שתי המפלגות שחברו לבצלאל סמוטריץ' ומפלגת "הציונות הדתית" בבחירות האחרונות, מפלגת "עוצמה יהודית" ומפלגת "נעם", עוררו חשש גדול בציבור הכללי, ולמען האמת אפילו בציבור הדתי-לאומי פנימה. אבל יש בכל זאת הבדל גדול ביניהן: איתמר בן גביר מעוצמה יהודית, שעורר תחילה את החשש המשמעותי יותר, עשה, ועושה, מאמץ גדול להפיג את החששות ממנו. הוא מצהיר בכל הזדמנות שכבר איננו רואה את עצמו כתלמידו של הרב מאיר כהנא, וגם עמדותיו (למען הסר ספק: בכל מקרה אינני שותף להן) עוסקות יותר במדיניות תקיפה שיש לנקוט נגד העבריינים מקרב ערביי ישראל, ולא עוד בהכללה גזענית נגד כולם. לעומתו, מפלגת נעם דווקא משתדלת מאוד להגביר את הפחדים שהיא מעוררת.
כך למשל נציגה של נעם לכנסת המושבעת היום (ג'), אבי מעוז, התראיין לאחרונה לעטרה גרמן כאן במקור ראשון והרחיב לגבי מקצת מעמדותיו. לפי מעוז, "התרומה הגדולה ביותר [של נשים] למדינה היא שהן יינשאו, בעזרת השם, ויגדלו משפחה לתפארת". שלא יהיה ספק, בנעם מתכוונים ברצינות להדרת נשים מפעילות ציבורית. בבחירות הקודמות נכשל שיתוף הפעולה בינה לבין עוצמה יהודית, משום שאנשי עוצמה "הליברלים", רחמנא ליצלן, התעקשו על שילוב אשה ברשימה (ד"ר אדווה ביטון).
אם לא די בהצהרות האלה, מיד אחרי הבחירות, ועוד בטרם הובהר מי ירכיב את הממשלה, כבר פרסמו אנשי נעם את דרישותיהם למו"מ הקואליציוני. הבולטת שבהן: ביטולה של החלטת הממשלה 2331, שאימצה את החלטת מועצת הבטחון של האו"ם מס' 1325, לשילוב נשים במערכת הפוליטית הבינלאומית. זאת, מתוך הנחה שהטבע הנשי הוא רגשי ודיאלוגי יותר מזה של הגברים, ועל כן ייתכן שיש בכוחו לחלץ תוצאות טובות יותר. אגב, אנשי נעם העלו את דרישתם רק באמצעות ציון המספרים של ההחלטות הרלוונטיות, בלי לפרט במה מדובר. כנראה שאפילו הם הבינו שהדרישה הזו לא מוסיפה להם כבוד. שהרי מדובר במאבק לא נגד תרבות מתירנית, אלא נגד עצם מקומן המכובד של נשים בשדה הציבורי. בשעה שבציבור החרדי מתחולל כבר שנים ארוכות תהליך מבורך של יציאת נשים לשוק העבודה, אפילו יותר מגברים, כך שהן יכולות לבנות לעצמן קריירה מקצועית ולשפר את מעמדן הכללי בחברה, דווקא הציבור החרד"לי, המיוצג על ידי נעם, מבקש לחזור לגישה פונדמנטליסטית יותר ולפיה מקומן של נשים הוא רק במטבח; לכל היותר כמורות, לבנות בלבד.
חשוב לומר שהעמדות האלה של אנשי נעם אינן נובעות מדרישות ההלכה. לו היה מדובר בדרישות הלכתיות, חזקה על המפלגות החרדיות שגם הן היו דורשות זאת. כל תפיסת עולמה של נעם נובעת מתוספת של שני ערכים חוץ־הלכתיים לקודקס הערכים ההלכתי. האחד הוא המהותנות: תפיסה שרואה בנשים וגברים לא את בני האדם הממשיים, שכל אחד מהם מיוחד לעצמו, אלא ביטוי אנושי מוחשי למהויות שונות – גברים הם "אנשי החוץ", ציידי העולם הקדום שעד ימינו אנו צריכים להיות ספקי הפרנסה ומייצגי המשפחה בשיח הציבורי (ברוח הצעתו של הרב קוק למוסדות היישוב שלפני הקמת המדינה, לקיים בחירות שבהן כל גבר נשוי יהיה זכאי לשני קולות כדי לייצג גם את אשתו). לעומת זאת, נשים במהותן הן "שרות הפנים" – המופקדות על הבית, טיפוחו ותחזוקתו, וכמובן גם גידול וחינוך הילדים.
אי אפשר כמובן להתכחש לכך שזו הייתה ההסללה האנושית של נשים וגברים לאורך רוב שנותיה של ההיסטוריה האנושית. אבל זו היתה הבניה חברתית ארוכת שנים, שאכן עיצבה הבדלים משמעותיים בין נשים וגברים, ובמידה רבה גם שיכפלה את עצמה מדור לדור. אבל היא איננה בגדר הכרח מוחלט. גברים ונשים רשאים לפתח אישיות שונה מזו ש"הטבע'" המהותני כביכול גזר עליהם. ברוח הייחוד של כל גבר וכל אישה ראוי שיבחרו את תחום העיסוק המועדף בעיניהם, ואנחנו צריכים לשאוף לאפשר להם אותו.
הערך השני המעצב את השקפת עולמם של אנשי נעם הוא הטהרנות. הם לא מסתפקים בדרישות ההלכה, אלא דורשים מכל יהודי ויהודיה להיות גם קדושים וטהורים הרבה מעבר לדרישות הללו. טהרה וקדושה הם כמובן לא ערכים שליליים, אבל הם צריכים לבוא לידי ביטוי בכל מסלול חיים שכל גבר ואשה יבחרו לעצמם, ולא באמצעים שמישהו יכתיב להם. יתר על כן: כשהמשמעות בפועל של הטהרה והקדושה היא דיכוי, הם הופכים בהחלט לערכים שליליים. כי חופש ומתן הזדמנות לאדם לבטא את ייחודו החד־פעמי הוא ערך בסיסי יותר מהתקדשות וטהרה מזויפים.
לשמחתי, רוב בניה ובנותיה של הציונות הדתית, כולל כאלה המזהים עצמם כחרד"לים, דוחים את ערכיה של מפלגת נעם, במיוחד כפי שתוארו כאן. אבל הסלידה הזו צריכה לבוא גם לידי ביטוי פוליטי. מלכתחילה, לא נכון היה לשתף פעולה עם אנשי נעם גם לצורך התגברות על אחוז החסימה. אבל עכשיו, משנעשה הדבר, לכל הפחות ראוי שאנשי הציונות הדתית יהיו נאמנים להגדרתם מלפני הבחירות שמדובר בבלוק טכני בלבד ולא במפלגה משותפת, וייפרדו בהקדם הן ממפלגת נעם, והן מעוצמה יהודית למרות ההתמתנות המסוימת של בן גביר. ברגע ששתי המפלגות האלה ממשיכות להיות חלק בלתי נפרד מהמפלגה שניכסה לעצמה את שמו של מגזר שלם, הן משליכות בהכרח על מכלול דימוייה של המפלגה, ולמעשה גם של המגזר כולו. אם נגזר עלינו להשלים עם ייצוג פוליטי של נעם ושל עוצמה יהודית בכנסת, לפחות שיהיה ברור שמדובר בשני אנשים בודדים ומבודדים, שאין להפקיד בידיהם שום תפקיד משמעותי, מלבד עצם החברות בכנסת ובוועדותיה.
