר, כי מי לא יכתוב אחרי הבטחה כזו מנעמי שמר.

"מדינה אחת, פעמיים ים, ואגם אחד וקדחת גם,
שמש אחת עגולה, עם אחד חכם מלא סגולה,
כאב ראש אחד ושלוש גלולות ושישה ימים ושבעה לילות.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו שבשמיים ובארץ"

(מילים: יוסי בנאי, לחן: נעמי שמר)

השיר, המהווה "ספירת מלאי" פשוטו כמשמעו, סופר את כל הדברים שיש לנו בארץ: את המלחמות, את אסירי ציון וגם את השרים חסרי התיק. נעמי קיימה את הבטחתה והלחינה אותו. כששומעים את השיר אפשר לדמיין שהלחן והמקצב שלו כאילו סופרים את ההברות בשיר – טק טק טק. וכך הפך יוסי בנאי לפזמונאי ובהמשך כתב עוד שירים רבים כמו "אני וסימון ומואיז הקטן", "מרוב אהבה שותק"  ועוד.

בפרשה שלנו מתקיים מפקד גדול של כל בני ישראל: "שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א' ב'), אבל אין זו הפעם היחידה בה סופרים את העם בתורה, למעשה זו הפעם הרביעית. מדוע ה' מצווה לספור את העם כל כך הרבה פעמים בפרק זמן קצר? המדרש עונה תשובה מדהימה: "להודיע כמה היו חביבין לפניו" (במדבר רבה ב יט). כלומר, מרוב אהבתו הגדולה של ה' לעמו הוא סופר אותם שוב ושוב. ביציאה ממצרים, אחרי מעמד הר סיני, אחרי הקמת המשכן ושוב ושוב.

דבר דומה אפשר לראות אצלנו בני האדם, שסופרים כל הזמן את הדברים שאנחנו אוהבים. ודאי מי שיש לו אוסף חשוב יבין את ההנאה שנגרמת כשחוזרים וסופרים את פריטיו ושמחים על הכמות שיש. כך גם מי שיש לו אוצר יקר ודאי שסופר את הסכום שבידו שוב ושוב. הרבה פעמים גם מי שיש לו צאצאים רבים ואהובים יודע בדיוק כמה יש לו ושמח מאוד ככל שהמספר גדל.

אני חושב שזה מה שעבר ליוסי בנאי ולנעמי שמר בראש כשבחרו לספור את המדינה. אהבה גדולה. יש הרבה מה לאהוב בארץ – את הים, את החופשות ואת החיילים, אבל גם כאב ראש וקדחת שהם פחות קלים לחיבוב. אך אף הם נספרים בספירת המלאי של יוסי ונעמי. כי בעצם כל הדברים האלה יחד מייצגים את המדינה שאנחנו כל כך אוהבים וכל כך נהנים לספור.

שבת שלום.