קריאת פרשת השבוע "שלח לך" העלתה בקרבי מחשבות על ההקשר לזמננו אנו ולסוגיית החלת הריבונות על שטחים בבקעת הירדן, ביהודה ובשומרון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נתניהו: "אין לבית המשפט סמכות להתערב בחוקי יסוד"
– "טעינו כשענינו לגידופי החרדים ולא המשכנו בוויכוח ענייני"
– רשות שדות התעופה – המונופול שסוגר לנו את השמים
בפרשה יוצא צוות סיור מובחר למשימה בעורף האויב, שתכליתה איסוף מידע על יושבי הארץ ותשתיותיהם, על מנת להיערך לכיבוש הארץ על ידי בני ישראל. הצוות מבין את הצי"ח (ציון ידיעות חשובות) הדרוש למנהיג לשם גיבוש תמונת המצב וביצוע הערכת המצב שתכתיב את עיקרי תכנית המבצע לכיבוש הארץ.
בטרם יוצא "הצוות המובחר" למשימת חייו, מוגדר לו ציר התנועה: "עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר". כן מוגדרות משימות האיסוף באופן חד וברור: "וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ-הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב; וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּה- הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה- הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים; וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים–יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים".
כאז גם עתה – ימי ביכורי ענבים. גם עתה נדרש המנהיג לקבל החלטות הרות גורל הקשורות לאותו חבל ארץ אותו תרו המרגלים בזמנו, רק שהפעם עם ישראל כבר חזר לארצו, יושב הוא בה עם סממני ריבונות כדגל, המנון ואפילו צבא, אך ללא ריבונות על ההר והבקעה.
בחזרה לפרשה – הצוות המובחר חוזר לדווח על ממצאיו למנהיג ולעם. אך למרבית הפליאה רבים הם הקולות המביעים הסתייגויות ומורא מפני "המבצע", נוכח הערכה כי מחירו עלול להיות איום ונורא.
תוך כדי הדין ודברים, כשהתמונה נראית שחורה, קם לו בן חיל אחד ואומר קבל עם ועדה כי "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ- כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ". אך קולו היחיד נדמה כמו נבלע בפרץ חזק של דברי הפחדה שהדירו שינה והטילו מורא ואימה. בחלוף זמן קצר נוסף אל בן החיל הראשון חברו לצוות ויחד מנסים לשכנע הם את העם בצדקת הדרך וביכולתם. אך עם ישראל אחוז ההיסטריה ממאן להקשיב ואף מאיים על השניים בסקילה למוות באבנים, ולא כמו היום רק ב"מיילים" מגדפים.
כאז כך עתה. פרשנים מדיניים ומפקדים בכירים מצדה השמאלי של המפה, מנסים מזה שנים להפחיד את העם ומנהיגיו מצעדי החלת ריבונות בשטחים ביהודה, בשומרון ובבקעה. חוזרים הם בפני העם ומנהיגיו על מסרים מבעיתים של ניתוקי יחסים, ביטולי הסכמים וחזרת הטרור למחוזותינו, אם חס וחלילה תוחל הריבונות על ארץ אבותינו. לפתע, מתייצבת מולם קבוצת "ביטחוניסטים" לא פחות מכובדת מהם, התופסת תאוצה ועל דעת הקהל ומנהיגיו משפיעה. מבהירה היא לכל כי זו השעה ויכול נוכל להשלים את המשימה גם בפעם השנייה.
בחזרה לפרשה. נשאלת השאלה מה עוד צריך לקרות? אילו תנאים צריכים להבשיל בכדי שהעם יבין שזו השעה לפעול, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ".
כאז כך היום – עם ישראל קיבל ועודנו מקבל אותות ומופתים רבים מהקב"ה, כולל באמצעות שליחים ממקומות רחוקים: עם ישראל שרד פרעות, רדיפות ושואה; שב מכל קצוות תבל אל מולדתו מקץ 2,000 שנות גלות; הקים מדינה יהודית, דמוקרטית ומתקדמת לתפארת; ניצח לפני 53 שנה את אויביו תוך 6 ימים והשיב לעצמו את השליטה על חבלי ארץ השייכים לו מאז ימי המקרא; כשבכל זאת ועוד, לא היה די לכאורה – הפתיע נשיא ארה"ב טרמפ עם "עסקת המאה" ובמסגרתה ההזדמנות להחלת ריבונות עתה.
אך כידוע "רבותי ההיסטוריה וההיסטריה חוזרת" – שוב עולים ונשמעים קולות של פקפוק, חשש ויראה, שמא לא ראוי להחיל ריבונות על הארץ עתה. וכי מה עוד נידרש להוכיח ומה נבקש עוד לקבל בכדי להחליט ולממש את זכותנו בארץ ישראל?
לעם ישראל במדבר נסגר חלון ההזדמנויות לכיבוש הארץ למשך 40 שנה בגין הפקפוק ביכולת והטלת המורא. חלפו להם דורות של אנשים ושנים של נדודים במדבר, עד שבשלה שוב השעה לעלות ולרשת את הארץ כולה. כאז כך היום – חלון ההזדמנויות פתוח עתה כשם שהיה לפני כ-53 שנה. אז, במסגרת הפספוס הגדול את דגל ישראל, שנתלה על ידי הצנחנים, מהר הבית הורידו בפקודה, ועתה עת נקרת בפנינו הזדמנות לתיקון מסוים של העוולה- מסבירים לנו גיבורי חיל ומומחים למדע המדינה שהחלת הריבונות על חבלי המולדת מסוכנת, עד כדי שאינה ברת השגה?!
להם אשיב במסר חד וברור, ברוח פרשת השבוע, הנושא את הקריאה ופרשנות המציאות החיובית בצידה – ריבונות עתה!
