באתי לכאן הערב מפני שפרט למשפחתי אין דבר יקר לי בעולם יותר ממדינת ישראל (תראו לי עוד מדינה שהייתה מקציבה 600 אלף שקל לערב הפרידה ממני כרמטכ"ל). אני אוהב את ישראל, גאה בה ומחויב לה (גם היא מחויבת לי בפנסיה תקציבית עד סוף חיי, אז זה הדדי).
בשבילי ישראל באמת לפני הכול (אבל השם גנץ מופיע לפניה בשלטים, תתמודדו). אנחנו עם אחד. לכולנו דגל אחד, המנון אחד וצבא אחד (נשמע קצת פשיסטי? תתמקדו בעיניים הכחולות בבקשה, תודה).
העם חזק (רגע, אני לא בא להחמיא כאן). המדינה נפלאה (ממש לא בזכות מי שנמצא בשלטון כבר עשר שנים). אבל בארץ נושבת רוח רעה (למשל, יש אנשים שמתגאים במספר הערבים שהרגו, זוועה).
המאבק בין שמאל לימין קורע אותנו (ולכן פשוט אבטל את הימין והשמאל בסיסמת בחירות אחת); ההתגוששות בין דתיים לחילונים מפצלת אותנו (ולכן אכריז בהמשך על קידום "ברית הזוגיות" ואאפשר תחבורה ציבורית בשבת, זה בטוח יעזור); המתח בין יהודים ללא יהודים מאיים עלינו (אולי בעצם לא הרגתי די ערבים).
בעיניים כלות אני מביט כיום על מנהיגות שעסוקה בעצמה (אז המילה הכי גדולה בשלטים שלי תהיה "גנץ"). האמינו לי (כי הבנתי שכבר התחלתם לפקפק), אני גאה במדינה שלנו ולעולם לא אתבייש בה (תכף יגיע "אבל", מבטיח). אבל (הנה!) לאחרונה יותר ויותר אנשים מימין ומשמאל, וגם אני בהם, חשים מבוכה עמוקה לנוכח האופן שבו ההנהגה שלנו מתנהלת (רגע, אבל לא אמרנו שכבר אין יותר ימין ושמאל? מקווה שלא ישימו לב).
כמוכם בדיוק אני מרגיש שהגיעה העת למנהיגות מחברת, מאחדת ומלכדת (ולכן סירבתי בנימוס להצעות איחוד ממנהיגים אחרים במרכז־שמאל). השלטון הנוכחי מעודד הסתה, פלגנות ושיסוי (אז מיד אסית נגדו, אפלג ואשסה אתכם בו). את ערכי היסוד של הממלכתיות הישראלית הוא המיר בגינונים של בית מלוכה צרפתי (נשבע שראיתי פעם תייר צועק מול בית ראש הממשלה בבלפור "היי, זה ארמון ורסאי").
במקום לשרת את העם, השלטון מתנשא על העם, והעם משעמם אותו (יצא לי לפגוש את העם הרבה במהלך חיי. דיברתי איתו מיד אחרי שהוא הצדיע לי). הוא לא רואה את האדם העובד ואת האישה העובדת (אני צפיתי בהם דווקא בניחותא, בכל זאת היה לי זמן אחרי שיצאתי לפנסיה בגיל 56). הוא לא רואה את המשפחות הנאנקות מיוקר המחיה ואת הצעירים שלא יכולים לקנות דירה (פתאום צץ לי רעיון – אולי אחלק לכולם כרטיסי "חבר"?).
אני עומד כאן לפניכם, ארבע שנים אחרי שסיימתי את תפקידי כרמטכ"ל, ומבקש את אמונכם כדי שאוכל להנהיג את מדינת ישראל (כמעט יצא לי "בפקודה", אבל אתם גם ככה כבר עמוק בהיפנוזה). בתשעה באפריל אקים ממשלה ממלכתית (כן כן, שמעתם נכון, מיד בליל הבחירות. כל המשא ומתן הקואליציוני הזה והדמוקרטיה הזאת מתישים ומעייפים, בואו נקצר תהליכים).
הממשלה שנקים תהיה ממשלה ממלכתית ולא מלכותית (היא תהיה תכלס צבאית אבל עוד נגיע לזה). זו תהיה ממשלה ללא אדונים ומשרתים (ברור, קוראים לזה מש"קים), ללא מתנות מגונות (השכר החודשי שלי כרמטכ"ל קפץ מ־73 אלף שקל ב־2011 ל־91 אלף שקל ב־2015, עלייה של 24.7 אחוזים. אני יכול לקנות לעצמי מספיק מתנות), וללא ליצני חצר (יש די להקות צבאיות לכולם). היא תפגין עוצמה מול אויבים (אבל לא יותר מדי, גם תיקו יהיה בדרך כלל בסדר) ותחבר בין ישראלים (לפחות כאלה עם דרגת רא"ל על הכתפיים כמו בוגי).
בממשלה הממלכתית שלנו לא יהיו התקפות פרועות נגד הרמטכ"ל (מעניין מה המשכורת שלו היום, הוא עקף אותי?), המפכ"ל (זה המפקד של משטרה צבאית? לא מכיר) והיועץ המשפטי לממשלה. לא תהיה הסתה נגד מוסדות המשפט (היוש אהרן ברק, אני בא להציל את המורשת שלך), התרבות (נעשה לכולם תרבות יום א' חובה. יהיה כיף) והתקשורת (היא תהיה כל כך מאושרת שהחלפתי את ביבי שאני גם ככה שלה לנצח, אין שום צורך להסית נגדה).
לא נלבה שנאה נגד חצי עם מימין או חצי עם משמאל (בעיקר כי עדיין אין לי מושג באיזה צד אני). הסתיימו הימים שבהם השתמשו במשפחות השכולות לצרכים פוליטיים (אז הנה אזכיר אותן בנאום פוליטי).
נבצר את מעמדה של ישראל כמדינה חזקה, יהודית ודמוקרטית. נחזק את גושי ההתיישבות ואת רמת הגולן, אשר ממנה לא נרד לעולם. בקעת הירדן תישאר גבול הביטחון המזרחי שלנו. נשמור את הביטחון בידינו בארץ ישראל כולה (אני יודע, נתתי כאן רצף אמירות ימניות, הפרשנים קצת מודאגים באולפן אז הנה קבלו – ), אך לא נניח למיליוני הפלסטינים המתגוררים מעבר לגדר ההפרדה לסכן את ביטחוננו ואת זהותנו כמדינה יהודית (רגע, אולי קצת הגזמתי עוד יגידו שאני סמולן, מתקן – ), ירושלים המאוחדת תיבנה, תצמח ותישאר לעד בירת העם היהודי ובירתה של מדינת ישראל (וואו, איך כל זה יתכנס יחד אין לי שמץ, אבל יאללה נסתדר כבר).
אעמיק את השותפות עם החרדים (ולכן אמליץ על החייאת מתווה הכותל), עם הערבים (מבטיח לא לחסל אתכם כמו שעשיתי בעזה) ועם הדרוזים (נהייתי קצת רעב, מה עם איזו כנאפה). נוסף על שירות צבאי, אקים מסגרת של שירות אזרחי־ממלכתי של כולם למען הכלל (שירות לאומי זה באמת משהו נצרך, למה עוד לא הקימו כזה?).
יחד איתי בכוחות משותפים, נהפוך את ישראל למדינת תקווה חזקה ומאוחדת. כי עוד לא אבדה תקוותנו (לפרוש בגיל 56 לפנסיה) התקווה בת שנות אלפיים (אלפיים זה גרושים, תעשו לי מסיבת פרידה נורמלית), להיות עם חופשי בארצנו (עוד לא הגיעו סקרי העומק ולכן קשה לי לומר איך היא בדיוק תיראה) ארץ ציון וירושלים (אבל גם תל־אביב, בכל זאת הקריה נמצאת שם).
