האם בעולם שבו פו הדב חובש כיפה ניתן לפרוץ גבולות ביצירה?
בין האישי לכללי, בין החילוני לדתי, בין הקהילתי לאישי, בין הרוב למיעוט, ובמקרים רבים בין נשים לגברים. ריבוי המתחים הזה אולי יכול להסביר את המיעוט היחסי של היוצרות והיוצרים בני הציונות הדתית. תגובה לאסף ענברי
לצפיה או התחברות לכתבות מקור ראשון
