למה שתהיה רק מפלגה אחת מימין לליכוד? שיהיו שתיים – אחת ליברלית יותר והשנייה חרד"לית יותר, וכך כל אחד יוכל להצביע למי שהוא מתחבר אליו.
גם במקרה של איחוד בימין, לא תהיה מפלגה אחת מימין לליכוד אלא ארבע: המפלגה המאוחדת, יהדות התורה, ש"ס וישראל ביתנו. נכון שהאחרונה הוכרזה לא מזמן כשמאל ונספרת בסקרים במרכז, אבל האמת היא שמצביעיה מגיעים כולם מגוש הימין, וכך היה מאז הוקמה לפני עשרים שנה.
בסדר, אז לא יהיו ארבע אלא חמש. ריבוי מפלגות היא השיטה בישראל.
המצב הזה היה נכון עד 2003, כשאחוז החסימה עמד על 1.5 אחוזים מהקולות הכשרים. כיום הוא יותר מהוכפל, ועומד על 3.25 אחוזים. המצב הזה מאפשר רק למפלגה שמקבלת ארבעה מנדטים להיכנס לכנסת – יותר מ־140 אלף קולות. גוש הימין אמנם גדול, אבל לא בשביל חמש מפלגות. ועוד לא דיברנו על רשימות קיקיוניות כמו "זהות" ו"נעם", שעשויות חלילה לרוץ לבד גם הן ולגזול עוד כמה אלפי קולות קריטיים.
אבל בכל הסקרים האחרונים גם הימין החדש וגם איחוד מפלגות הימין עוברות את אחוז החסימה כשהן רצות בנפרד.
זה נכון. אבל בדיוק אותו הדבר היה בבחירות שעברו. איש בימין לא האמין שהימין החדש לא יעבור את אחוז החסימה, בגלל הסקרים שקדמו ליום הבוחר. וזה לא שהסקרים טעו. מה שקורה במדינת ישראל במערכות הבחירות האחרונות הוא שיש בימין כמות עצומה של קולות "פריכים", שעוברים בקלות ממפלגה למפלגה, ורבים מהם מכריעים סופית בעד מי להצביע ב־48 השעות שלפני הבחירות, שלא לומר ביום הבחירות עצמו.
בשתי מערכות הבחירות האחרונות ראש הממשלה נתניהו עשה בדיוק בשעות הקריטיות האלו קמפיינים מבריקים על גבול הגאוניים, שמכונים בשם הגנרי "קמפיין געוואלד". פעמיים הוא הצליח להזניק את מספר המנדטים של הליכוד על חשבון מפלגות אחרות בימין. זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שבנט ושקד לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה (מה שלא מוריד במילימטר את האחריות של השניים לכישלון). ואגב, גם איחוד מפלגות הימין היה רחוק מהקו האדום של אחוז החסימה בקצת פחות מעשרים אלף קולות. זה הכול.
אולי אלקטורלית אתה צודק, אבל מה עם האידיאולוגיה? עם כל הכבוד, יש פה שני מחנות – ליברלי וחרד"לי – שחלוקים זה על זה בכל כך הרבה נושאים. איך אפשר לרוץ יחד? מה, הכול כשר בפוליטיקה?
בארה"ב של אמריקה חיים כ־330 מיליון אנשים. כשהם באים לקלפי – מלבד אפשרויות זניחות שאיש לא באמת מתייחס אליהן ברצינות – עומדות בפניהם שתי אפשרויות: ימין או שמאל. אדום או כחול. מפלגה שמרנית או מפלגה ליברלית. המפלגה השמרנית מקבצת את כל קשת הימין, והמפלגה הליברלית עושה את אותו דבר משמאל. אם ג'ו ביידן יכול לרוץ באותה מפלגה עם ברני סנדרס – אף שהשניים אינם מסכימים כמעט על שום דבר – אז גם הרב רפי פרץ יכול לשבת עם נפתלי בנט. עם מה ש־330 מיליון איש בארה"ב יכולים לחיות, גם חצי מיליון מצביעי ימין בישראל יכולים.
ומה עם הכהניסטים?
הו, הקלף המנצח של אנשי השמאל. צווחות "פאשיסטים" ו"כהניסטים" ליוו את האיחוד הקודם וילוו גם את האיחוד הזה. נכון שעוצמה יהודית אינה כוס התה המדויקת שלי ושל רבים אחרים, אבל כל עוד החוק מאפשר להם לרוץ בבחירות, הקריאות להוצאתם מהרשימה המאוחדת נגועות בצביעות והתחסדות. מי אנחנו שנדרוש תעודת יושר מאיתמר בן־גביר? ולאנשי עוצמה יהודית נזכיר שוב ושוב: בפעם היחידה שהצלחתם להיכנס לכנסת, לפני עשר שנים, עשיתם זאת באמצעות חיבור לאיחוד הלאומי. כשרצתם לבד, זה תמיד נגמר בבכי.
השתכנענו. מפלגה אחת מאוחדת. מי צריך לעמוד בראשה?
איילת שקד. לא כי היא אישה, לא כי היא חילונית, אפילו לא בגלל הקבלות המוכחות שלה כשרה בקדנציה האחרונה. בגלל סיבה אחת: קולות. לפי כל הסקרים והמחקרים – כולם, בלי יוצא מהכלל – היא מביאה לרשימה כזו את מספר הקולות והמנדטים הגבוה ביותר. ובסדר גודל משמעותי. כל השאר הם חשבונות קטנוניים ולא רלוונטיים בעולם פוליטי שבו כוח משמעו מספר מנדטים ולא שום דבר אחר.
אבל איילת שקד נכשלה בבחירות עם שותפה נפתלי בנט. למה מי שדווקא הצליח להיכנס לכנסת צריך לפנות לה את המקום?
כי זו התפלשות לא רלוונטית בעבר. מה שחשוב כרגע הוא מי מביא יותר קולות. ואם בכל זאת חייבים קצת התפלשות בעבר, בואו נזכור שהימין החדש כמעט עבר את אחוז החסימה כמפלגה אחת, בלי היסטוריה ובלי בסיס מצביעים. איחוד מפלגות הימין עבר את אחוז החסימה בקושי, אחרי איחוד של שלוש מפלגות שלכל אחת מהן בסיס מצביעים והיסטוריה משלה. זה לא אומר שהימין החדש היה הצלחה גדולה. לא, הוא היה כישלון. במילים אחרות: קצת צניעות מכל הכיוונים לא תזיק כאן.
איך אישה חילונית יכולה לעמוד בראש מפלגה דתית?
היא לא. האיחוד הוא בלוק טכני של כמה מפלגות, לצורך בחירות. הרב רפי פרץ ימשיך להיות יו"ר הבית היהודי, בצלאל סמוטריץ' ימשיך לעמוד בראש האיחוד הלאומי־תקומה. איילת שקד תעמוד בראש הרשימה המאוחדת, כיו"ר הימין החדש. זו לא תהיה הפעם הראשונה: בכנסת ה־15 עמד בני בגין בראשות האיחוד הלאומי, ובכנסת ה־16 היה זה אביגדור ליברמן. מדוע מה שהיה טוב לרב חנן פורת, לרב בני אלון, לאורי אריאל ולצבי הנדל אינו מתאים גם לרב רפי פרץ?
ומה צריך להיות סדר הרשימה?
הרביעייה הראשונה אחרי איילת שקד צריכה לכלול את הרב רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ', נפתלי בנט ונציג של עוצמה יהודית, לפי בחירתם. לגבי המשך הרשימה – תסתדרו, יש לכם קצת פחות משבוע. בהצלחה.
