טור מחכים של רון מיברג ב'מעריב' הוקדש לאחרונה לספר חדש על תקופת כהונתו בבית הלבן של ריצ'רד ניקסון. המחבר, טום ברוקאו, כתב NBC לשעבר, עוסק בספר בהרחבה ביחסי הנשיא המוכשר והמושחת עם ישראל. הוא מצטט את התבטאויותיו האנטישמיות, אבל גם מעלה על נס את הסיוע החיוני הנדיב שהושיט לנו בשעתנו הקשה כל־כך בסתיו 73'. במשך שבועיים הטיסו האמריקנים ארצה כמות תחמושת גדולה יותר מזו שהטיסו לברלין במהלך הרכבת האווירית בשלהי שנות הארבעים.
בדיוק שנה לפני כן, ערב בחירות 72' בארצות הברית, שיגר ניקסון מסמך בוטה לראש הממשלה גולדה מאיר. בין השאר הטיח בה ש"ישראל סומכת על הדמוקרטים המוכנים לשלום בכל מחיר. ישראל חייבת להבין שהדמוקרטים הם משענת קנה רצוץ. כאשר המצב קשה, הם חותכים ובורחים". בכך הביע הנשיא את מחאתו על אחוז התמיכה הנמוך של יהודי אמריקה במפלגתו הרפובליקנית.
השבוע חיווה נשיא אמריקני אחר דעה פומבית דומה על יהודים פרו־דמוקרטים. בנאומו בוועידת ארגון הקהילה הישראלית־אמריקנית (IAC) בפלורידה אמר דונלד טראמפ כי "ישנם יהודים אמריקנים שלא אוהבים את ישראל מספיק… כל כך הרבה מכם הצביעו עבור הממשל הקודם. יום אחד אתם תצטרכו להסביר לי את העניין הזה, כי אני לא חושב שהם (אנשי אובמה) אהבו כל־כך את ישראל".
למרבה הבושה, טראמפ צודק. יהודי שמצביע לדמוקרטים לא מספיק אוהב את ישראל. גם אם נדמה לו שהוא אוהב, הוא לא באמת אוהב.
בעידן ניקסון, כשהמפלגה הדמוקרטית הונהגה על ידי אישים כמו בני משפחת קנדי, לינדון ג'ונסון או יוברט האמפרי, עוד היה אפשר להבין את התמיכה היהודית בדמוקרטים. הללו היו אולי משענת קנה רצוץ, אך אהדו את ישראל יותר מאשר הרפובליקנים. גם בעידן קלינטון רחשו לנו הדמוקרטים חיבה גדולה יותר ממקביליהם הרפובליקנים, ועל כל פנים קלינטון היה נחמד אלינו יותר מג'ורג' בוש האב. אבל כבר בעידן אובמה התהפכו היוצרות באופן מובהק, ולכל המאוחר בעידן טראמפ. תהא דעתנו אשר תהא על אורחותיו של הנשיא האמריקני ה־45, בכל מה שקשור לישראל אין מקום להתלבטות: הנשיא אוהב את ישראל. הוא דייק להפליא כאשר הכריז בוועידה בפלורידה ש"למדינה היהודית מעולם לא היה חבר טוב יותר בממשל כמו הנשיא שלכם".
טראמפ נכנס לנעליו של הנשיא (הדמוקרטי) הארי טרומן כשהכיר בירושלים כבירת ישראל. הוא הג'יימס בלפור של ריבונותנו ברמת הגולן. כפירתו הרשמית הטרייה בעלילת אי־חוקיותן של בית־אל ושילה חיונית לנו היסטורית לפחות כמו הכרזת הכנסייה הקתולית שהיהודים אינם אשמים במותו של ישו. בתוך שלוש שנים הפך על פיה את קערת חוסר הלגיטימיות שממשל אובמה התאמץ להדביק לנו עד שלהי ימיו ממש, כשהפקיר אותנו לגורלנו במועצת הביטחון. יהודים שמעדיפים היום על טראמפ מועמדים עוייני ישראל כמו ברני סנדרס או אליזבת וורן, הם כפויי טובה במקרה הטוב ואדישים לגורל ישראל במקרה הרע. גופם וליבם נמצאים הרחק ממנה. נפשם יוצאת אל דורשי רעתה. בניגוד לדברי טראמפ בפלורידה, ספק אם ביום מן הימים יהיה אפשר להסביר את העניין הזה.
