מדינת ישראל היא הראשונה במערב שיוצאת מהמגפה העולמית. השינוי הדרמטי הזה בא לידי ביטוי גם בתחומים כלכליים שונים, והמעניין ביותר לטעמי הוא שוק ההון. בחודש מרץ בשנה שעברה התרסקו הבורסות בעולם לשפל שלא נראה שנים. הבורסה הישראלית בלטה לרעה, כשרשמה רגרסיה של כמעט שבע שנים והגיעה לרמה שנצפתה כאן בשלהי 2013. הנפילות בשוקי ההון באו לידי ביטוי בקרנות הנאמנות, ומשכו גם את החסכונות שלנו כלפי מטה. קרנות הפנסיה, קופות הגמל וההשתלמות ושאר החסכונות הפנסיוניים מושקעים עמוק בשוק ההון, וההשפעה הייתה ניכרת.
מבט אל השווקים הפיננסיים מראה שבתוך חודש אחד, מ־23 בפברואר ועד השפל שנרשם ב־23 במרץ, ירד מדד תל־אביב 35 ביותר מ־30 אחוזים. מדד S&P 500 , העוקב אחר 500 החברות הציבוריות הבולטות שנסחרות בבורסות בארה"ב, חווה ירידה דומה.
חוסר הוודאות שהשתרר, והחשש שהנורא מכול עוד לפנינו, הביאו את החוסכים והמשקיעים המבוהלים לבצע גל של פדיונות והעברות כספים. חלק מהכספים הועברו ל"חוף מבטחים" בפיקדונות בבנקים – פק"מים למיניהם ומזומן בעו"ש. גל המשיכות מקרנות הנאמנות וההשתלמות ומקופות הגמל, הגדיל את הפיקדונות בבנקים בדרמטיות. בעוד המשקיעים ברחו מהבורסה ומכרו בהפסד, הבנקים הרוויחו כפליים מהמהלך. בהלת המשקיעים לא רק הגדילה את הפיקדונות אצלם, אלא גם הניבה להם קופון שמן על עמלות מכירה של ניירות ערך. על פי הדו"חות שפרסמו הבנקים לשנת 2020, ההכנסות מעמלות ניירות ערך זינקו ב־30% ברבעון הראשון של השנה ובכ־17% בחישוב שנתי, לסכום המתקרב לשלושה מיליארד שקל.
למרות הסיכונים ונקודות השפל, המגמות בשוק ההון מלמדות שלאורך זמן הסבלנות משתלמת. הבעיה היא שרבים לא מוכנים לקבל את "כללי המשחק" הללו
ומה קרה בינתיים? בשנה שחלפה מאז השפל של מרץ, המציאות השתנתה לחלוטין. למעשה השוק הפך כיוון הרבה לפני כן, כבר באמצע שנת 2020. מסוף מרץ 2020 ועד היום, מדד תל־אביב 35 עלה כבר ב־28%, ה־s&p 500 זינק ב־52%. למעשה המדד האמריקני כבר נסק ביותר מ־20% בהשוואה לרמה שנרשמה לפני המשבר העולמי.
מחקר שפרסם בנק ישראל לאחרונה ובחן את התנהלות החוסכים במשבר ואת השפעת הפעולות שביצעו על החסכונות, מראה כי חוסך בקופת גמל או בקרן השתלמות שהעביר את כספו בחודש מרץ 2020 ממסלול מנייתי (בעל "סיכון גבוה") לשקלי (סולידי) מתוך החשש והפאניקה שנוצרו, הפסיד בתוך חצי שנה תשואה של כ־19.5% בממוצע.
"החוסכים עלולים לשלם על כך מחיר כבד, שכן מעברים למסלולים סולידיים בעת משבר כרוכים לרוב בהפסדים פיננסיים", כתבו בבנק ישראל. על פי הערכות בשוק, ההפסדים שנגרמו במהלך שנת 2020 לכל אלו שעברו למסלול סולידי או משכו את הכסף, הצטברו לעשרות מיליארדי שקלים. בצדק מבהירים אפוא בבנק ישראל כי "משיכה בתקופה של זעזוע בשווקים ככל הנראה כרוכה בהפסדים ואינה מומלצת".
דברים ברוח זו כתבתי כאן לפני שנה בעיצומה של הטלטלה, כשדווח על גל המשיכות והעברות הכספים למסלולים הסולידיים. לא ניחנתי בכישרון לחזות את העתיד, פשוט הסתמכתי על הנעשה בעבר. גם במשבר הכלכלי של שנת 2008 וגם בקודמיו, התופעות הללו חזרו על עצמן. ב־2008, למרות הנפילה הגדולה במדדי המניות, שהגיעה ליותר מ־40% בשפל, המדדים חזרו ותוקנו. מי שהוציא את כספו מקופת הגמל למסלול סולידי בשיא הנפילות – והיו רבים כאלה – נאלץ להמתין זמן רב, לעיתים שנתיים ויותר, עד שהחזיר את כספו (הקרן בלבד, ללא רווחים). לעומת זאת, מי שלא נגע בכסף, הרוויח.
שוק ההון תנודתי מאוד. לעיתים קשה מאוד להסביר את התנהגות השווקים, ולתחושות, תקוות וגורמים פסיכולוגיים יש משקל מרכזי. ובכל זאת, ולמרות הסיכונים ונקודות השפל, התבוננות על המגמות במהלך עשרות שנים מלמדת שלאורך זמן הסבלנות משתלמת. הבעיה היא שרבים לא מודעים ל"כללי המשחק" הללו, או אולי לא מוכנים לקבל אותם.
ההשוואה משתלמת
בתחילת השנה נכנסה לתוקף הוראת בנק ישראל המקילה על נוטלי המשכנתאות, ומסירה את ההגבלה שהייתה קיימת במסלול הפריים. עד אז ניתן היה לקחת רק שליש מסך ההלוואה במסלול זה, ומינואר הוגדל הנתח לשני שליש. המהלך אמור היה להוזיל את המשכנתא, שכן מסלול הפריים הוא הזול ביותר. בפועל, הבנקים העלו את הריבית. הצעד הזה עורר תרעומת כלפי הבנקים וכלפי בנק ישראל, והלה הבטיח להפעיל את השפעתו.
האם ההלוואה לדיור תהיה זולה יותר? מוקדם לקבוע, אולם גם בלי קשר למהלך הזה, שבינתיים לא ממש צלח, מסתבר שהלווים לא מתאמצים מספיק כדי להוזיל לעצמם את המשכנתא. ממחקר שפרסמה לאחרונה רשות התחרות עולה כי רק כ־44% מהלווים קיבלו הצעת מחיר מאושרת מבנק נוסף, מלבד הבנק שממנו לקחו את הלוואת המשכנתא בסופו של דבר. כלומר, יותר מחצי מהלווים כלל אינם עורכים השוואת מחירים כאשר הם מקבלים את אחת ההחלטות הפיננסיות המשמעותיות בחיי משק בית. זאת בשעה שהפער בריבית בין הצעות משכנתא שונות עשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים לאורך חיי המשכנתא.
עוד עולה כי קיימים פערים גדולים בגובה הריבית בין לווים בעלי מאפיינים דומים, כלומר אנשים בעלי פרופיל זהה, שמקבלים שני מחירים שונים על אותו סכום ועל תמהיל הלוואה דומה.
למציאות הזו יש שתי סיבות; האחת קשורה בלווים, והשנייה במערכת כפי שהיא מתנהלת כיום. מתברר כי גם במקרים שבהם נערכה השוואת מחירים, הלווה היה יכול להגיע לחיסכון גדול פי שניים ושלושה מהחיסכון בפועל, אילו יכולת ההשוואה שלו בין המסלולים השונים הייתה מלאה. ולמה זה לא קורה? שקיפות מחירים נמוכה, מורכבות גבוהה של מוצר המשכנתא, פערי מידע בין הלקוח לבנק, וחוסר יכולת לבצע השוואה אפקטיבית ומקיפה. המציאות הזו נוחה לבנקים, שכן כך הציבור משלם יותר והם מרוויחים.
אז מה עושים? בנוגע לסיבות שאינן קשורות בלווים, נדרש מהפיקוח על הבנקים למלא את חובתו כלפי הציבור ולחייב את הבנקים לתת הצעה מקוונת (בחלק מהבנקים זה כבר אפשרי כיום) ובכך להקל על תהליך ההשוואה. בנוסף, עליהם לאפשר יצירת ממשק השוואה אונליין פשוט וברור.
אך גם במצב הנוכחי – יש סיבות התלויות בלווים. כדאי לעשות מאמץ, לשמוע כמה הצעות, להתמקח ולבצע השוואה בין הבנקים. זה שווה הרבה מאוד כסף.
