הכנסת המעופפת: קבלת פנים טוויטר סטייל

מצד אחד אנחנו כבר בסגר שלישי, לפני בחירות רביעיות ויש באוויר תחושה של מיצוי. בואו, חיסונים והכל והבדיחה הכי טובה היא "התחסנתי ולא גדל לי זנב". מה אכפת לי שאנחנו ראשונים בעולם אם אין לנו כוח אפילו לחשוב על בדיחות טובות יותר מבדיחת הסבא הזו?

כמה הכל נמאס? השבוע נניח, פורסם כי יו"ר הבית היהודי, חגית משה הפרה בידוד.

למעט כמה קולות מחאה רפים הנושא עבר מתחת לרדאר. אחרי שבזבזנו את כל העצבים והקריאות לדוגמה אישית על נתניהו, ריבלין, אדלשטיין, מירי רגב וליברמן מה יעזור עוד ציוץ על חגית משה?

ומה לגבי מי שהתמודד מולה על ראשות הרשימה, ניר אורבך, שהפסיד ובלי למצמץ מצא את עצמו במקום ריאלי ברשימה המתחרה אצל נפתלי בנט? בימים אחרים זה אולי היה זוכה ליותר זעם ציבורי, אבל כשכל שעה מודיע ח"כ ממפלגה X שהחליט לעזוב כי ראה את האור (או יותר נכון סיכוי להיכנס לכנסת) במפלגה Y, אז כבר פחות מתרגשים.

ואם כל ההקדמה הזו גרמה לכם לחשוב שטוויטר וכותב המדור יוצאים לחל"ת, טעות בידכם. כי מצד שני, הפיד היה משופע בוויכוחים, ציניות, עקיצות, צביעות, הומור, כעס ובעיקר המון צביעות כמו בכל שבוע, ובעיקר השבוע.

כמו בכל מערכת בחירות, הימים האחרונים של סגירת הרשימות, גיוס חברים חדשים ופרישה של אלו שהבינו שאין להם מפלגה להשתריין בה, היו משופעים בנושאים לריב עליהם.

המקרים שנציג נכנסים בקלות תחת הכותרת שאולי מייצגת את טוויטר יותר מהכל: "זה לא אותו דבר". מיד אחרי הפריימריז במפלגת העבודה התרכזה תשומת הלב בנציגה שתפסה את המקום השביעי ברשימה, אבתיסאם מראענה.

מאוחר יותר גם פורסם כי כתבה בפוסט על מעשיה בצפירה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל: "לא עמדתי בצפירה, הייתי בנהיגה בזמן שכל המדינה כמעט עמדה דום. אני החלטתי להמשיך לנסוע, ואלה היו 2 דקות מופלאות בזמן הצפירה".

וגם הפוסט הזה:

במקרה הזה הטקטיקה של מגיבי השמאל התחלקה לשניים. חלק טענו שהאמירות הן בכלל לא שנויות במחלוקת. זה מה שערבים חושבים, זה שמאל ואין בכלל מה להתרגש:

לא הבאתי כאן את כל הדיונים המלומדים שניסו להסביר למה עזה היא גטו. רק אבקש מכם, לחשוב לבד מי במשל הזה הם הנאצים.

השיטה השנייה והמתקדמת יותר הייתה לטעון, כמו נעה לנדאו מהארץ, שזה לא לגיטימי לחטט־אחורה ברשתות החברתיות של מועמדים כדי לעשות להם דה-לגיטימציה:

מה היופי? שאם תיקחו את כל אחד מהטיעונים לעיל ותשבצו את השם איתמר בן גביר במקום אבתיסאם מראענה, תחליפו את המילה שמאל בימין וערבייה ביהודי, "תתפלאו" לראות שהכללים האלו לא חלים על כולם.

הרי איך הוגשו כל העתירות לבג"ץ שביקשו לפסול את בן גביר, גופשטיין, מרזל ובן ארי מעוצמה יהודית אם לא בעיקר מהרשתות החברתיות בהן הביעו את דעתם היהודים והימנים מבלי להתנצל? פתאום לחטט בפייסבוק זה כבר לא לגיטימי? כמו במקרים האלו:

ואם חשבתם שאלו דוגמאות ישנות, הנה פרסום יום אחרי:

מה שבאמת היה חביב לראות, הוא השימוש בטיעון "זה פוסט מלפני 15 שנה". כאילו שזה מפריע לכל השמאל להזכיר לסמוטריץ' את מצעד הבהמות או לבן גביר את הסמל של רבין כשהיה בן 16.

וכמובן, רגע אחרי שהסבירו שמראענה היא המשך ישיר ליצחק רבין ובן גוריון (למרות שהם מחולליה של "הנכבה זה אונס"), ביכה הפיד בדמעות תנין את הצטרפותו של בן גביר לרשימת הציונות הדתית של בורג והמר:

ועוד לא התחלנו לדבר על לפיד שבהתחלה דיבר על ה"זועביז", ואז חזר בו, ואחר כך אמר שלא ייצרו קואליציה שתישען על קולות הרשימה המשותפת ותומכי טרור והתכוון להפר את ההבטחה, ולפני הבחירות הנוכחיות מצהיר בפה מלא שאין לו בעיה לעשות את זה כדי להחליף את נתניהו. הצביעות שלו בהתקפת ציוצים על נתניהו היא באמת מאסטרפיס של חיים בלי מראה:

ובסקירה מהירה, רצף של "זה לא אותו דבר":

הלוויות של יהודים זה לא אותו דבר כמו הלוויות של ערבים (הקריינות במקור כמובן הייתה מכוונת להלוויה ההמונית של הרב סולובייצ'יק).

–

קחו N12, סידרתי לכם: pic.twitter.com/Ukc1UXyaCW

— איציקציק (@talktomee2) February 3, 2021

עיתונאי תאגיד השידור הציבורי מימין, אראל סגל, שהושעה בגלל ששר "שבחי ירושלים" עם ראש הממשלה, זה לא אותו דבר כמו עיתונאית ממפלגת העבודה שקוראת בטוויטר ללכת ולהצביע בפריימריז של מפלגת העבודה:

פרשן פוליטי בכיר, דתי, ימני ומתנחל מחדשות 12 זה לא אותו דבר כמו פרשן פוליטי בכיר, חילוני ושמאלני מערוץ 13:

כשליכודניקים מצטטים דף מסרים של המפלגה זה בגלל שהם בבונים חסרי דעה עצמאית. זה לא אותו דבר כמו מועמדים שמצטטים את אותו ציוץ בדיוק של דף המסרים של "תקווה חדשה":

וח"כית שפורשת מהעבודה-מרצ לכיוון הליכוד, זה לא אותו דבר כמו כאלו שפורשים מימין לגוש רק-לא-ביבי. ואל תתבלבלו מהכיתוב שמלווה את הסרטון. אורלי לוי לא משמיצה עריקים פוליטיים, היא משמיצה את הצביעות והלינץ' שממש במקרה רק היא חוטפת:

אורלי לוי פירסמה סרטון המשמיץ עריקים פוליטיים
אני חוזר: אורלי לוי פירסמה סרטון המשמיץ עריקים פוליטיים pic.twitter.com/lkvyPj6Rjq

— Niv Dimor ?️‍? (@dimor_niv) February 3, 2021

ערוץ הילדים זה אנחנו

השבוע כאמור היה שבוע שבו פרצופים ותיקים החליטו לפרוש ולעשות לביתם, ופרצופים חדשים הצטרפו. ככה זה נראה כשיעלון וניסנקורן הודיעו על פרישה:

היו כאלו ששמחו מסיבות מאוד ספציפיות:

היה את גונן בן יצחק, חבר ברשימה שהחליטה לא לרוץ, שקיבל את העניין בחוש הומור לא רע:

והיה גם מי שלימד זכות:

ואם זכויותיו של בוגי יעלון בתחום ביטחון ישראל השאירו חותם גדול יותר מהפוליטיקה שעשה, אפשר להגיד משהו די דומה על אפרת רייטן שנבחרה השבוע למקום החמישי ברשימת מפלגת העבודה. למי שגדל פה בשנות ה-90 היא נצרבה אצלו בתודעה כמנחה חיננית וחייכנית מערוץ הילדים. הבעיה היא שמאז היא למדה משפטים והיא עורכת דין באחד המשרדים הגדולים בישראל. אז גם את זה הפיד לא שכח ולא מעניין אותו מי הלקוחות העשירים שלה, מבחינתם היא עדיין מנחה את ששטוס: