צרור של יריות קטע את תרבות החרטא שהציפה את סדר יומנו השבוע, והזכיר לנו ברגע כואב את החיים עצמם: שישה יתומים וטרור. גם נורות האזהרה שהבהבו לפני הרצח לא קיבלו את ההתייחסות המגיעה להן בתקשורת ובכלל. נראה שהשבוע נשברו שיאים בעיסוק בתרבות החרטא. אפילו אני הקטנה נפלתי לעיסוק חסר הטעם ביאיר נתניהו, בהקלטות ובגועל. עם עוקביי בפייסבוק הסליחה. כמה חרטא הייתה השבוע? עד כדי כך שביום רביעי, בוקר אחרי האולטרה־חשיפה של הקלטת הלוהטת, זנחו לגמרי את החוק שעבר באותו לילה ברוב דחוק והסעיר את המדינה, ועסקו רק באדם אחד: בנו של ראש הממשלה.
אגב, גם חוק המרכולים הוא נדבך נוסף בתרבות העיסוק בכלום ושום דבר. החוק שעבר על קוצו של קול, אחרי ימים ארוכים של מרתון וניסיונות להקים את זה ואת ההוא מימי אבלות, כנראה לא ישנה את המציאות יותר מדי. כל השבוע התרוצצו חרדים ושאינם כדי לשכנע אותנו שהחוק לא ישנה דבר ורק ישאיר את הסטטוס־קוו על כנו. בבוקר יום רביעי שאלה אותי מישהי: 'מה היה בסוף עם חוק המרכולים'? אותה בחורה מתעניינת מאוד בנושאי דת ומדינה, ואפילו היא לא ידעה שהחוק עבר באותו לילה, כי לרוב התקשורת היה עכשיו לוהט יותר לדבר על יאיר נתניהו. מי שעוקב אחרי עיתונאינו בטוויטר יודע איזו התרגשות געשה שם סביב חשיפת הקלטת, אייטם שיצא לחלוטין מכל פרופורציה.
אגב, חוק המרכולים הגיע אחרי חוק גזר דין מוות למחבלים, שהוא נדבך נוסף בתרבות החרטא. החוק שיזם שר הביטחון אביגדור ליברמן הוא חוק חלול וחסר משמעות. הייתי אפילו מגדירה אותו כיריקה בפרצוף של המשפחות השכולות, כי הוא יוצר מציאות של תקוות גדולות ואפס ביצוע. אחיזת עיניים של ממש. הרי כבר היום קיימת האפשרות לגזור מוות על מחבלים, והתביעה הצבאית אפילו לא דורשת את זה. אז למה להבטיח סתם? למה להסתכל בעיניים למיכל, אלמנתו של אלעד סלומון, ולהבטיח משהו שאפילו לא מנסים לקיים? אפילו את בית משפחת המחבל שרצח את משפחת סלומון התנגדה המדינה להרוס, וזה אחרי שגם בני המשפחה הורשעו באי־מניעת הפיגוע. הרסו רק קומה. "הרסו". בבושקה של חרטא.
תרשו לי להניח את הבבושקה הזאת ולהציע עיסוק בעיקר: במקום לתת לרצח הנוסף הזה לעבור, תחליט ממשלת הימין על תגובה ציונית הולמת, בהשראת משה דיין מ־1955: "אין בידינו למנוע רצח עובדים בפרדס ומשפחות בשנתן, אך יש בכוחנו לקבוע מחיר גבוה לדמנו, מחיר יקר מכדי שכדאי יהיה ליישוב הערבי, לצבא הערבי ולממשלות הערביות לשלמו". צעדים כאלה יהיו קיצוץ העברת הכספים לרשות הפלסטינית שמממנת את אותם רוצחים ביותר ממיליארד שקלים, או בצד של בניית הטוב – הסדרה חוקית של חוות גלעד, היישוב הפורח שבו התגורר הרב רזיאל שבח שנרצח, יישוב שכבר שנים מבטיחים שם במשרדים הגבוהים להסדיר.
שטח הפקר
עוד דבר שקרה השבוע והוא לגמרי לא חרטא: קמפיין חדש שקורא "די להפקרות בצאלים". זוהי קריאה אמיתית וחוצת מחנות פוליטיים, של חיילי מילואים הסובלים מגנבות בלתי נסבלות בצאלים – בסיס האימונים המרכזי של צבא המילואים בנגב.
הסיפור שם כל כך פשוט וכל כך מכעיס: צאלים הפך לשטח הפקר. גנבת ציוד לחימה וציוד אישי של לוחמים הפכה לדבר שבשגרה. זה קורה לאור יום, על טרקטורונים, בחיוך על הפנים ובלי טיפת בושה או פחד. חיילי המילואים עומדים שם חסרי אונים, ואף אחת מרשויות המדינה לא לוקחת אחריות כדי לחסל את התופעה הזאת. הסיפורים של חיילי המילואים יכולים לגרום לתלישת שערות, וקצרה היריעה מלהכיל.
גונבים נשקים, מחסניות, כדורים, אמצעים יקרי ערך לראיית לילה, חומרי נפץ, מתכות, ציוד אישי, פורצים לרכבי המילואימניקים החונים בסמוך, והרשימה עוד ארוכה. גונבים לאור יום ובחשכת לילה, ואפילו נצמדים עם טרקטורון לרכבים צה"ליים כשהם נוסעים בשטח וגונבים תוך כדי נסיעה. חלם וחבורתו. הצבא טוען שהוא הקל את הוראות הפתיחה באש כלפי הגנבים, אבל אלה דיבורים באוויר. בפועל מתדרכים את החיילים לא לירות. וחוץ מזה, אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה מחיר ישלם מילואימניק שירה בבדואי בזמן שוד? איזה טרטור משפטי, כספי ובירוקרטי הוא יעבור? איזו פגיעה בפרטיות, ואף סכנה אישית מפני נקמה? אז אותו מילואימניק בולע את הפגיעה ואת העלבון וההשפלה ושותק. המחיר הזה עדיף מבחינתו, ואי אפשר לבוא אליו בתלונות. אגב, אוי לנו אם נגיע למצב שבו אנשי צבא יורים באזרחים בשגרה. זה מצב עקום ואבסורדי, גם אם הם גנבים. בשביל זה יש מדינה עם רשויות אכיפה וחוק.
הבעיה היא שבפועל שולטת בנו תרבות חלם. משרד הביטחון זורק את האחריות למשרד לביטחון הפנים ולמשטרה, והם זורקים בחזרה. כל אחד מגלגל הלאה את תפוח האדמה הלוהט וסותם את האף כאילו התופעה תחלוף מאליה.
תגובת הצבא מקוממת: "הבסיס פועל לטיפול בתופעה המדוברת ולקידום תהליכים להתמודדות עמה בכלל האמצעים, בשיתוף עם משטרת ישראל. בבסיס מתבצעת פעילות שוטפת לשיפור מיגון הבסיס ולמניעת הישנות אירועים מסוג זה". כן, מיגון. לא מיגור, מיגון. עוד חומה, עוד שומר ועוד גדר, כאילו זה מה שיפתור את הבעיה.
אז מה הפתרון? לא הקלת הוראות הפתיחה באש. זה פופוליסטי, חלול ולא נכון. הפתרון הוא קודם כול לרצות לטפל בבעיה ולא להתמגן בפניה. ישבו נא צוותים מצה"ל ומהמשטרה ויתמודדו עם התופעה. כולם יודעים שאלה בדואים מכפר מסוים, ויודעים גם איזה כפר. אחד מיוזמי המחאה, אריק גרינשטיין, מציע פתרון לא רע בכלל: הצבת כוח זמין בגזרה, משולב עם כוח שיטור שינהל מרדפים ויעצור את הגנבים. המשטרה והשב"כ יפשטו מיד על הכפר אחרי שיזהו גנבים שחוזרים אליו, ויבצעו גם פשיטות פתע. אפשר לנהל מערכה חכמה וזריזה ולמגר את התופעה. כן, זה כל כך פשוט.
