עירובין דף צז ע"ב
המשנה שהופיעה בדף צה דנה במקרה שבו אדם מוצא זוג או כמה זוגות תפילין במקום שבו הן מתבזות, וכיצד עליו לנהוג כשהוא מכניס אותן לעיר, למקום שבו לא יתבזו. התנא קמא סובר שם שעל המוצא להניח את התפילין על גופו ולהכניס אותן לעיר מעט-מעט, כלומר ארבע אמות אחרי ארבע אמות. כך הוא לא עובר איתן יותר מארבע אמות בבת אחת, ובכל זאת מצליח להציל אותן מביזיון. רבי שמעון חולק על תנא קמא וסובר שיש לו להעביר את התפילין אחרי פחות מארבע אמות לחברו, וחברו יעביר לחברו וכך הלאה – כשכל אחד מהחברים פוסע עם התפילין פחות מארבע אמות עד שהן נכנסות לעיר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: פכו את דמו של הרב מלמד לחינם
– המסיבה הכי טובה בעיר: מגזין מוצש חוגג 500
– העליון דן בהסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה
שואלת הגמרא בדף שלנו: מה בסיס המחלוקת ביניהם? הרי בשני המקרים האדם או חברו אינם עוברים יותר מארבע אמות עם התפילין. מדוע קובע רבי שמעון שיש לחלק את הדרך בין כמה אנשים ומדוע סובר תנא קמא אחרת? מה למעשה עומד מאחורי הסברות השונות של תנא קמא ורבי שמעון, שעל פניו נראות דומות למדי?
עונה הגמרא: תנא קמא סובר שמוטב שהיחיד ילך את הדרך כולה, תחת המגבלות האמורות, ובלבד שדבר חילול השבת לא יתפרסם ברבים, שכן דרבנן אסורה הוצאה זו. רבי שמעון לעומת זאת מעדיף שרבים יהיו שותפים להכנסת התפילין לעיר, ובלבד שלא יסתכן מוצא התפילין בהליכה אסורה בשגגה. שהרי מדאורייתא אסור לו לצעוד עמן יותר מארבע אמות, וכשהוא צועד לבדו, הוא עשוי לטעות וללכת יותר מארבע אמות בבת אחת ללא עצירה והנחה. אולם חבורה של אנשים שלוקחים על עצמם להעביר מזה לזה את התפילין, ודאי יזהרו שלא לצעוד עמן יותר מארבע אמות. כשיש צמד אנשים ויותר, יש מי שיזכיר לאחר שלא לחלל את השבת מדאורייתא.
למעשה תלמידי החכמים חלוקים על גבולות השמירה על דברי חכמים. תנא קמא סבור שהסיכון בכך שהידיעה שהלכת רבנן הופרה תביא לזלזול בדבריהם, ולכן טוב חשוב יותר שכמה שפחות אנשים ידעו על ההיתר לעבור על דברי חכמים; רבי שמעון סבור שאין הדבר שווה את הסיכון של חילול שבת דאורייתא.
מאחורי הסוגיה ההלכתית, אנחנו רואים פה שני פנים של השפעה חברתית. האחד מזיק והאחת תומך. החבורה על פי התנא קמא היא זו שעשויה לגלגל הלאה את השמועה שיש היתר להוציא חפץ בשבת, ובכך להביא בסופו של תהליך רכילותי-משהו לזלזול בדברי חכמים. החבורה על פי רבי שמעון, היא זו שדווקא תביא לידי הקפדה על שמירת השבת כשהיא תדאג להזכיר לכל חבר וחבר בשורה המעבירה את התפילין שאסור לו לצעוד עמן יותר מארבע אמות.
הסוגיה ההלכתית הזו נותנת לנו הצצה לכוחה הרב של סביבה חברתית. בכוחה להעצים את דרך הישר ובכוחה להביא לידי זלזול בדרך. וכוחה של החבורה הוא למעשה כוחו של כל אחד מאיתנו בחבורתו שלו.
