אבי קיבל שיחת טלפון משירות בתי הסוהר אתמול (א'), שבה התבשר כי היום, לאחר מאסר של 35 שנה, ישתחרר המחבל הנתעב רושדי אבו-מוך, מחוליית המחבלים שרצחה באכזריות את דודי, החייל משה תמם הי"ד.
דודי נרצח לאחר שנחטף מצומת בית ליד על ידי חוליית מחבלים ערבים ישראליים שתכננו להעביר אותו לסוריה, אך כאשר איבדו קשר עם מפעיליהם – עינו ורצחו אותו בדם קר. הרצח של דודי הפך לחלק מהזהות שלי, ואני מתארת לעצמי שכל מי שחווה שכול מרגיש תחושה דומה לשלי, תחושה עוצמתית וכואבת שקשה לתאר במילים.
בעוד כשבוע יחול יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. בשנה שעברה, בשל מגפת הקורונה, נאלצנו לציין את היום בביתנו, בכאב גדול, במקום בבית העלמין כמדי שנה. השנה נגיע לקברו של משה ז"ל, נעמוד בצפירה ונשיר את התקווה בלב כואב.
במרחק של כחצי שעה נסיעה מבית העלמין הצבאי בנתניה, בדיוק באותו הזמן, יחגוג המחבל הנתעב יחד עם משפחתו את חזרתו הביתה לבאקה אל גרביה. עוד טרום חזרתו נשלחו אלינו תמונות כואבות של בני משפחתו ואנשי הכפר החוגגים את חזרתו. חוגגים את חזרתו הביתה של רוצח חייל צה"ל.
העיניים רואות תמונות שהמוח מסרב לקבל. לא נתפס כי תושבי מדינת ישראל שמחים לאור סבלה של משפחה שכולה שאיבדה את היקר לה מכול.
החל מהיום נוכל לפגוש את הרוצח בקניון או במסעדה ליד הבית. הוא יכול לפגוש במקריות בים את סבי וסבתי שקברו את בנם, המקום היחיד בו הם מביטים אל האופק ומצפים שתהיה טיפת נחמה. אל מול ההבנה המזעזעת הזאת החלטנו כי לא נוכל לאפשר לו להסתובב בינינו בחופשיות.
לפני למעלה משנה פנינו לשר הפנים אריה דרעי בבקשה לשלול את אזרחותו של הרוצח. אנשים טובים רבים סייעו לנו בהליכים המשפטיים והבירוקרטיים, ביניהם עו"ד מוריס הירש בנדיבות ליבו. את המכתב המנומק הבאתי לשר דרעי באופן אישי בכנס בוחרים של מפלגת ש"ס. עשרות שיחות, הודעות, מיילים, בקשות ותחנונים על מנת שהצדק ייעשה. השר דרעי מִסמס את ההחלטה עד ליום השחרור, ובמקום לגלות מנהיגות ויושרה כלפי המשפחה הוא העביר את ההנהגה אל היועץ המשפטי.
אני מקווה ומייחלת שבעוד שבוע, כשיעמוד השר בצפירה ביום הזיכרון, תמונתו של דודי תהיה צרובה בזיכרונו, תמונה של אמא אשר קוברת את בנה לאחר שנחטף ועונה. אני מקווה שהתמונות האלה לא יתנו לו מנוח, בדיוק כמו שסבי, סבתי, אבי, דודי ודודותיי לא מוצאים מנוח כבר כל כך הרבה שנים.
המשפחה שלי שילמה את המחיר היקר מכול, דודי כבר לא יחזור, ומשפחתי היא חלק מסטטיסטיקה כואבת של מדינתנו.
כולי תקווה כי מקבלי ההחלטות ימצאו לנכון לעשות צדק עם המשפחות שאיבדו את היקר להן מכול, למען הארץ והמדינה הזאת.
