מזמן לא ראינו את יונית לוי וקרן מרציאנו, שתי מגישות היודעות לשמור על פאסון, יוצאות מכליהן, כפי שאירע אמש במהדורת חדשות 12. מי שהצליחה לגרום לכך הייתה מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד, במופע אימים הזוי שהצליח לשבור אפילו את שיאי החוצפה ושרירות הלב של רן ארז, שיאן השביתות וההשתוללות היוניוניסטית. אפילו גילה אדרעי הזכורה שלא לטוב מוועד עובדי הרכבת לא הצליחה להקפיץ את הפיוזים כפי שעשתה בן דוד, ואדרעי, כזכור, עצבנה באמת את כוווולם.
מה היה מרגיז כל כך? למורים יש בטן מלאה על האוצר, ובצדק. זה כבר הפך לדי אן איי של פקידי האוצר במשך שנים לפגוע במורים, בשכרם, בתנאי עבודתם ובמעמדם. בשנים האחרונות הצליחו, במאמץ משותף, להגיע להישגים נכבדים. הסכמי שכר חדשים ותוכניות כמו "אופק חדש", בית הספר של החופש הגדול ורפורמות שונות הביאו למצב שבו המורים בישראל מתפרנסים כראוי ונהנים מזכויות רבות, לעתים קרובות עדיפות בהרבה על יתר העובדים במשק.
אבל דבר אחד לא הוסדר עד כה בשום רפורמה. הבכיינות הקבועה של מזכ"לי הסתדרות המורים לדורותיהם. מישהו יכול לזכור יותר מפתיחת שנת לימודים אחת או שתיים בשנים האחרונות שבה לא ידענו עד הרגע האחרון אם אכן זו תתחיל או שמא עוד שביתה לפנינו במערכת?
לבכיינות הזו התרגלנו. אבל ללב השחור הזה הזו לא היינו מוכנים. לתומנו חשבנו שבימי הקורונה, ימי חירום, שבהם מיליון אזרחי ישראל אינם יודעים אם יש להם מקום עבודה או לא ומקורות הפרנסה של מאות אלפי עצמאים פשוט נגדעו באחת, יהיו אלה דווקא המורים, שתפקידם להוביל ולחנך את ילדי ישראל להיות קודם כל בני אדם ואחר כך אזרחים טובים, להיות הראשונים לשאת בעול וכמאמר הביטוי הרווח בימים אלה, "להיכנס מתחת לאלונקה". והנה באה בן דוד ותחת זאת מניחה את כל כובד משקלם הציבורי של הסתדרות המורים על האלונקה. שאחרים יסחבו אותם.
"אף אחד לא מבין מה נדרש מציבור המורים לעשות בעבודה מרחוק" מכריזה המזכ"לית. באמת אף אחד? אף אחד חוץ ממיליון הורים, בהם זוג הורים ששניהם פוטרו, היושבים בבית ומנסים לתמרן בין מחשב, טאבלט וסמארטפון כדי לספק את הנדרש לילדיהם בלמידה מרחוק ויודעים כי אין שום סיכוי שבעולם שהם ילמדו בדרך זו את מה שהם מחסירים בבית הספר. יש שאומרים שהילדים לומדים עכשיו הרבה יותר מאשר בבית הספר. משפט מצוין לתפארת המליצה אך כמה אמת יש מאחוריו?
וכאשר עולה הרעיון שבקיץ, ברצות הבורא והקורונה, יתאפשר להדביק את הפער ע"י קיצורו או אפילו, רחמנא לצלן, ביטולו של החופש הגדול, מזדעקת בן דוד. ממש לא אכפת לה על הילדים, העיקר שהיא, כיו"ר וועד תשפוך את חמתה על האוצר, תקבל עוד כמה נקודות מהוועדים הגדולים ואולי פעם גם תלך לפוליטיקה הגדולה.
"איך המשק יחזור לתפקוד אם הילדים יישארו בבית בלמידה מרחוק"? מנסה יונית אך בהבעה זועפת הטיחה בה בן דוד, ובעצם בציבור כולו כי "נתנו כבר תשעה ימים על חשבוננו. לא ניתן אף יום אחד נוסף, אף לא אחד!"
כאילו ציבור המורים הוא היחיד שהקריב למען המלחמה בקורונה את חלבו ודמו. מבלי להיכנס לוויכוח האם למידה מרחוק היא למידה שיש לחשב אותה כלמידה פרונטלית של ממש בפועל, היינו מצפים מבן דוד להכריז כי הסתדרות המורים תקים צוות לגבש תוכניות כיצד לעבור את ימי הקורונה בצורה היעילה ביותר. אבל היא העדיפה חשבונאות קטנה על פני טובת האומה.
"איפה הסולידריות? איפה הערבות ההדדית באחת משעותיה הקשות של המדינה?" התחננה קרן מרציאנו. "בגלל שאנחנו מכבדים את המורים אנחנו מצפים מהם ליותר". "מה חשים ההורים ששניהם לא עובדים כשאת אומרת אני לא נותנת יום נוסף?" ניסתה גם יונית. דבר לא עזר. בן דוד במופע האטימות של המאה.
ואפילו הדר' גבי ברבש נדהם: "אני מקשיב לדיון מהצד. את מנותקת מהאסון שקורה כאן בחוץ. קשה לי להאמין שהאנשים שאותם את מייצגת אכן מאמינים לדברים שאת אומרת".
אבל שריר לא זז בפניה של בן דוד "אתם לא חיים את ציבור עובדי ההוראה" זרקה ליושבי האולפן.
שלוש מסקנות מתבקשות מהופעתה של בן דוד:
האחת, המורים והגננות בישראל הם ציבור נפלא ומסור. הם מקדישים, במקרים רבים, על חשבון זמנם הפנוי, ימיהם ולילותיהם, את כל מה שיש להם עבור התלמידים. הם אינם חוסכים זמן, תעצומות נפש ואהבה מהילדים שהם מופקדים על חינוכם. הם מקריבים הרבה למענם.
דווקא משום כך, לא מגיעה להם ייצוג כה ערל לב. בן דוד הוכיחה כי היא מנותקת מהמציאות שבה מיליון אנשים בישראל איבדו את מטה לחמם ונאבקים לחיות, פשוט לחיות ולהתפרנס ומרחפת בעולמות מקבילים ששם לא יודעים מה שמתרחש על פני כדור הארץ. יש לקוות באמת ובתמים שנפשם של המורים והמורות בישראל אכן נוקעת מייצוג כזה והם אכן דוחים הן את התוכן והן את הצורה שבה הציגה את עניינם. ללא ספק, בן דוד ביצעה אמש פיגוע ענק לתדמית ציבור המורים.
השנייה, אם זו דמותה של מזכ"לית הסתדרות המורים, נסו לחשוב שהיא רק הפרומו למשטר שבו שולטים הניסנקורנים והעמיר פרצים, עבדיהם הנרצעים של הוועדים הגדולים הכוחניים והאלימים, אלה שפעם נהגנו לומר כי "ידם על השאלטר". השם ישמרנו.
השלישית, אין מנוס אלא מלהכריז בצו על עבודת ההוראה כעל "שירות חיוני" על פי חוק שירות עבודה בשעת חירום, ולהטיל בצו את חובת ההתייצבות לעבודה. נכון, זה לא כל כך דמוקרטי, אבל בשעת חירום כזו, כאשר מנהיגי העובדים אינם מבינים לבד את מה שמוטל עליהם, צריך לחנך אותם לאזרחות טובה. זו תהיה ההשתלמות הטובה ביותר שבן דוד תעבור אי פעם בחייה.
הטענה שנשמעה מפיה של בן דוד הייתה כי היא מייצגת את ציבור עובדי ההוראה. בזה היא בעצם צודקת. מי שהולך אחריה הם באמת עובדי הוראה. מורים הם לא.
