זה היה שיעור נהדר בחשיבותה של תמונה: בזה אחר זה ניגשו ביום שלישי בבוקר חברי הכנסת החרדים אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם אישורו של חוק המרכולים. הם רצו תמונת ניצחון לקהל שלהם, והוא היה מעוניין להימנע מהגרסה הפוליטית של קלטת נפילה בשבי. הם חייכו, הוא נעגם, הם הושיטו יד ללחיצה חמה, הוא השיב בכתף קרה. הנה האבסורד: המשענת היציבה של נתניהו בכנסת היא הרגל הקצרה שלו בציבור. בבחירות החיבור לחרדים הוא נזק נטו, ולאחריהן נכס מניב.
פרשת המרכולים הייתה סיוט מתמשך לליכוד. רוב בוחרי המפלגה הזדהו עם שרן השכל, ולא עם שאר 29 חברי הכנסת והשרים שהצביעו 300 פעם בעד מהלך שרובם מתעבים. לא כדאי לקנא בראש הממשלה, שתדמיתית היטלטל באותו ערב בין קלטת יאיר לבין החוק, כמו אדם שהתבשר באותו יום גם על קטיעת יד וגם על עקירת שן בלי הרדמה. בערב אמר מי ייתן בוקר, ולפנות בוקר מי ייתן ערב.
אבל החרדים דרשו לא להתעכב עוד שבוע – וקיבלו. הם יודעים שמה שלא יקרה עכשיו כבר לא יקרה כלל. לכן, בצעד שכמוהו לא נעשה בכנסת 19 שנה, הכניס הליכוד לבקשת החרדים סעיף שקובע כי תחולת חוק ליצמן היא מיידית, ולא רק אחרי כניסתה לרשומות. עד כדי כך היה דחוף ליעקב ליצמן לחזור שוב לממשלה.
גמרנו עם החוקים שלכם, אמר נתניהו לחרדים, והדהד את מה שאמר לו משה כחלון עצמו לפני חודשיים על חוקי ההמלצות: "גמרתי עם החוקים שלך". אבל ליהדות התורה ולש"ס יש עוד חוק אחד מכריע: חוק הגיוס המתוקן, שבג"ץ הורה לתקנו בעוד שמונה חודשים. ולא – יצעדו בחורי הישיבות בסך אל הבקו"ם.
למרבה התדהמה, על אף פרשת יאיר נתניהו זה בכל זאת היה שבוע מוצלח לראש הממשלה. ביום שני הוא העביר את חוק המרכולים בתום דרמה מורטת שיער, אף שהיה רחוק קול אחד בלבד ממשבר חמור עם החרדים. ביום רביעי הצליח להחזיר את ליצמן לממשלה בתפקיד סגן שר. כששר הבריאות התפטר לפני חודשיים אמרו שזו הלבנה הראשונה שנופלת מהחומה, והנה היא הושבה אל החומה, מחוזקת בבטון מזוין. אתמול הביא נתניהו לממשלה את תקציב 2019 – הישג לא רע לממשלה שכמעט כולם חשבו שלא תוציא את שנתה.
כמובן, ישנה גם הצהרתו של השר כחלון שלשום ש"אני ונתניהו כבר לא-לא". יושב ראש כולנו הבהיר למעשה שיצטרך לקרות משהו דרמטי במיוחד כדי שיפרק את הממשלה. ככל שטראומת חוק ההמלצות מתרחקת, וככל שההמלצות עצמן מתעכבות, כך פוחת הלחץ הציבורי על שר האוצר לעזוב. זה יהיה כמעט דמיוני אם ייטוש את הממשלה והימין.
אבות ובנים
מניות בבורסה יורדות – או עולות – כשלציבור נודע פרט מהותי חדש. לא זה הדין בענייני משפחת נתניהו: מניית ביבי, שנסחרת בציבור כבר קרוב לשלושים שנה, לא מושפעת משום הודעה לבורסה על שרה – ולאחרונה גם על יאיר. במחיר המניה מגולמים עד תום כל השערוריות המשפחתיות מהעבר ומהעתיד.
הפרסום השבוע של גיא פלג על ההקלטות מהרכב הממשלתי של הבן עוררו סערה שבסיומה נותרו כולם בעמדתם. הסימן הברור לכך הוא העובדה שהסיסמוגרף הלאומי, יאיר לפיד, נמנע מלהגיב על הפרשה, וכמוהו כל חברי יש עתיד. רק חברי כנסת בודדים במחנה הציוני עסקו בה, ורובם בהתבטאות על מתווה הגז.
לפעמים דומה שאין שום חדשה, מדהימה ככל שתהיה, שתשנה את עמדתו של מישהו בציבור על בנימין נתניהו. איך כתבה נעמי שמר? מי שאוהב – אוהב, מי ששונא – שונא. אם ראש הממשלה ימכור צוללות לאיראנים או לחלופין יצרף את המשיח לקואליציה, איש לא ישנה את דעתו עליו. הוא הכוסברה הלאומית. אי אפשר להיות אדיש ואי אפשר לחשוב מחדש.
הקלטות הבן של נתניהו נכנסות לאותה קטגוריה. האירוע החריג שאפיין אותן היה התגובה החצי מתנצלת ששיגרו הבן, ולמחרת בשמו גם אביו ראש הממשלה. תגובת נתניהו האב בערב הפרסום הייתה לוחמנית למדי, אבל בבוקר, בתשובה לשאלה – גם זה אירוע חריג – היא כבר דיברה על "דברי הבל תחת אלכוהול" שהשמיע הבן, וציינה ש"חינכנו את ילדינו לכבד נשים".
מקובל לייחס ליאיר – וגם לאפקט טראמפ, כמובן – את ההקצנה המשמעותית בתגובות לשכת ראש הממשלה בשנתיים האחרונות. השבוע לרגע התגובה נשמעה כמו בנימין נתניהו של 2010. אם זה המצב, ייתכן שהפעם קרה משהו מעניין: במקום שהבן ישפיע על תגובת האב, רוח האב ניסחה את התגובה על מעשי הבן.
