רגע לפני שמערכת הבחירות 2019 נכנסת לישורת הקמפיינים, זה הזמן להיזכר באחת האגדות המסעירות והמופרכות שצמחו סביב קודמתה. "החידה הגדולה של בחירות 2015 היא השעתיים האחרונות של ההצבעה. מה קרה בין שמונה לעשר בערב שהוציא לקלפי 584,000 איש, רובם מצביעי ליכוד וימין?", כך כתב עמית סגל באתר "מידה". התשובה שלו, כפי שפורסמה בכתבה בחדשות 2, דיברה על מיליוני הודעות סמ"ס ששוגרו ביום הבחירות ובימים שקדמו לו, ויצרו אצל מצביעי הימין תחושה שהנה, בעוד רגע יישלח בנימין נתניהו לרעות בשדות הפנסיה הנצחיים.
זו עוד הייתה הגרסה הסולידית לפתרון החידה; פרשנים ובלוגרים הצביעו על סרטון "הערבים נעים בכמויות אל הקלפי" כיריית הזינוק שהניעה את הליכודניקים בכמויות, והעלתה דרסטית את שיעור ההצבעה באותן שעתיים. היו שהרחיקו לכת עוד יותר, וקבעו ששיטפון המעטפות הפתאומי אינו אלא מזימה מכוונת להטיית הבחירות, יד זדונית שבחשה בתוצאות ובזקה עליהן עוד מאות אלפי פתקי מחל – הכול כדי שנתניהו ישבור את שיאו של בן-גוריון בשנות כהונה, והשמאל ישבור את שיאו של בן-גוריון ב"תנו לי רגע להכניס את הראש לתוך הרצפה הזו". שאם לא כן, כיצד ייתכן שהסקרים כולם חזו שהליכוד ישתרך הרחק מאחורי המחנה הציוני, ואילו תוצאות האמת שלחו אותנו לישון עם ביבי כראש ממשלה, ולהתעורר עם ביבי גם כשר חוץ, שר בריאות ושר תקשורת?
אלא שהפתרון האמיתי של "החידה" הזו פשוט להפליא. לא סמ"סים ולא שחיתויות, לא ערבים נוהרים ולא האקרים רוסים שפורצים. למעשה, כמו באבחנה המפורסמת של שרלוק הולמס על הכלב, כל מה שקרה כאן הוא שלא קרה דבר. וכדי לגלות זאת, צריך רק לקרוא את הפרסומים הרשמיים של ועדת הבחירות המרכזית.
קצת מספרים – שכפי שנראה מיד, אין להם כל משמעות: בבחירות 2013, לפי נתוני ועדת הבחירות, הצביעו עד השעה 10 בבוקר 11.4 מבעלי זכות ההצבעה. בשעה ארבע אחר הצהריים עמד שיעור המצביעים על 46.6 אחוזים; בשמונה בערב – 63.7 אחוזים; ובשעה עשר, עם סגירת הקלפיות, נקבע שיעור ההשתתפות הסופי בבחירות – 66.6 אחוז. לאמור, בשעתיים האחרונות הגיעו לקלפיות 2.9 אחוז מבעלי זכות ההצבעה. בבחירות 2015 מראים הנתונים תנועת מטוטלת תמוהה לכאורה: עד 10 בבוקר הצביעו 14.3 אחוזים – הרבה יותר מאשר בבחירות הקודמות; בארבע אחר הצהריים הגיע שיעור ההשתתפות ל-45.4 אחוזים – נתון נמוך יחסית; בשמונה בערב אנחנו על 62.4 אחוז – עדיין נמוך מהבחירות של 2013; ובעשר בערב פתאום מתהפך הגלגל, ויום הבחירות נסגר עם 71.8 אחוזי הצבעה. ואם מבודדים את השעתיים האחרונות – 9.4 אחוז ממקבלי ההודעה לבוחר הטריחו עצמם לקלפיות עם חשכה, יותר מפי שלושה לעומת 2013. "בהינתן המגמה הברורה, לא בלתי סביר להניח שאחרי 20:45, שיעור המצביעים עבור הליכוד היה שיעור גבוה במיוחד", כתב פרופ' קמיל פוקס בניסיון להציל את כבודם האבוד של הסקרים והמדגמים – כאילו אולפני הבחירות של הערוצים השונים עלולים להושיב במקומו בפעם הבאה את עירית ענבי מהגרלת הלוטו, שתזרוק לאוויר מספרים אקראיים.
לרוע מזלו של פרופ' פוקס ושל שאר פרשנים וקונספירטורים, מתחת לשורה התחתונה של נתוני ההצבעה שפרסמה ועדת הבחירות, יש כמה שורות נוספות. באותיות קטנות אמנם, אך הן בהחלט שם: "נתוני ההצבעה כפי שמוגדרים לעיל תחת הכותרות 'עד השעה 10:00' ו'עד השעה 22:00', מבוססים על מדגם אחוזי הצבעה שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והם כוללים, לצורך המדגם, 'ניפוח' של חיילי צה"ל שהצביעו בקלפיות צבאיות, ושל המצביעים בקלפיות נגישות מיוחדות, בבתי חולים, בבתי סוהר ובתי מעצר. יתר נתוני אחוזי ההצבעה במהלך יום הבחירות מבוססים על דיווחי אמת שהתקבלו ממזכירי ועדות הקלפי, במהלך יום הבחירות. דיווחים אלה אינם כוללים את חיילי צה"ל שהצביעו בקלפיות צבאיות ואת המצביעים בקלפיות בבתי חולים, בבתי סוהר ובבתי מעצר".
הניסוח אמנם קלוקל מעט, אבל מי שיקדיש לו כמה שניות יבין שבמילים "ניפוח של חיילי צה"ל" אין הכוונה לנשק סודי בדמות חיילי-הליום שאמורים לתת מענה לטרור הבלונים. הוועדה מדווחת כאן על תוספת מספרית מלאכותית המבוססת על הערכה. שיעור ההצבעה האמיתי של אנשי "המעטפות הכפולות" – חיילים, מאושפזים ואסירים – לא דווח לאורך יום הבחירות, והוועדה, מסיבותיה שלה, החליטה להוסיף את הנתון המשוער בשתי פעימות. מכאן היתרון היחסי של השעה 10 בבוקר בשנת 2015, לעומת מערכת הבחירות שהתקיימה שנתיים קודם לכן; מכאן גם הזינוק בשיעורי ההצבעה של השעתיים האחרונות. הנתון של שמונה בערב לא כלל את המעטפות הכפולות, ואילו שעתיים אחר כך הן צורפו למניין.
האומנם הפתרון כה פשוט? גורם מקצועי בכיר בוועדת הבחירות המרכזית אישר באוזניי שאכן כך. לא 584 אלף ישראלים הצביעו באותן שעתיים גורליות, אלא הרבה פחות. כמה פחות? אותו גורם הסביר כי אסור לו למסור מספר מדויק של המעטפות הכפולות: המידע הזה חסוי, מכיוון שניתן לגזור ממנו את מספרם של חיילי צה"ל. עם זאת הוא היה מוכן לתת סדר גודל, ונקב במספר בן שש ספרות. כשמנכים אותו מ"חידת השעתיים האחרונות", נשארים עם שיעור מצביעים שהוא אכן גבוה מהממוצע, אך לא במידה שיכולה לפרנס תיאוריות קונספירציה.
אם הכול כה פשוט וגלוי, שאלתי אותו, איך צמחה האגדה? מדוע אתם, בוועדת הבחירות, לא טרחתם להפריך אותה, בזמן שתיאוריות קונספירציה פורחות סביבכם ומאשימות אתכם בהטיה מכוונת של התוצאות? התשובה שלו הייתה עגומה למדי: לא ניסינו להסתיר כלום, הוא אמר. את המידע שאתה ביקשת עכשיו, כבר סיפקנו לעיתונאים. כל אחד מהם בחר מה לעשות, או לא לעשות, בנתונים שקיבל.
חיטוט בנבכי הגוגל הראה לי שאכן, בחודש שלאחר הבחירות כבר פורסם בנֶבֶך נידח יחסית של משדרי האקטואליה ההסבר הנכון לניתור בשיעור ההצבעה. כל זה לא מנע מהאגדה להמשיך ולהתגלגל.
החידה אם כן נפתרה, אך במותה ציוותה לנו חידה אחרת: ונניח שסרטון "הערבים הנוהרים", שעלה בשעת צהריים מוקדמת, הוא שהוסיף לליכוד שמונה מנדטים של מצביעים שלא תכננו להצביע – היכן הם? מדובר ביותר מרבע מיליון ישראלים. הם לבדם מסוגלים להחזיק מפלגה בסדר גודל של הבית היהודי, ולדרוש לעצמם את תיק הביטחון (ולא לקבל אותו). לכאורה, לאן שלא תירק – תפגע בליכודניק כזה, ומן הסתם יש רבים שישמחו לעשות זאת. אפשר היה לצפות שמיד לאחר הבחירות נקבל בתקשורת וברשתות שרשרת של וידויים מפי מצביעי-הערבים-הנוהרים. כל אחד כזה אמור להיות מרואיין נחשק, שישרת היטב את הנרטיב האומר שנתניהו זכה בבחירות האלה במרמה, רק בזכות אותה התבטאות אומללה. ובכל זאת, יותר מרבע מיליון עדי מדינה נעלמו כאילו לקח אותם אוטובוס של עמותות השמאל.
אין זו אלא שגם כאן, פתרון החידה דומה: לא מצאתם אותם, כי הם לא ממש התקיימו. הסרטון ההוא אולי סייע בתחזוק הקמפיין של הרגעים האחרונים, אולי גרם פה ושם למצביע מתנדנד להכניס את כפות רגליו לנעלי הבית ולדשדש אל הקלפי הסמוכה לביתו, אך לא חולל שום מהפך. עבור בעלי אוזן רגישה, ההתרעה של נתניהו מפני הנהירה הערבית הייתה חציית קו גזעני; עבור רוב קהל היעד, זה הייתה בסך הכול עוד הודעה אחת מתוך מבול הודעות שנחת עליהם לכל אורך תקופת הבחירות. אם סמ"סים המוניים היו בעלי השפעה ממשית על דעת הקהל, אני כבר מזמן הייתי מצביע לכל מתמודדי הפריימריז בבית היהודי, עובר לחברה הסלולרית המתחרה ובחזרה, ולוקח עשרות הלוואות בפריסה נוחה. להתרגש מסמ"ס זה לגמרי ניינטיז – בדיוק כמו להאמין שנתניהו חייב לרמות כדי לנצח.
