קחו לכם רגע לחשוב על המילה שנייה, לא ראשונה – שנייה. נקודת פתיחה משנית. עוד לא הספקנו לומר אותה וכבר הגענו לשלישית, ולרביעית ולחמישית וכולי.
וכמו שאומרים אצלנו, שנייה, בחייאת חכה רגע, שנייה אני איתך. שנייה קופץ לסופר ומגיע. אבל פעם, כשהייתי קטנה, סבתא הייתה קוראת לשניות רגעים. כן, ככה סבתא שלי הייתה אומרת – עוד כמה רגעים בִּנתי, והאוכל מוכן. ולפעמים הרגשתי שהרגעים הללו שלה ארכו הרבה יותר מסך השניות שלנו. במציאות שלנו, שהכול כל כך מהיר בה, שהזמן רץ יותר מקצב השניות, שוכחים לפעמים לעצור פה ושם ולקחת רגע או שנייה או איך שלא תקראו לזה, ולנשום. פשוט ככה, לשנייה.
הכותבת היא מעצבת במוצש
