יש בדיחה ישנה כזו, על חוואי אמריקני שמגיע לבקר חבר חקלאי בארץ. המארח לוקח אותו לסיור זריז בשטח, ומראה לו מהיכן ועד היכן משתרעות החממות בהן הוא מגדל פלפלים. "זה הכול?", משתאה בעל החווה שהגיע מעבר ים, "זה כל השטח שלך? אני, אם אני נכנס לטנדר שלי ומתחיל לנסוע בקצה אחד של החווה, רק בערב אני מגיע אל הקצה השני". "אה, גם לי היה טנדר כזה פעם", משיב לו הישראלי. "במזל, הצלחתי להיפטר ממנו".
אי אפשר שלא היה להיזכר בתיאור הזה אמש, עת שודר הפרק הראשון בסדרת הכתבות 'טראמפלנד 2020' של נדב איל. במהלכו הוא זוכה לסיור ברכב השטח של בעל חווה בפנסילבניה, שמחווה בידו אל עבר אלפי הדונמים ששייכים למשק המשפחתי. למרות המרחב העצום שמפעים כל צופה ישראלי, האיכר דווקא מאוכזב. הוא הצביע לטראמפ, אבל מלחמת הסחר עם סין הרגה את הייצוא שלו. לילדים כבר אין עתיד פה, הוא אומר.
לפני ארבע שנים, יצא איל למסע ברחבי אמריקה האמתית. זו שרחוקה ממנהטן ומגבעת הקפיטול. הוא פגש כורי פחם מובטלים, כמרים מטיפים, ואפרו-אמריקנים שחוששים מאלימות משטרתית. והייתה לו אז מסקנה זהירה מהמפגשים הללו – טראמפ עוד יכול לנצח. במבט לאחור, כמעט משעשע לראות עד כמה הוא היה צריך לנסח את האופציה הזו בעדינות. היא הרי סתרה את הסקרים, וגם את כל מה שבעלי הדעה שכותבים בעיתונים הנכונים, קבעו שממש לא יכול לקרות. (אם כי, לא מיותר בכלל להזכיר, אריאל שנבל מ'מקור ראשון' נקב במסקנה הזו באופן נחרץ הרבה יותר, וצדק).
הניתוח האמריקני הנוכחי של איל, מורכב יותר. הפעם יהיה קשה יותר לגזור מסקנה. "הוא ניצח והחל לשנות את אמריקה, השאלה היא האם הוא תופעה רגעית", הוא תוהה בתחילת סדרת הכתבות של 2020, ויוצא שוב בתיעוד יפהפה מבחינה אסתטית – אל האנשים הפשוטים.
והם דווקא מדברים לעניין. "הנוכחות הטלוויזיונית שלו היא קצת קומית", אומרת אמש על הנשיא, אשתו של כורה הפחם שמצא שוב עבודה מאז הפרק העגום בסבב הקודם. "אבל לזכותו ייאמר שהוא נלהב". בעלה הכורה, אומר כי הוא מרוצה מההתנהלות הטראמפית מול איראן. מהעמידה על הכבוד האמריקני. שניהם מתעתדים להצביע שוב לדונלד. אזי, נודדת המצלמה אל הרובה שמוצב בפינת החדר, ואל ראש הצבי שנטוע בקיר. מין החלטה עריכתית קלה שמרמזת – אל תטעו, מדובר בפסיכים.
הפרק ששודר אמש צולם טרום הקורונה. משבר עמוק שטראמפ לא היטיב לנהל. למרות זאת, איל מעדכן – המרואיינים שהוצגו בו לא שינו את דעתם. החוואי עדיין מאוכזב, הכורה ואשתו עדיין תומכים. הסקרים, הוא מזכיר, אינם נוטים כרגע לטובת הנשיא המכהן. למרות זאת, "להספיד את טראמפ זה מסוכן וטיפשי", מסכם איל את הפרק.
מסוכן. כי למרות התיעוד המרתק, למרות ההגעה אל נבכי העיירות הקטנות, למרות הפמיליאריות, התחושה היא שאיל שומר על מרווח אינטלקטואלי בינו ובין המרואיינים. הוא אמנם רוכש כובע מצחייה ממותג טראמפית מהמוכר שאומר שהמכירות הולכות נהדר, אבל הצלם שלו, מגחך במבוכה מול ההצעה לרכוש אחד גם עבורו.
הם קצת בבונים, אומר הסאבטקסט העמוק על מי שממשיכים לדבוק בנשיא צהוב הבלורית. לא באמת ייתכן שהבדיחה הזו תחזור על עצמה. לא באמת ייתכן שמתוך מערך שיקולים ראוי והגיוני, הם בוחרים בו כמנהיג המועדף עליהם. ודווקא מתוך ניחוח ההתנשאות הקל הזה, שהוגש כאן בעדינות אבל עולה אל מצביעי טראמפ באופן ישיר הרבה יותר מתוך חלקים בתקשורת האמריקנית – יכול בהחלט להגיע הניצחון הבא של הנשיא המכהן.
טראמפלנד 2020 / חדשות 13
