במסיבת עיתונאים חגיגית שנערכה ביום שני בדימונה, הכריזו שר האוצר משה כחלון ושר הכלכלה אלי כהן על הקמה והרחבה של 15 מפעלים בערי הנגב המזרחי. בחלוקה גיאוגרפית מדובר על שבעה מפעלים בערד, שלושה בדימונה וחמישה בירוחם. בעלי המפעלים ישקיעו בהקמתם 273 מיליון שקל, ויקבלו מהמדינה מענקים בסך 81 מיליון שקל.
מי ששמע רק את מספר המפעלים החדשים והמתחדשים תיאר לעצמו מן הסתם שמדובר בתוספת של אלפי מקומות עבודה, אבל גם בהודעה החגיגית אף אחד לא ניסה להסתיר את העובדה ש־15 המפעלים שיוקמו או יורחבו יוסיפו לאזור כ־500 מקומות עבודה בלבד. חישוב מהיר מגלה שבכל מפעל חדש או מורחב יעבדו בממוצע כ־30 עובדים בלבד. ובכל זאת, כשלוקחים בחשבון את התמורות בתחום התעשייה מבינים שמדובר בבשורה חשובה, במיוחד בחבל הארץ הזה.
הנגב המזרחי הוא האזור עם שיעור האבטלה הגבוה ביותר בארץ, הן בקרב האוכלוסייה היהודית הן בקרב האוכלוסייה הבדואית. בעוד שיעור האבטלה הארצי עומד כיום על כארבעה אחוזים, בנגב המזרחי הוא מגיע לכשמונה אחוזים. הסיבה העיקרית היא חוסר הנגישות של המפעלים לעורקי התחבורה המרכזיים במדינה. בעוד המפעלים בנגב המערבי נהנים מקרבה לנמל אשדוד וממרחקי נסיעה קצרים יחסית למרכז הארץ – המפעלים בדימונה, בערד ובירוחם ובוודאי במצפה־רמון נאלצים להקצות משאבים גדולים לשינוע תוצרתם.
המפעלים הגדולים, שמעסיקים מאות ואלפי עובדים בנגב המזרחי הם מפעלי ים המלח והמפעלים במועצת נאות חובב, אבל לכולם ברור היום שאי אפשר להשעין תעסוקה של עשרות אלפי תושבים על ענף או שניים של תעשייה. קריסה של אחד מהם חלילה תהיה אסון תעסוקתי לערים שלמות. הפתרון הוא בגיוון התעשייה ופיזורה. אלא שהקמת מפעל חדש דורשת התאמה לתעשייה של היום, ואחת ההשלכות של התאמה זו היא גם על מספר העובדים.
יואל רובין מנהל את היחידה האזורית לפיתוח כלכלי באשכול רשויות הנגב המזרחי. האשכול כולל 13 רשויות – ארבע רשויות עירוניות ושלוש מועצות אזוריות יהודיות, ועוד ארבעה יישובים עירוניים ושתי מועצות אזוריות במגזר הבדואי. רובין מזכיר שבשוק הגלובלי של היום גם המפעלים בפריפריה נדרשים להתחרות במפעלים בכל העולם, ולכן הם נדרשים להיות מוטי־טכנולוגיה ולהצטייד במיכון מתקדם. ההשלכות הן שהמפעלים החדשים תופסים אולי את אותו שטח שתפסו המפעלים הוותיקים, אך מספר העובדים בהם קטן יותר באופן משמעותי.
כדוגמה לדבריו מביא רובין את מפעל 'על בד', שנחנך לפני כחצי שנה באזור התעשייה של דימונה. המפעל משתרע אמנם על שטח של 31 דונם, אבל מועסקים בו שישים עובדים בלבד. על פי הנוסחה הישנה של משרד הכלכלה, דונם של תעשייה אמור להעסיק שישה עובדים. לפי נוסחה זו, מפעל 'על בד' היה אמור להעסיק קרוב למאתיים עובדים. אלא שהמיכון המתקדם של המפעל מייתר את הצורך במספר גדול של עובדים. "המפעלים של היום גדולים בשטח ובהשקעה כספית וקטנים בכוח אדם, אבל זה מה שנדרש היום בקו הייצור כדי להתחרות בשוק התעשייה הנוכחי", הוא מסביר.
רובין מזכיר שגם בשנים האחרונות הוקמו בנגב המזרחי מעט מפעלים "של פעם", כמו מפעל 'עוף עוז' שהוקם בשגב־שלום לפני שמונה שנים ומעסיק 1,100 עובדים: "זה נתן פתרון נקודתי ומשמעותי לתעסוקת הנשים הבדואיות בשגב־שלום, אבל אין הרבה יישובים שרוצים שתוקם אצלם משחטת עופות".
מעבר להקמת המפעלים בנגב המזרחי והרחבתם, משרד הכלכלה נתן השבוע הרשאה תקציבית להקמת מנהלת אזורית משותפת לאזורי התעשייה של חמש ערים בנגב המזרחי. אם בעבר ניהלה כל עיר את אזור התעשייה שלה באופן עצמאי, מעתה יהיה מִנהל מקצועי משותף לאזורי התעשייה של דימונה, ערד, רמת־נגב, ערערה וכסייפה, וייתכן שבהמשך יצטרפו ערים נוספות. הרעיון, מסביר רובין, הוא שהיישובים לא יתחרו ביניהם על אותם מפעלים אלא יתמחו בתחומים שונים של תעשייה בהתאם לתכונות שמייחדות אותם. אם בערד למשל יש יותר עתודות קרקע, יוקם שם מפעל שצורך יותר קרקעות. בנוסף, המנהלת המשותפת תעניק למפעלים בחמשת היישובים שירותים דומים לאלו שמעניקה מנהלת של פארק תעשייה, וכך יושג גם חיסכון כספי.
חלל משותף
בשורה תעסוקתית אחרת שמקדם אשכול הרשויות של הנגב המזרחי היא רשת 'נט גב' (NET GEV), רשת של מרחבי עבודה משותפים לקידום יזמות וחדשנות. שלושת המרחבים שכבר פועלים בדימונה, בערד ובחורה, מספקים מקום עבודה קבוע ליזמים ולעובדים והם יכולים ליהנות ממשרדים חדשניים בתנאים נוחים, ולגשר על פני מרחק גיאוגרפי באמצעות עבודה מרחוק.
בשלושת המרחבים עובדים כיום 29 יזמים, אבל לא רק אנשי הייטק נהנים מהם. בכל אחד מהמרחבים מתקיימים קורסים להשמה תעסוקתית גם בעבור אנשים שלא רכשו השכלה אקדמית. בשנת 2017 התקיימו 13 קורסים מקדמי תעסוקה בשלושת המרחבים, והועברו 16 הרצאות וסדנאות לעידוד יזמות, חדשנות עסקית וטכנולוגיה. חברי הקהילה שרשומים ברשת 'נט גב' דיווחו על 30 אחוזי צמיחה בפעילותם הכלכלית כתוצאה מהשתתפותם ברשת.
ארבעה מרחבי עבודה נוספים אושרו לאחרונה להקמה ביישובים שונים בנגב המזרחי, ולדברי רובין ההשקעה במרחבים הללו משתלמת מבחינה כלכלית. "בשביל הקמת מרחב עבודה במסגרת 'נט גב' נדרש סכום של כשני מיליון שקלים, אבל מדובר בהשקעה קטנה שיוצרת אפקט אדיר בעיר שבה המרחב ממוקם. כשמקימים מפעל נדרשת השקעה משותפת של היזם והמדינה בהיקף של כחמישה מיליוני שקלים בכל עובד. במילים אחרות, בהקמת מפעל של שישים עובדים משקיעים כ־300 מיליון. במרחב של 'נט גב' אתה משקיע שני מיליון בשלושים יזמים, והם גם מרוויחים משכורות גבוהות ולא שכר מינימום".
