ארבעת ילדי משפחת ברנר התעוררו בבעתה כאשר איריס, אם המשפחה, הרימה את תריס החלון בשבע וחצי בבוקר והכריזה בקול צוהל: "בוקר טוב חמודים, יאללה קומו, נוסעים לחופשה השנתית".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הסכם היסטורי; הריבונות תוקפא": ההצהרה המלאה
– בלי לערב הורים: כך תסיטו את הדיון כשייגמרו הטיעונים
– עוטפת אור: העיר שצריך להרוויח בזכות
"אני לא מאמין", החל עמית בן ה־16 למלמל, קורי שינה עדיין דבוקים בעיניו, "בטוח פספסנו את הטיסה, כבר בוקר בחוץ. מה עושים עכשיו?" משפחת ברנר, כמו רוב משפחות המעמד הנמוך־בינוני־גבוה, התרגלה לטוס בשנים האחרונות לחופשה השנתית באירופה הקצת־פחות־קלאסית בטיסה זולה ובסיסית שיוצאת לדרכה תמיד בין שלוש לחמש לפנות בוקר, עובדה שבגינה הוקפצו הילדים מדי שנה ממיטותיהם לקראת החופשה שעתיים בלבד לאחר שהלכו לישון, איפשהו סביב חצות הליל.
"זה טוב מאוד", היה מנחם את עצמו בכל שנה מחדש אב המשפחה, שלא סתם קיבל כבר בהיותו בן שמונה ימים את השם מנחם, "ככה אנחנו מגיעים לאוסטריה בבוקר ויש לנו את כל היום! אתם מבינים, אנחנו בעצם מרוויחים", היה אומר בעודו לוגם את כוס הקפה החמישית בטרקלין דן העמוס תוך כדי פיהוקים בלתי נשלטים. כמה חבל שכל אותו היום – להלן היום הראשון לחופשה – הפך תמיד, ללא יוצא מן הכלל, לפקעת אחת סבוכה של עצבים מרוטים; שילוב קטלני של חוסר שינה, כאבי ברכיים עזים כתוצאה ממרווח בלתי מספק בין מושבי המטוס, ניסיון להבין את פשר השילוט בשדה התעופה, והתמודדות עם האנגלית הרצוצה של פקידת חברת השכרת הרכב.
השנה, כמובן, נאצלה גם משפחת ברנר להיפרד זמנית מהחופשה האירופית בעקבות נגיף הקורונה. אבל הורים כמו איריס ומנחם לא יאכזבו את ילדיהם. חופשה שנתית היה תהיה, הבטיחו זה לזו ברגע של חולשה, גם אם ניאלץ לעשות אותה בישראל.
וכך, כמעט בצהרי יום ראשון של אמצע אוגוסט, יצאה משפחת ברנר מביתה שברמת־גן לעבר הצימר המפנק והלא־אירופי בעליל שהצליח מנחם להשיג עקב ביטול ברגע האחרון של משפחה שאחד מילדיה נכנס לבידוד. "אין על איכוני השב"כ", קרץ מנחם לאיריס, שהשיבה מיד בחיוך – "אוי נו, אתה רשע מרושע. כמה טוב שיש לי אותך".
הדרך צפונה עברה בנעימים יחסית. כרמית בת השבע אמנם לא הבינה מדוע לא היה בידוק קפדני של התיקים לפני שאלה הועמסו לרכב המשפחתי, ואיך זה שאיש לא שאל אותה אם ארזה לבד את מזוודת אלזה ואנה שלה. היא הרי כבר מתורגלת להנהן במקומות הנכונים, ואבא מנחם אף כינה אותה לפני שנתיים בחיבה "ילדת לואו קוסט שלי". כשעצרו בתחנת הדלק העמוסה להחריד בכביש שש לתדלוק ונשנושים, החליטה כרמית שמדובר בקונקשן. "יפה, נשמה שלי, זה בדיוק זה", אמרה אמא איריס והגבירה את המיזוג.
לקראת שעות הצהריים המאוחרות הגיעו הברנרים לצימר. בעל הבית שוחח איתם בעברית צחה, מה שלא הפריע למנחם לתבל מדי פעם את תשובותיו ב"ביטה" ו"דאנקשן", לקול צחוקם של שאר בני המשפחה.
בשלושת הימים הקרובים חרשו בני משפחת ברנר את הצפון לאורכו ולרוחבו. הסקפטיות ותחושת הפרובינציאליות התחלפה במהירות בשריקות התפעלות. הם היו המומים מהכבישים החדשים, מהפיתוח שעבר האזור בעשר השנים האחרונות, לא זכרו את הכנרת כל כך מלאה ויפה, נהנו מהעובדה שהכול קרוב ולא במרחק של שעות נסיעה, התרגלו במהירות לקלות הניווט וההסתדרות בשטח כשכל מי שסביבך דובר את שפתך. איריס אפילו הזילה דמעה כאשר הצליחה לאתר את הנקודה המסוימת על גדות הירדן שבה הציע לה בזמנו מנחם נישואין. "תשמע, מנחם, אני חושב שהתחברנו מחדש לישראליות", שחה איריס בלילה האחרון של החופשה לבעלה, שלא ברור אם שמע את דבריה לפני או אחרי ששקע בשינה עמוקה.
בבוקר התעוררו הברנרים בשעה סבירה והחלו להתארגן מעדנות לקראת החזרה הביתה. "איזה כיף, הא", אמר מנחם לרעייתו ולילדיו, "לא צריך למהר לשדה, להיות בלחץ אם נגיע או לא, לא דואגים שהדרכונים ילכו לאיבוד, לא חוששים שלביצת עין שהזמנו לארוחת בוקר יכניסו גם חתיכת בייקון, תענוג".
בדרך חזרה הביתה עצרה שוב המשפחה בתחנת הדלק העמוסה בכביש שש, הפעם בכיוון דרום. כרמית בת השבע כבר לא קראה לזה קונקשן, ואיריס הגבירה שוב את המיזוג כשמנחם חזר מחנות הנוחות ובידיו שתי שקיות גדושות ובהן שש מנות פלאפל מהבילות ושש טרופיות. במושב האחורי היו עסוקים אלון בן ה־14 ונעמי בת העשר בהעלאת סטוריז לאינסטגרם תחת הכותרות "מסיימים חופשה ישראלית מדהימה", ו"עם אבוש ואימוש בארץ ישראלוש" בהתאמה. הרכב הפליג לכיוון הבית הרמת־גני, וברדיו התנגן לו חורשת האקליפטוס.
כחצי שעה לאחר שהגיעה המשפחה הביתה ופרקה את המטען מימי החופש, החלה מהדורת החדשות של השעה שמונה. מנחם ואיריס ישבו בסלון עם כוס קפה וצפו בריחוק בתיאור ההתכתשות הפוליטית היומית, בדיווחי הקורונה שחוזרים על עצמם, ובעוד כתבה שמתארת סלב במצוקה כלכלית. אבל אז הכריזה המגישה כי אחרי הפסקת הפרסומות יפורסם בפעם הראשונה מתווה המדינות הירוקות שאליהן יוכלו ישראלים לטוס החל מהשבוע הבא. מנחם ואיריס לא אמרו כלום זה לזה, אבל אחרי כל כך הרבה שנים יחד כל אחד מהם הרגיש היטב את הלמות ליבו של האחר. כשחזרה המהדורה מהפסקת הפרסומות, כבר היו שניהם דרוכים ובידיהם דף ועט. ברגע ששמות המדינות יצאו לאוויר הטלוויזיה, מנחם נכנס לנוהל קרב: "אוקיי, זריז איריס, את סוגרת לנו עכשיו, הרגע, כרטיסים לרואנדה. אני מנסה את יוון. איפה עמית הבטלן הזה, שינסה מהסלולרי שלו לקנות כרטיסים לגיאורגיה. קדימה, משפחה", שאג מנחם וקולו ניחר, "חייבים להזמין עכשיו, אחרת גם את סוכות נצטרך לעשות בישראל".
