לפני שש שנים היה ליזם איברהים נסאסרה רגע של ייאוש. אחרי שנתיים של התמודדות עם הררי בירוקרטיה, מפעל המזון שהקים ברהט לא התרומם. הוא ייצר כ־300 מנות בלבד ביום, ועבדו בו רק עשרות נשים. "הרגשתי כישלון", הוא מספר השבוע. "הבנתי שעשיתי השקעה גרועה, אבל הרמתי את הראש והחלטתי לא להסתכל על ההווה אלא חמש־שש שנים קדימה ולדלג על הקשיים".
נסאסרה, שכבר היה אז יזם מצליח בתחומים אחרים, החליט לנסות לשנות מקום כדי לשנות מזל. הוא הגיש בקשה לקבל קרקע להקמת מפעל גדול יותר בפארק 'עידן הנגב', שנחנך אז סמוך לרהט. הפקידים במקום ריפו את ידיו. אם יש לך מפעל כושל ברהט, למה שנקצה לך כאן קרקע למפעל נוסף, שאלו. אבל נסאסרה לא הרים ידיים, וביום ראשון השבוע חגג את ניצחונו. עשרות אנשים הגיעו לחנוכת 'נזיד', המפעל החדש והמרשים שנפתח לפני כמה חודשים. המפעל, המספק ארוחות חמות לילדים בבתי ספר ובגנים ולחברות בתעשייה, מעסיק כבר יותר ממאה נשים ומייצר מדי יום 20 אלף מנות מזון.
מפעלים חדשים נחנכים פה ושם, אבל ל'נזיד' יש שתי בשורות משמעותיות. אחת היא בתחום תעסוקת הנשים הבדואיות, ששיעור העבודה בקרבן עומד על כ־25 אחוזים בלבד. החסם העיקרי שמונע מהן להשתלב בשוק העבודה הוא המרחק בין מקומות התעסוקה לבית. זה איננו עניין טכני אלא מעצור חברתי־תרבותי, שאי אפשר לפתור רק באמצעות הסעות למקום העבודה. ב'נזיד' מועסקות כיום מאה נשים מהעיר רהט הסמוכה. הוא ייצר בעבורן סביבת עבודה שמותאמת לתרבות שלהן, ומאפשרת להן לצאת מהבית למקום עבודה קרוב ולשפר את מצבן הכלכלי.
נסאסרה איננו מסתפק בכך, ומצהיר על כוונתו להקים עוד כמה מפעלים בתחום המזון ולהעסיק בהם עוד מאות נשים בדואיות. וכאן מגיעה הבשורה השנייה, שעמדה במרכז האירוע שהתקיים ביום ראשון: קרן האימפקט 'ברידג'ס' החליטה להשקיע 14 מיליון שקל בקבוצת החברות 'תמאם' שבבעלות נסאסרה, כדי לאפשר לו להרחיב את מפעליו.
קרן ברידג'ס ישראל הוקמה לפני כשנתיים כשלוחה עצמאית של קרן ברידג'ס העולמית. היא משקיעה בחברות ישראליות בשלב צמיחתן, במטרה לייצר תשואה כלכלית־תחרותית למשקיעים, לצד השפעה חברתית וסביבתית, ושמה דגש על חברות הפועלות בפריפריה החברתית־כלכלית או משרתות אותה. אחרי שהשקיעה בחמש חברות בשנתיים האחרונות, בחרה הקרן להשקיע בחברה של נסאסרה. זוהי בחירה תקדימית, שכן זו הפעם הראשונה שקרן השקעות המשתייכת לקבוצה בינלאומית בוחרת להשקיע בעסקים בחברה הערבית. נסאסרה מסביר שעד היום חששו הקרנות להשקיע בעסקים בחברה הערבית, שכן רבים מהם הם עסקים משפחתיים. חוסר האמון בין עולם קרנות האימפקט ובין חברות העסקים הערביות נובע מן הסתם גם מהיעדר היכרות וממרחק תרבותי בין אנשי הקרנות לאנשי העסקים הערבים.
סנדרין מונטסמה, מראשי קרן ברידג'ס, הזכירה באירוע השבוע שמדינת ישראל היא מדינה של שתי כלכלות. מצד אחד יש בה כלכלה יציבה ועמידה, וצמיחה מרשימה של התוצר בעשרים השנים האחרונות – בשיעור כפול מהממוצע במדינות ה־OECD. מצד שני יש בה רמת אי־שוויון מהגבוהות בעולם, וחלוקה גיאוגרפית ברורה בין מרכז הארץ שבו מתרכזת הפעילות הכלכלית של המדינה, ובין הפריפריה שרוב אוכלוסייתה מתגוררת ביישובים המדורגים באשכולות נמוכים מבחינה סוציו־אקונומית. קרן ברידג'ס מנסה בפעילותה לגשר בין "שתי הכלכלות" הללו, הצהירה מונטסמה. לדבריה, הקרן מצאה בחברה של נסאסרה מודל עסקי מוכח ופוטנציאל צמיחה משמעותי, וגם השפעה חיובית ומדידה על האוכלוסייה הבדואית בנגב.
אחרי עשרים שנה
מגוון האנשים שהשתתפו בחנוכת המפעל המחיש דבר נוסף. היו שם ראשי רשויות בדואיות בנגב, ולצידם ראשי רשויות יהודיות כמו ראש עיריית שדרות וראש מועצת להבים. היו שם יזמים צעירים מהחברה הבדואית ופעילים חברתיים ממגוון אוכלוסיות באזור, וגם ראשי הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. כולם חגגו את האירוע, שכן לכולם יש אינטרס משותף בחיזוק התעסוקה בנגב בכלל ותעסוקת הבדואים בפרט.
ראש עיריית רהט: "תעסיקו את הבדואים – הבדואים לא יעסיקו את המדינה. תשקיעו בחברה ובחינוך, תנו לנו הזדמנויות עסקיות, תנו לנו חכה, אנחנו נוציא את הדגים"
ראש עיריית רהט, פאיז אבו־סהיבאן, ציין בחנוכת המפעל שנסאסרה אמנם פרץ את הדרך לבדו, אבל בחברה הבדואית יש עוד הרבה יזמים צעירים כמוהו, בעלי יכולת שזקוקים להזדמנויות. "אני אומר לכל הגורמים הממשלתיים שיושבים בירושלים, תעסיקו את הבדואים, הבדואים לא יעסיקו את המדינה. תשקיעו בתחום החברה והחינוך, תנו לנו הזדמנויות עסקיות, תנו לנו את החכה, ואנחנו כבר נדע טוב מאוד להוציא את הדגים".
פארק 'עידן הנגב', שבו ממוקם מפעל 'נזיד', הוא בעצמו סיפור יפה של שילוב כוחות בין רשויות יהודיות לבדואיות בנגב. מדובר בפארק תעסוקה משותף של עיריית רהט, המחזיקה 44 אחוז ממניות הפארק, מועצה אזורית בני־שמעון המחזיקה ב־39 אחוז ממנו, והמועצה המקומית להבים המחזיקה ב־17 אחוז. הפארק, שהוקם על שטח שהיה כולו בבעלות בני־שמעון, משמש לא רק כפתרון תעסוקתי לתושבי האזור אלא גם כאמצעי לחלוקה שוויונית יותר של הכנסות מארנונה בין רשויות.
משה פאול, מנהל הפארק שנכח השבוע בחנוכת המפעל, יזם את הקמת הפארק הזה בהיותו ראש מועצת בני־שמעון, לפני כעשרים שנה. כשנכנס לתפקידו כראש מועצה הוא גילה ששטחי המועצה שלו נמצאים על שולחן הדיונים בשבע ועדות שונות של משרד הפנים. במקום לפתוח במאבק על קרקעות מול שכניו, הציע פאול לרשויות השכנות להתמקד במה שנמצא על גבי הקרקע, ולהקים בשותפות פארק תעשייה שחלוקת ההכנסות ממנו תאזן מעט את חוסר הצדק החלוקתי בין הרשויות. החיבור בין העיר הבדואית רהט למועצות היהודיות להבים ובני־שמעון בא לידי ביטוי גם במפעלים שמאכלסים את הפארק וגם בהרכב העובדים בו. 'עידן הנגב' הוא בשורה תעסוקתית חשובה, וכמקום שיוצר חיכוך חיובי בין אוכלוסיות שונות הוא גם בשורה חברתית. 
