בעוד יום זה יקרה. הוועדה לבחירת שופטים תתכנס כדי לקבוע את זהותם של שני שופטים חדשים לבית המשפט העליון. כל השחקנים רוצים להראות הישגים, אולם כרגע התחושה במסדרונות אופטימית ביחס לסיכויי הצדדים להגיע להסכמות ולסיים את הישיבה במינויים חדשים.
הקלפים עדיין פתוחים מצד הנשיאה אסתר חיות, אך כרגע מסתמנים שני מועמדים מובילים: הראשון הוא עופר גרוסקופף, יליד 1969, שופט בבית המשפט המחוזי מרכז. לפני שמונה לשופט ניהל גרוסקופף קריירה אקדמית משגשגת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב. הוא נחשב עילוי משפטי ואחד השופטים המוערכים במערכת. השרה שקד לא תטיל עליו וטו, שכן הוא מזוהה כתלמידו ובן טיפוחיו של שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, שדגל בשמרנות משפטית.
במינוי הזה ישנן שתי בעיות: גרוסקופף אמנם למד אצל פרידמן, אולם הוא אישיות עצמאית שצמחה בפקולטה אולטרה־ליברלית, והוא חתום על לא מעט פסקי דין אקטיביסטיים בתחום הכלכלי. בעיה גדולה נוספת היא הגיל: הוא ימונה ל־21 שנים, חמש מתוכם כנשיא בית המשפט העליון. כהונה ארוכה כל כך בערכאה הגבוהה במדינה איננה בריאה לא לשופט ולא לציבור. היא גורם סיכון לשיכרון גבהים, וגם אם מדובר בשופט מתאים וראוי – אין סיבה שלא לדחות את המינוי בכמה שנים.
המועמד השני – ושוב, נכון לרגע זה; הכול עוד יכול להשתנות – הוא שאול שוחט (63), שופט בית המשפט המחוזי בתל־אביב. עיקר התמחותו של שוחט היא בדיני משפחה, והוא חיבר ספרים ומרצה בתחום. לפני הקריירה השיפוטית שלו עמד שוחט בראש סניף הליכוד בקריית־אונו. כשופט מחוזי גזר עונשים חמורים במיוחד על עברייני מין קשים, והתבלט בפסיקות לטובת האזרח הקטן. אחת מהן היא זו שקבעה כי הבנק יחויב לסלק את חוב המשכנתא שלקחו בני זוג שהאמינו כי הבעל כלול בביטוח חיים בעוד שבפועל לא היה מבוטח, מהטעם שבמקרה זה הופרה חובת הזהירות ותום הלב של הבנק כלפי לקוחותיו. הוא חתום גם על פסק דין תמוה שבו העניק לסבים זכות לתבוע הסדרי ראייה "מתוך בחינה של טובת הילדים", אף שההורים חיים ומתפקדים. שוחט, מרקע מזרחי מסורתי, זוכה לגב של השר משה כחלון ולשכת עורכי הדין, שרוצים מאוד לראותו בעליון.
בגזרת השרה שקד, המועמד המועדף הוא פרופ' אלכס שטיין. שטיין נולד בבריה"מ, ועלה ארצה ב־1973. עוד בילדותו הוכתר כאלוף בריה"מ לשחמט לילדים, ובישראל זכה באליפות הנוער ובהמשך באליפות צה"ל בשחמט. ב־1976 התגייס לחיל הקשר והשתתף במבצע ליטאני ובמלחמת לבנון הראשונה. בהמשך למד משפטים בעברית ועשה דוקטורט באנגליה. הוא דחה הצעה להצטרף לאוקספורד, לטובת תקן של מרצה באוניברסיטה העברית. ב־2002 נפצע קל בפיגוע באוניברסיטה.
בחייו האישיים ידע שטיין קשיים ומהמורות. בנו הראשון נולד עם מומים פיזיים וקוגניטיביים קשים, ונפטר בגיל צעיר. לאחר גירושיו עבר לארה"ב, שם הכיר את אשתו הנוכחית שירלי. בנו השני נולד גם הוא עם צרכים מיוחדים, ובעקבותיהם נשארה המשפחה בארה"ב כדי לטפל בו במסגרת מתאימה. למרות הנסיבות המורכבות הוא הפך לאחד המשפטנים הישראלים המובילים בעולם, ולאחד מחמשת המובילים בתחום דיני הראיות. הוא פרסם יותר מ־60 מאמרים בכתבי העת היוקרתיים ביותר ובהם כתב העת המשפטי המוביל בעולם, המתפרסם בהרווארד, והיה הישראלי הראשון שהתקבל אליו. מחקרו העוסק ב"דוקטרינת הנזק הראייתי" צוטט כאלף פעמים בפסקי הדין של בתי המשפט בישראל, ומאמרו על ״הבטחה מנהלית״ צוטט פעמים רבות בפסקי הדין של בית המשפט העליון וסייע בעיצוב הכללים הקובעים מתי יש לאכוף הבטחה של רשות שלטונית לאזרח.
מבחינת שקד מדובר בעילוי משפטי שיקדם את מעמדו של בית המשפט העליון ואת יוקרתו, אולם הסיבה המרכזית לבחירה בו היא גישתו השמרנית המובהקת, הניצבת כאנטיתזה בולטת לתפיסתו של אהרן ברק. מתנגדיו טוענים שלא ראוי למנות לתפקיד הבכיר תושב חו"ל. תומכיו מציינים מנגד שבאווירה הדורסנית בארץ לא היה סיכוי לעילוי משפטי שמרני להגיע למעמד כזה, ושתקופת חייו בחו"ל לא נבעה ממחסור במוטיבציה ציונית אלא מצרכיו הטיפוליים של בנו. טענה אחרת, משמעותית יותר, היא שמדובר בחילוני מובהק שלא יקדם עמדות לאומיות בנושאי דת ומדינה. תומכיו טוענים מנגד שהבעיה החריפה והאקוטית של בית המשפט היא האקטיביזם, והפסיקות השנויות במחלוקת בענייני דת ומדינה הן רק נגזרות שלה.
הפרקליטים משבחים
אפשרות מעניינת נוספת היא קידומו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים רם וינוגרד, כמועמד פשרה. וינוגרד, יליד 1967, למד בישיבת נתיב מאיר והוסמך לרבנות בישיבת הר־עציון. הוא נינו של הרב יצחק וינוגרד, שהקים במאה ה־19 את ישיבת 'תורת חיים' בעיר העתיקה בירושלים. את תאריו במשפטים רכש באוניברסיטה העברית ובאוקספורד, וב־15 השנים האחרונות הוא מכהן כשופט. בסבב טלפונים שעשיתי השבוע עם פרקליטים בכירים המופיעים בקביעות באולמו, שמעתי ביקורות נלהבות.
"הוא משפטן מדהים, גאון בלתי נתפס, בקי בחומר ברמות שומטות לסת. כשאתה נכנס אליו לאולם אתה חש מחדש את המושג 'אמון הציבור במערכת המשפט'. הוא באמת השופט הכי טוב שיש", אמר אחד מבני שיחי. "הוא מטאור משפטי, השופט הכי מוכשר למגה־תיקים מסובכים. הוא כל כך בקי בחומר, שעורכי הדין מזיעים לפני דיון אצלו. אני מתנגד למינוי לעליון כי הוא יחסר לנו מאוד במחוזי, וכאן זו הערכאה הדיונית הכי חשובה", תיאר שני, ושלישי העיד: "הוא ללא ספק אחד הטובים שיש ברשימה. ישר והגון, גאון משפטי. אג'נדה ממלכתית ציונית. החיסרון היחיד: עדיין חסר לו אומץ לב, וכשהוא יושב בהרכבים הוא סר למרותה של ראשת ההרכב הדומיננטית".
וינוגרד מתמחה במשפט אזרחי. הוא כתב את פסק הדין שרשם את קרקעות כפר־עציון על שם קק"ל, שבו דחה את עתירת הפלסטינים בנושא תוך גילוי שליטה מושלמת ברזי חוקי הקרקעות העות'מאניים. הוא הורה על פינוי הפולשים הערבים מבית הכנסת בכפר התימנים בירושלים, וקיבל החלטות חשובות בכמה תיקי רכישה רגישים של עמותת 'עטרת כהנים'. "גם כשהוא פסק לטובת היהודים בסכסוך קרקעות הוא לא עשה טובה לאף אחד, אלא רק כי הם הצליחו להוכיח את עמדתם מבחינה משפטית", אומר משפטן המכיר את התיקים.
לצד ההתלהבות הגורפת, שמעתי גם אמירות אחרות. "שופט שקובע שמאמרו של אליצור סגל הוא 'רמיסה ברגל גסה של מעמדו המוסרי, הדתי והתורני של הרב הצבאי הראשי' ולכן יש להרשיעו בפלילים – לא צריך להיות בבית המשפט העליון", טען פרקליט אחד. עורכת דין שעמה שוחחתי טענה כי "הוא מאוד יהיר. זה הרושם הראשוני שכל אחד יגיד לך עליו. הוא יודע הכול, הוא קרא הכול ואת יוצאת מדיון אצלו מאוד קטנה, גם אם לא בצדק. אני באופן אישי לא אוהבת להופיע אצלו. יחד עם זאת הוא מקצועי, מכיר את התיק ושולט בו משפטית".
בשקלול הכללי, מועמד כזה היה אמור להיות מוביל מבחינת נציגי המערכת הפוליטית בוועדה: גם עילוי משפטי וגם תלמיד חכם. מדוע זה לא כך? הסיבה היא כנראה אותה תכונה אצלו שנתפסת מבחוץ כיהירות: הוא שומר על פני פוקר ואיננו חושף את עמדותיו בסוגיות מקצועיות, והוועדה לבחירת שופטים רוצה להכיר את מי שהיא ממנה לבית המשפט העליון. לא די לה לדעת שהוא גאון ומוכשר; היא רוצה להיות סמוכה ובטוחה שהוא יתרום לשיקום האמון הציבורי במוסד החשוב. אלא שאנונימיות היא מום עובר, ולכן עשויות להיות התפתחויות בגזרה.
