בין בליל החדשות הממחזרות עצמן לדעת בשנת בחירות אינסופית, התקשורת הרב ערוצית סוללת דרכי מילוט לערוצי בידור ודוקו שמנקים קצת את הראש ומעניקים רגעים נעימים של בריחה. אחד כזה הסתתר אמש ב-yes דוקו, ואיכשהו הפך מאסקפיזם בריא למשל על מצב האומה.
בשנת 1963 – בין פצצת האטום של ברית המועצות לנאום "יש לי חלום" של מרטין לותר קינג – תפס במאי בריטי צעיר בן 22 מצלמה והחל לעקוב אחרי 14 ילדים בני שבע לצורך תיעוד דוקומנטרי. אחת לשבע שנים חזר הצעיר לילדים הבריטים שהתפזרו בינתיים ביבשות שונות וליווה כל אחד מהם מספר ימים. כמוהם, גם הוא כבר לא ילד. בגיל 78 מייק אפטד השלים חלום רב עשורים ביצירתו – UP63. פרק הבכורה ששודר אמש בארץ זרק את הצופה המרותק אל תוך החלומות והחרדות של האנשים שגדלו למול המצלמות, וליווה אותם כשהדברים לא תמיד התפתחו כמתוכנן.
הדבר הבולט ביותר בסדרה הבריטית (על כל המשמעויות הקרירות שבה), הוא העובדה המדהימה שהמציאות הגשימה לא מעט חלומות. מי שרצה לרכב על סוסים בגיל שבע הפך לשוליית מגדל סוסים בגיל 14 ולרוכב מקצועי (כושל) בגיל 28. בגיל 63 הוא מגדל סוסים להנאתו במדינה אחרת לגמרי.
מי שרצה לעזוב את החווה של אביו וללמוד פיזיקה הכריז על כך גם הוא בגיל שבע, עזב לפנימיה מדעית בגיל 14 והיה לפרופסור מהמניין עוד לפני שהיו לו שערות שיבה ראשונות. כך קרה עם עורך הדין המדופלם, הבחורה בעלת חרדות מזוגיות ועוד. מתברר שמה שאנחנו רושמים בוויז הפנימי שלנו בגיל שבע איכשהו מתפתח למציאות מובנית כבר בעשור השני של חיינו ולא משתנה דרמטית גם בגיל 63.
נכון, יש מהמורות לא צפויות במהלך הנסיעה – מפגע בצד הדרך, עיכוב לא מתוכנן, ואיזה קול נודניק שמחשב עבורך מדי פעם מסלול מחדש – ובכל זאת, הגענו ליעד לא רחוק בכלל ממה שהועדנו לעצמנו מראש. ארבעת כוכבי פרק הבכורה – טוני, אנדרו, סו וניק – ידעו איכשהו כבר בגיל שבע מה הם רוצים מהחיים ואפילו הצליחו להגשים חלק ניכר מהחלומות. אתה צופה בילדים חסרי השיניים שהולכים והופכים לנערים רגישים וסקרניים, אנשים בוגרים ואפילו מבוגרים, וערב הפנסיה הם מסכמים למעלה משלושים שנות נישואים או עשרים שנות גירושים; גידול ילדים, קריירה ותחביבי ילדות שהשתמרו לאורך עשורים שלמים. אתה מסתכל על הפנים שהזדקנו רק במעט, שמשדרים עדיין חיוניות אינסופית גם אצל החולים שבהם, ורואה שמי שהיה חזק או דעתני נשאר כזה לאורך כל הדרך; מי שרצה ילדים חתר לשם, ומי שסלדה מזוגיות בגיל שבע ו-14 אכן פירקה אותה בהזדמנות ראשונה.
אתה צופה בכל אלה תוך הצצה חטופה למבזקי חדשות שקופצים למכשיר הנייד, סכסוכי מפלגות שדורשים ממך את תשומת הלב, ולא יכול שלא לחשוב על הבלותם המייאשת. האסקפיזם של הדוקו המרהיב הזה מכריח אותך להביט במדינה הצעירה שלך ולשאול את עצמך עד כמה כל הקרבות הפוליטיים והחברתיים שווים את תשומת הלב? מה היה כאן לפני שבע, ארבע עשרה, עשרים ואחת או שנה? מה יהיה כאן בעוד עשרים ושמונה או שלושים וחמש שנים? לאיזו היסטוריה ננחת אם רק נדלג במקצבים קבועים של שבע בום?
אז הנה התחזית המלומדת של בוגרת הסדרה UP63: מהמורות יהיו, קמטים נוספים יחרטו, אבל נראה שהאחריות המרכזית תישאר תמיד אצלנו. מה שאנחנו נכתיב, על מה שאנחנו נעז לחלום – לשם מועדות פנינו, פני המדינה. ואת זה לא ישנה סכסוך פוליטי אחד ולא הישג אלקטורלי אחר. את זה אנחנו כותבים בכתובת היעד המשותפת שלנו. את ההיסטוריה הזו, את הלך הרוח שלה, אנחנו ורק אנחנו מכתיבים.
UP63, Yes דוקו, ראשון 21:20
