"ת'נק יו יורופ, כפרה עליכם", הכריזה בהתרגשות נטע ברזילי באירוויזיון, והרגשנו שוב מעטים מול רבים, כי רק אנחנו מבינים את משמעות המושג. אבל תוך זמן קצר כבר התחילו ברחבי העולם להשתמש ב"כפרה" שלנו בריש מתגלגלת ואפילו ראש הממשלה איחל לנטע "כפרה עלייך", בקולו הבריטוני.
ממתי הפכה הכפרה, אותה מילה יהודית במלרע, למילה כל כך ישראלית במלעיל?
הכפרה היהודית הופיעה אצלנו כבר במקורות בדמותו של השעיר לעזאזל המכפר, וכמובן ביום הכיפורים. זוהי כפרה כבדה, רצינית ומהורהרת.
אבל אחותה הישראלית באה כנראה ממרוקו והתנחלה אצלנו בדילוג קליל ככינוי של אהבה: כפרה שלי, כפרונים וסתם כפרה. אבל בעוד הגרסה היהודית מזכירה לנו בצער את חטאינו, הכפרה הישראלית היא חברית, שמחה ומפרגנת, ויותר מכך, גם כשהרכב נדפק והכסף הולך לאיבוד, אנחנו ממהרים לבטל את כאב הלב ב"כפרת עוונות".
בכל זאת צריך להודות שמריומה, ה"כפרה בטעם ג'חנון", ששרה חנה לסלאו, היא מחאה מזרחית ולא כל כך נחמדה, וגם ה"תלך כפרה עליי" לא נאמר בחיבה על ידי שרית חדד, אלא כמו שנכתב במסכת סנהדרין "ואם אינו יודע להתוודות אומרים לו: אמור תהא מיתתי כפרה על כל עוונותיי", ומשמעה ניקיון המעשים הרעים.
כך או כך, מי שעומד על ראש כפרתנו הן התרנגולות, שגם בכיפור וגם ביום העצמאות הן מסתחררות עבורנו על הראש או על האש. כצמחונית־לייט חבל לי שלא שמענו בקולם של הגאונים לפני אלף שנה, שהציעו להשתמש בעציץ של זרעים, במקום כל אותם בעלי החיים, כפרה עליהם.
הכותבת היא תסריטאית, במאית ומרצה לקולנוע
