סופה של מהדורת "פגוש את העיתונות" (בהגשתה המרעננת של עמליה דואק) אמש הוקדש לחגיגות המימונה. ומה יותר הולם את מסורת יהודי מרוקו מאשר חגיגת "המימונה השיתופית" בבלוך 17 בתל אביב? חבורת צעירים – שהייתי מהמר על לא מעט כי אבות אבותיהם בגליציה ובשאר תפוצות אשכנז פחות הכירו את החג ובמוצאי שביעי של פסח עסקו יותר בהעלאת כלי פסח למחסן מאשר בחגיגות כלשהן – חוגגת לה אירוע שבינו לבין המימונה המסורתית אין דבר וחצי דבר. אוקי, הייתה מופלטה, סליחה.
הכתב אור רביד טיפס עד לגג הבניין כדי לדווח משם לצופים בבית על אותה "מימונה שיתופית", ואני כותב את שתי המילים הללו שוב כי רביד עצמו, בדיווח הקצר משם, חזר על המונח המוזר הזה לא פחות מארבע פעמים. בבחינת – עזבו אתכם מהמימונה הרגילה והנדושה, אני אראה לכם איך באמת חוגגים היום היפים והמעודכנים בבלוך 17 בתל אביב.
למימונה יש שורשים עמוקים במסורת יהדות מרוקו, שחוגגת אותו לפחות מהמאה ה-18 ורק על מקורו ומקור שמו אפשר להרחיב לא מעט. כן, גם בטלוויזיה. על שידורים כאלה, שיש בהם בדל תוכן ועומק, כבר ויתרנו מזמן. אבל האם כבר בשלה העת לניכוס התרבותי שבמסגרתו אפשר לקחת מהעדה המרוקאית את החג ולשדר בפריים טיים דווקא מ"מימונה שיתופית" ברחוב בלוך 17 בתל אביב? כתובת מדויקת שגם עליה משום מה חזר הכתב פעמיים בשידור, אבל לא הוא ולא סיון המארגנת שהתראיינה אצלו טרחו להזמין אנשים לבוא ולהגיע, עוד אחת ממסורות המימונה הוותיקה והטובה.
חגיגות המימונה השיתופית בבלוך 17 הפכו באופן תמוה לאייטם במהדורת החדשות הנצפית במדינה. זה כנראה קרה כי מישהו בצוות העריכה או האולפן מכיר מישהו שמכיר מישהו בבלוך 17 והחליט לעשות ג'סטה. ככה זה בדרך כלל עובד. בין אם ההשערה הזו נכונה או לא, זה היה יכול להיות בסדר גמור אם לצד הדיווח הנ"ל גם הייתה התייחסות קצת יותר מעמיקה לחג של יהודי מרוקו. אבל זה לא קורה, כבר הרבה שנים, והתרגלנו. אז לשנה הבאה בבלוך 17 הבנויה (אולי יש שם תמ"א, שווה לבדוק).
